הסיפורים של SiporSipor
הם קבעו להפגש בגריזלי'ס, הבר שיצאו אליו בדייט הראשון שלהם. מאז שאיידן ביקר בו, עברו כמה שנים טובות, והוא שמח לראות שהבר לא השתנה יותר מיד. כשהוא עשה את דרכו […]
אחרי הדייט בשבת, סאן ספר את השניות, הדקות והשעות עד שיראה את אוולינה שוב. ביום שני, הוא קיפץ מהמיטה החוצה כמו חץ שלוח והתלבש בכזו מהירות שהפתיעה אפילו את סטיקי […]
השמש מגיחה לפתע, מניחה את הקרניים החמות שלה בכל רחבי הפארק. בדיוק ברגע שבו סאן עמד לומר משהו, אבל הוא עצר ואמר שזה לא חשוב. אוולינה חשבה שזה מוזר, אבל […]
"תסמכי עליי." זה כל מה שאמר. וזה בערך כל מה שהיה צריך לומר, כדי לגרום ללחיים של אוולינה לבעור ולהאדים. היא מנסה בכל כוחה לא להסגיר את הסערה שמתחוללת בתוכה, […]
בשעות אחר הצהריים, אחרי בית הספר, אוולינה ישבה בחצר ביתה על כיסא הנדנדה ושיחזרה לעצמה את מה שקרה בינה לבין סאן לפני שעות אחדות. היא ניסתה לא לפספס שום דבר, […]
החדר מסביבה נעשה פתאום חשוך, הלב שלה דופק כל כך מהר עד שהוא מרגיש כאילו בכל רגע הוא עלול לקפוץ לה מהחזה. הנשימה שלה כמו נתקעת בתוך החזה, והפה שלה […]
שלג קל יורד, והרחובות מכוסים בשכבה דקה של שלג שנאגר במהלך הלילה. הטמפרטורה נמוכה, אבל יחסית, נעים. אוולינה מצטנפת בתוך המעיל שלה, היא התגעגעה לצעוד ברחובות האלה בדרך אל בית […]
שימו לב קוראים יקרים! הפעם, בונוס של שני פרקים, אל תפספסו את פרק 15 שעולה מיד אחרי פרק 14. קריאה נעימה! _________________________________________________ מלצרית בלונדינית גבוהה, מפזזת בין השולחנות, מגישה משקאות, […]
את ערב החג אוולינה בילתה בביתם של סבא וסבתא שלה. כמדי שנה בחג המולד, התאספה המשפחה המורחבת אצל סבא וסבתא שלה כדי לחגוג. בתור ילדה, אוולינה אהבה מאוד את חג […]
העיר בוסטון, נמצאת במרחק של ארבע שעות ויותר מניו יורק, וכדי להספיק לעקוף את כל הפקקים, סאן יוצא לדרך מוקדם יותר מהרגיל. השעה עכשיו שלוש אחר הצהריים וזה אומר שפחות […]
הבוקר מגיע במהירות. הוא מגיע הרבה יותר מהר ממה שסאן ציפה. הוא עוד מכורבל בתוך שמיכת הפוך שלו, מעוך לגמרי. הוא מותח את רגליו וידייו מתחת לשמיכה, לאט לאט מתחיל […]
את הימים האחרונים, סאן בילה כמה שיותר רחוק מאוולינה. אחרי הפגישה שלהם באותו הלילה, אחרי הדייט שלה, הוא הרגיש שמשהו השתנה ביניהם. הוא לא ידע להצביע מה בדיוק השתנה, הוא […]
הנסיעה ברכבת הייתה זריזה. במהלכה, אוולינה הביטה בנוסעים שעלו וירדו מהרכבת. היה לה נעים בתוך המעיל הענק שלה, ובתוך העולם הפרטי שלה עם המחשבות שלה והרגשות שלה. הבטן שלה התהפכה […]
בימים האחרונים אוולינה מצאה את עצמה חושבת הרבה על מה שהיה בינה לבין איידן. היא חשבה על השנתיים שבילו יחד, ועל מה שעברו יחד כזוג, היא נזכרה בכל הירידות והמורדות […]
השמש עולה לאיטה בשמיים, מאירה לאט לאט את העיר הישנה, ומסמנת על בואו של יום חדש. לאט לאט הרחובות נצבעים בצבע אדמדם כתום, עד שהשמש עומדת במרכז השמיים, מתחבאת בין […]
בדיוק כמו שאוולינה, זיהתה אותו, גם סאן מזהה אותה. למעשה, הוא זיהה אותה מהרגע הראשון שהתקרבה לעברם. הוא זכר אותה מצוין מאותו היום שהייתה בבית הקפה של אחותו, עם החברה […]
הבוקר הוא בוקר קר. כמו כל הבקרים לאחרונה בניו יורק, זו התקופה הזו בשנה שבה כל העיר מתכסה בשלג, וקר מדי כדי להיות בחוץ. אבל הוא, בדיוק כמו שעשה כל […]
כיתת ההיסטוריה היא כיתה רגילה שעל דלת הכניסה שלה מודבק שלט קטן שמכריז שזו כיתת ההיסטוריה. זו הכיתה של אוולינה, זו הממלכה שלה. לפעמים, כשהיא לא רוצה ללכת לחדר המורים, […]
כיאה לניו יורקריות אמיתיות הן משתמשות בתחבורה הציבורית. במקרה הזה, הן משתמשות ברכבת התחתית. אוולינה תמיד אהבה את הרכבת התחתית, בכל נסיעה בה היא גילתה דברים חדשים ואנשים חדשים וזה […]
אחת לכמה זמן, יש רגעים כאלה בחיים, רגעים שהם לא צפויים אבל יחד עם זאת, בצורה אבסורדית למדי- הם דווקא מאוד צפויים. אלה סוג הרגעים, שתחושת הבטן שלך אומרת לך […]
במשך כל הלילה, הגשם לא הפסיק לרדת. הטפיפות הקטנות על החלון בחדר שלה גרמו לאוולינה לרצות להאזין לגשם לנצח. למרות שהייתה ממש עייפה, היא רצתה להישאר ערה כדי להמשיך ולהאזין […]
בא לי לעשות טעויות. בא לי להשתגע ולעשות דברים שלא עשיתי אף פעם בא לי לחשוף את עצמי מא' עד ת' בא לי שהלב שלי ישבר בא לי להרגיש מה […]
"היי." "שוב אני פה…" "הרבה זמן עבר." "כן, לא הייתי צריך אותך." "ועכשיו?" "כנראה שכן." "מצטער שנעלמתי." "כן, זו לא הפעם הראשונה." "מצטער." "בסדר." "התגעגעתי." "באמת?" "כן, חסרת לי." "אז […]
תגיד שזה נורמלי לחשוב על המתים, תגיד שיש שם משהו מעבר לתפיסה שלי שמחכה. תגיד לי שלפעמים צריך להקריב- זמן, חופש, רעיונות, אנשים. תגיד לי שזה בסדר. תגיד שהם שווים […]
הימים האלה טיפה מכאיבים לי, יום הזיכרון, יום העצמאות. כאב ומועקה, יחד. תאומים סיאמיים, בשבילכם המעבר הוא בטח קל, בשבילי הוא טיפה כואב ומבלבל. אני עדיין לא מבין, גם אחרי […]
אני צועד ברחובות הדוממים , בינות הביתנים ההרוסים למחצה , אלה שאילו רק יכלו לדבר היו מספרים לי את כול אשר אירע איתם . עשן שריפות, בורות , הרס וחורבן […]
כמעט חצי שנה עברה מאז שארזנו את החפצים שלנו וטסו הנה, לצד האחר של הכדור שבו הכול מתנהל כול כך אחרת מהבית. חצי שנה מאז שאני מדבר בשפה אחרת. חצי […]
סונג ג'ו מתחיל לרוץ ואני רץ אחריו, הגלידה שלי נופלת והוא צוחק בקול. אנחנו רצים ברחוב, הרוח הקרירה מלטפת לי את הפנים והריאות שלי מתמלאות אוויר, אני אוהב את ההרגשה […]
השמיים מעליי אפורים וכבר ימים שהשמש לא מציצה. אתמול ושלשום ירד שלג, ועדיין יש ערימות קטנות של שלג פה ושם ברחובות. אני אוהב את השלג, יש משהו בצורה שבה הוא […]
בזמן האחרון אנחנו מוצאים את עצמנו על הגג הרבה, סונג ג'ו ואני. הפסקתי ללכת לחדר האוכל, כי נמאס לי להאבק עם הצ'ופסטיקס, והפכתי את הגג לחדר האוכל הפרטי שלי. אחרי […]