הסיפורים של שרונוקי :)
~נקודת מבט לירז~ נכנסתי לחדר המנהלת כולי נרגשת. שמעתי את קולה האומר "היכנסי" וכך עשיתי. "שלום, את לירז?", חייכה אליי המנהלת חיוך מזויף שאומר 'אנחנו לא מקבלים תלמידים פגומים'. חייכתי […]
"לירז מתוקה את בטוחה שאת רוצה ללכת לבית ספר רגיל?", שאלה אותי אמא מכינה לעצמה קפה. "כן, אני רוצה", אמרתי לה תוך כדי שאני מסרקת את שערי הבלונדיני והמתולתל. "את […]
לירז היא ילדה נכה {יש לה קושי ללכת} היא התעקשה ללכת לבית ספר יסודי נורמלי ולא לנכים. היא ילדה יפה, עיניים ירוקות ושיער בלונדיני מתולתל כמו לטיילור סוויפט שמגיע לה […]
אני זוכרת שזה היה יום חורפי, חורפי מדי. המורה שלנו לשפה שאלה אותנו שאלה, "מה הדבר שאתם אוהבים לעשות?", היה זה סוף השיעור והתלמידים היו כבר עייפים והשתוקקו לחזור לבתים […]
בניתי לעצמי עולם. ידעתי שאני חיה בתוך עולם לכן בניתי קטן משל עצמי. שרק אני אוכל להיות שם,בתוך העולם הזה. בעולם שלי היה משהו שאין בשום עולם. אהבת האחר, עולם […]
"אתה לבן אני שחור, אני חשוך אתה באור שמחמם כמו אמא, ושדואג לך." אני שרה את המילים בכאב. יש לי דמעות בעיניים וקשה לי לראות את המילים על המסך. אני […]
אני כותבת מכתב. לא סתם מכתב עם בולים והכל. מכתב מהלב שלי, כזה שנועד לתשובה מיוחדת. היא אומנם יכולה להיות עצובה. אך אני יודעת שכל עוד שזה לגמרי מהלב שלי, […]
"בקסבה בחצי היום כשהשוק פתוח הייתי ככה סתם הולך והחזה מתוח כולם אומרים איזה קנון עובר בסמטאות עושים שלום מכל חלון כל הכבוד! " אלו היו השורות שאחריהן הייתי אמור […]
אבא. מילה אחת. משמעות עצומה. אני רוצה לכתוב את המכתב הזה לאבא שלי. והמחשבות, נודדות. אני לא מרוכזת וקשה לי להרים את העט ולכתוב את המילה 'אבא'. אני זוכרת אבא. […]
"תנסי זה טעים", חייך אליי גאי. עיוותי את פניי. "אני לא רוצה". "נו תנסי זה ממש טעים", הוא המשיך. "אמרתי שאני לא רוצה". "נו תנסי אמרתי לך! רק תני לא […]
אני כבר עומדת שם. ממש שם. מרחק נגיעה. אני רואה את כל בעליי החיים. שמתעללים בנפש שלהם. אני רק עומדת שם. בלי לעשות כלום. אני כל כך רוצה. אך לא […]
הריח בשיער כבר עלה. שום דבר לא נורא. ריח של צדפים ושל ים. ריח שלא ייגמר לעולם. האהבה בוקעת בשמש. האהבה רואה הכל. האהבה עם דמעות בעיניים. במשב סופה וקור. […]
ליטפתי את ברונה בשקט וברוגע. נביחה קטנה ושקטה נשמעה באוזני. "שקט, הכל יהיה בסדר", המשכתי ללטף את גופה השחור והקטן, "הווטרינר יטפל בך במסירות רבה". ברונה עצמה את עינייה והרגשתי […]
כשהגעתי לסמטה הכי חשוכה חיי עמדו בין הפטיש לסדן. הייתה לי חבורה 'המגניבים' פעם אמר יוסי בצחקוק. מצד שני הייתה שני. שהייתה אהבת חיי. לא יכולתי לוותר עליה. לא יכולתי […]
כשהתיישבתי על המיטה הכי רחוקה בחדר נעצו בי מבטים חדים ומושכים. הלכתי במסדרון הערפלי והסמיך. ריח חזק ומסריח של סיגריות עלה באוויר החנוק. כששאלתי איפה אני נמצאת אף אחד לא […]
כשכואב לך אי אפשר לברוח… אי אפשר להתעלם מזה שכואב לך… בחיצוני אי אפשר להתעלם בפנימי אפשר להתעלם, לא לשים לב רק אני יכולה לשים לב… שכואב לבן אדם בלב […]
"מי יותר מעצבנת ניקול או שרון?", אמרה נופר (שם בדוי) בצחוק. "שתיהן, הן מעצבנות רצח", המשיכה אותה טופז (גם שם בדוי) "אחת בסדר אבל עם שתיהן אפשר להתאבד, לדפוק את […]
היא אומרת לי שנפגשנו פעם. היא מצטערת על כך שאני לא זוכר. היא מחבקת אותי ואומרת סליחה. למה היא לא שמה לב אלי? אני לא זוכר, למה היא מחבקת אותי? […]
נועם התרגשה לפני תחרות הסוסים השנתית. היא ידעה שמאי לא תבוא, היא לא אוהבת ספורט. אלי בטוח יבוא. הוא תמיד בא לכל תחרות ספורט שהיא. ורון..? עדיין לא בטוח הוא […]
רון: ילד מקובל ומצחיק. בן 13 מחבב מישהי בסתר. שיער חום חלק ועיניים צהובות-ירוקות. נועם: ילדה יפה וחכמה בת 12 ילדה שכולם אוהבים. רוכבת על סוסים, גרה בקיבוץ. שיער חום […]
"אני לא יכולה יותר להיות כל כך עייפה!", עניתי לניקול שהייתה סקרנית וסרקה אותי בעיניה האפורות הגדולות. "כולנו עייפים לפעמים", היא אמרה בעייפות, "את לא צריכה להגזים עם זה". הבטתי […]
מול החוף והים… קיים לו שם עולם… עולם של שלום, עולם של שלווה, עולם רגוע של אהבה. עולם יותר טוב מעכשיו. עולם משונה במצב. עולם קצת אחר ומוזר. עולם כזה […]
זה קרה מזמן כשהיינו קטנים. תמיד היינו חסרי מילים. בגלל שצחקנו מכל דבר. ואת החיוך הזה שאף פעם לא נגמר. אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו בגינה. לבשתי באותו יום […]
"עם איפור או בלי איפור את אחות מכוערת", גיחך גאי שישב על המיטה בחדר שלי. "סתום", המשכתי לשים את המסקרה וחיוך קטן עלה על פניי השזופות. "מה את מחייכת", שאל […]
סחטו כבר את כישרוני. סיפור אחר סיפור לא נראה לי הגיוני. אני יושבת על הכיסא מול המחשב. חושבת על החיים בצורה אחרת. ושואלת את עצמי, תגידי את מוותרת? לא יודעת, […]
כשאני מחייכת אני יודעת שיש מעבר לחיוך שלי. אני יודעת שיש את הצחוק שלי. אני יודעת שיש את האהבה שלי. אני יודעת הכל… כשאני מביטה בעיניי דרך המראה אני רואה […]
הדמעות ירדו במהירות רבה. אפילו שלא הייתי עצובה. חשבתי שבאיזה מקום בעולם. זקוקים פתאום לכולם. ורק אני לא שייכת לאף אחד. לא אהובה אפילו על ילד אחד. בלתי נראית בחיים. […]
תקציר: אם תשאלו אותי איזה שלט יש לי על הדלת אגיד לכם: "החדר של שרון", אבל הוא לא רק זה. הדלת של חדרי הצנוע מלאה בשלטים בכל מיני צבעים. ירוקים,ורודים,כחולים,אדומים. […]
אני יודעת שהייתי צריכה לעשות משהו. אני מתחרטת שאפשרתי לזה לקרות. זה קרה לפני יומיים. כשרמי ראה את הילד החדש בשכונה, יונתן קראו לו. הוא קינא בו… קינא על זה […]
הציפורים הקטנות קיפצצו על עץ האשוח הענקי שעמד בחצר. היה זה יום סתווי, עלי השלכת הגדולים והאדומים נשרו מעצי האלות הסיניות בשביל ביתי. ילדים נערו לבית הספר בהמוניהם. בצחקוקים, בחיוכים, […]