הסיפורים של sapir13
"[…] אנשים סביבנו אומרים שהם רוצים צדק ושלום וכבוד בין כולם, אבל תכלס כמעט אף אחד מהם לא עומד במילותיו. הם עמוק בקטע של קבלת השונה אבל לא יכולים להימנע […]
האיש מסובב את אצבעותיו, מנגן על כלי בלתי נראה. שקט שורר בקהל. האנשים בחליפות שיושבים שם ומאזינים משותקים למראה עיניהם. זה שנים שקסם אינו נראה בפומבי, לעיניי רבים. המועצה האחרונה […]
בדיוק כשאמרתי לעצמי, "הכל השנה הולך להשתנות, אני אצליח" שמעתי את השתיקות האלה שוב. אלו שתמיד נלחמתי בהן. הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה שומע אותן זה לבכות- כי אי אפשר […]
רגשות הם דבר עדין. הם מתפרצים לפעמים, בין אם אנחנו רוצים ובין שלא. אתה צריך לדעת איך לא לתת להם להשפיע עליך יותר מידי, איך לא ללכת לאיבוד בתוכם. אז […]
פתיח הם היו במרחק נשימה, נוגעים לא נוגעים, מסתחררים בשתיקה. תשוקה טהורה הבוערת היא שמניעה את שניהם, מונעת מהם לקרוס ולהתנפץ למיליון רסיסים. שמלתה השחורה-לבנה הבליטה את קימורי גופה העליון. […]
"לך ואל תסתכל לאחור." היא אמרה שנייה לפני שנעלמה, ואני לא יכולתי שלא לשים לב אליה, לאור שהציף את החדר, כאילו שהיא עדיין כאן, ברוחה. זכרתי את מה שהיא תמיד […]
האור נכבה. המסך יורד. נקודות זוהרות מציפות את הבמה ואני מנסה להבין איך הגעתי לכאן. לפני שנייה הייתי מול חנות כלשהי קרוב לביתי והדבר בא שאני זוכר זה שפקחתי את […]
חלום ליל קיץ/ עורבי שלי/ אל תלך בדרכים קלקלות/ אל תסטה מין השביל. חלום ליל קיץ/ ילד קט/ אין עוד עבר או עתיד/ רק הווה נותר. רוח סתיו תנשב/ עורבי […]
כל כך הרבה, היה, ופתאום הכל נגמר; הזיכרונות, הלכו ונעלמו, כאילו מעולם לא היו. כל כך הרבה, נשבר, עמוק בתוך תוכי, אל אלפי רסיסים, חותכים, פזורים בתוך גופי. כל כך […]
"שקט," היא אמרה, ופתאום הרגשתי איך כל העולם משתתק, כאילו דממה מאפילה עליו מכל מקום. ידיה נעו באוויר באלגנטיות, בתנועות כמעט בלתי מורגשות שיוצרות צורות ומילים לא מוכרים באוויר. צליל […]
אתה תחלום עליו, הוא יבוא לבקר, אך אז אתה כבר תדע איך להתנהג, מה לומר, מתי לחבק… הוא יבכה, ואתה תבכה איתו, תאחוז בו חזק ולא תיתן לו ללכת, כי […]
"יש אגם עמוק בליבך, והוא מתמלא, ומתמלא, עד אין-סוף, בדמעות של צער וכאב; ואתה כמעט נכנע, אך אתה מכיר את עצמך, ומשהו בך זוכר, שאתה חזק, שאתה תעבור את זה. […]
עיניה בוהות בידיה, חסרות מבט, חסרות מבע, היא אדישה, זה לא מתאים לה, שום צליל לא בקע מפיה. מוחה עסוק בדברים שקרו, כאלה שאכלו אותה מבפנים, והיא לא יכולה לדבר […]
כשחלומותיי הפכו לשקרים, לבדיה אחת צורבת, אני הכיתי בברזל, חמה כאש לוהטת. הם האכילו אותי בדברים, חסרי ערך ותועלת, הו הלוואי והכל היה נגמר, מעט אחרת. יצקתי את ליבי, אל […]
עברה שנה, הם אמרו, ושוב יש מתיחות באוויר, וזו מתיחות מוכרת, אך כזו שאף אחד לא רוצה להזכיר. כשאני עוצמת את עיניי, פניו מופיעות, וזה כואב, כי פתאום כל התחושות […]
ושוב מחשבותיי, אובדות, אל שדות, שאני איני מכירה, ואל אנשים, שאני איני רוצה לחשוב עליהם, והשקט שהיה, נעלם.
"אז את חוזרת לכאן, כאילו, אני מתכוון, לקריה?" היא שמעה קול מאחוריה. חיוך קטן ובלתי נשלט עלה על פניה אך היא מהירה להסתיר אותו. אסור לה לפתח ציפיות על משהו […]
בדרך אחת אדם חייב ללכת, כדי למצוא את ה'אני' האמיתי שלו, להחזיק את השורשים של החיים, שקושרים אותו אל חובו. בהרמוניה שקטה המשימה ממשיכה, וחי הנצח ממשיכים כשהחיים נגמרים, כשהם […]
תן לי להניח את ראשי, על מצע של חלומות, שיהיו טובים, שיהיו רעים, רק שייקחו אותי למקומות אחרים. תן לי להניח את ראשי, הרחק הרחק מכל עיסוקיי, כדי שאוכל להתמקד […]
חיבקתי אותו במשך כמה שניות ארוכות, מרגישה איך כוחו הולך ואוזל מגופו, איך עורו שתמיד היה רך והקרין חמימות הופך קר ונוקשה, נצבע בלבן כשלג. דמעות זלגו מעיני אל לחיו, […]
"היי אדוני, אפשר שנייה?" אמרתי בזמן שהוא הסתובב, שנייה לפני שאאבד אותו. "הממ.. כן?" הוא המהמם, מביט בי בשאלה. נשמתי עמוק והתחלתי לדבר. "היום יום ההולדת של גיל-עד שער ז"ל, […]
(הוספתי את האנגלית) התעוררתי בבוקר ו, ראיתי את הכוכבים, והם זרחו בזהב; אני לא בדיוק יודע, אבל אתה החזקת את נשמתי, ובחתך בודד, הידקת את לשוני… אם אמות כאן, הו […]
צל מחשבותיי, שקט, מנסה לכוון אותי למקום הנכון, להשאיר אותי עם הרגליים על הקרקע. הד פעימות ליבי, כמקצב, כטיפות במערה חשוכה, מעוררות אותי מין החושך. חקירת מעשיי, בקפידה, מובילה אותי […]
כל כך הרבה, מתחבא, מאחורי שקרים וסודות, שיצאו מהפה, שלך. כל כך הרבה, קבור, מתחת לשכבת המגן, שאתה לבדך, טיפחת. כל כך הרבה, חשבת, שיישאר אחרי שתלך, אך רק הרס, […]
זה חולף, ולא כמו הרוח, או כמו מי הנהר, או כמו מנגינות נעימות לאוזן, אלא במהירות, כמו הלמות פרסות סוסים, כמו הרעד הבלתי נשלט של רגלייך, כמו פזיזותך בעת לחץ. […]
הוא עוצם את עיניו, נותן להם לשקוע בשיכרון חושים, מסניף את הרגע הקט של החופש. טירוף מכסה את פניו המיוזעות, והוא מטביע את ראשו עמוק בתוך המים שקט ובועות והתגלות. […]
ככה לאט היא הולכת, נעלמת בין גני הפרחים, ורק הבהובים של הלבן המצויר על ידיה, נראים פה ושם. ככה לאט היא הולכת, וקולה נשמע כה רחוק אך קרוב, ממש כאילו […]
החלומות הופכים לזכוכית, קרה ושבירה ומשקפת. הם לאט לאט נעלמים, הופכים למשהו רחוק מהשיג יד; ואני מחפשת אותם בתוכי, נוברת בכאב נפשי. כמו זיכרונות ששכחנו, ופתאום לסיפורים הם הופכים, נקודות […]
כמו במגע מכשף היא נגעה בעורו, וכישפה את ליבו, את פניו, את גופו, ונתנה לו ללכת היישר לתהום, כמו רבים לפניו שכבר אינם היום. לבדה היא צועדת, בודדה, מתבוננת לאט […]
הקופסא הקטנה נפתחת והיא מוציאה ממנה שלל זיכרונות, פיסות קטנות של תמונות ושל זכוכיות שהעבר כלוא בתוכן. ההשתקפויות של האנשים שבפנים מביטות בה, אך היא מתעלמת מהן בכהות חושים, כאילו […]