הסיפורים של sapir13
"אתה שוב מפריע." "לא אני לא. את פשוט מנסה לתת לעצמך תירוצים מטופשים. איך את מצפה ממני להפסיק לצחוק?" "זה נראה לך מצחיק?" לכסנתי את מבטי לעברו בכעס. "אתה לעולם […]
כאדם ההולך במדבר אני, אדם ההולך במדבר. מלאת תהיות ופחדים, וסערת רגשות בנפשי. צעקות כה רבות ממלאות את ראשי, ועייפות הרהורים וריגוש. כאדם קטן במדבר הגדול, המוקף בהרים מכל עבר. […]
אני כציפור הנסתרת לעין כל, עומדת על הר במדבר הגדול, מרגישה את רוח מצליפה בכנפיי, ואת קריאת הנשרים מעליי; וליבי הקטן פועם בהתרגשות, וקורא ומזהיר, ומגן מסכנות. ואני מתהלכת תחת […]
הוא הלך בדרכים, לבד. הוא היה ממש הקלישאה המהלכת- ילד ללא אם ואב, בודד, אף אחד לא רוצה לשחק או לדבר איתו, או בכלל- להתקרב אליו. בכל מקום שהוא הגיע […]
נחשים של תחרה, ארוכים, משתפלים מאחוריה באיטיות, מהודרים, בעודה צועדת, אט אט, אל עבר אישה, אל עבר אהובה. תחת שמיים מכוסי כוכבים, זוהרים, ורוח חמה של ערב, מצליפה, עוטפת אותם […]
אתה צועד בשקט בין החדרים הריקים. החום הופך לקור ואתה מחבק את זרועותייך כדי להתחמם. הנוכחות שלה שוררת בכל מקום, עוטפת, מלטפת, לוחשת. כדורי המשחק מרחפים במרכז החדר. אתה עדיין […]
אל תכבול אותי אלייך, כי אני עוד אתפוצץ מרוב כל הרגשות שאחווה. ובדירה הקטנה שנתת לי ללון באותו יום, אני לא רוצה לחזור אליה, כי אני יודעת שלא אוכל לעמוד […]
"אתה לא יכול לשנות את זה," קולה היה כל כך תובעני. היא נופפה בידיה בפראות ושטף מילים זרם מפיה, מילים שאני חושב שהיא עצמה לא הבינה. "את לא יכולה לדעת […]
"יוקו, יוקו תתעורר!!" אני קורא לעברו, אך הוא אינו מגיב. ראשו וגופו הוטחו בחומה העבה, כל כך חזק עד ששקע נוצר בה. היצורים התקרבו וסגרו עליו, ואני פשוט עמדתי במקומי. […]
רק לשנייה רציתי שוב לשמוע, מנגינה ישנה שהיית שרה לי, כשידייך צמודות קרוב אל החזה; אך צליל קולך הולך ודועך, ואני איני יודע רוגע, כי בתוך כל השלווה הזו, נפשי […]
"מה אתה יודע להגיד על החיים?" "מה את רוצה לדעת?" "היי, זה לא הוגן, אני שאלתי קודם." "אבל בסופו של דבר אני זה שעונה על השאלות." הקניט אותה בתשובתו. הוא […]
זו היתה גבעה שחורה, עם עלים שחורים, ופרחים שחורים. קבר לבן עם עם חריטה של גולגולת עמד במרכזה, בנקודה הכי גבוהה, ועץ שחור-לבן דק וגבוה עמד לצידו, כשענפיו מתעקלים במין […]
הסיפור שלי התחיל, פה. הכל התחיל ונגמר כאן. ואולי זה לטובה. לאט לאט הכל מתרחק ונהפך לשונה. הכל מתהפך, נעלם, נסחף הרחק ממני ואני לא מרגישה שאני יכולה לעצור את […]
"אני לא מכירה אותך," היא אמרה מידית ונרתעה אחורנית. סף הדלת עדיין היה פתוח, אך הוא ידע שלא להרבה זמן. "את לא מכירה אותי עכשיו, אבל הכרת, אני יכול להסביר…"הוא […]
הן מסתכלות עליה, אבל כל מה שהן רואות הוא רק את גופה הרזה. מידי פעם לחשושי קנאה מגיעים לאוזנה, אך היא אף פעם לא מייחסת להם חשיבות. היא נמצאת במצב […]
הוא אחד כזה, עם כיפה וזה, ותמיד יש לו מראה אלגנטי, גם כשלא צריך, והוא תמיד מדבר בשקט, כאילו הוא מספר משהו ממש מביך עליו, ולא רואים אותו הרבה, ממש […]
רציתי להגיד שאני מתגעגעת. יכול להיות שאיפשהו כל הניתוק הזה הוא בגללי, כי באמת לא נשארתי יותר מידי זמן כדי לפתח שיחה, אבל אני עדיין מרגישה פגועה. אמרת לי להיות […]
"רגש זה דבר נשכח. אתה תרגיש אותו תחילה, בוער ומלא תשוקה בעורקייך, מסחרר את בטנך, מעוור את עיניך מהחלטות נכונות, רצויות, ואז הוא יגווע. הוא ידעך וייעלם עד שכל מה […]
חבל שאני לא יכולה פשוט להיעלם, אני בטוחה שזה היה עושה לך את החיים קלים יותר, אולי אפילו היית יותר מאושרת, מי יודע. חבל שאני לא יכולה פשוט לברוח ממך, […]
-לא שמתי לב שכתבתי את הפרק בגוף ראשון, סליחה- נעמדתי על קצה הבית שהיה הכי קרוב לתצפית שרציתי. היא נופפה לשלום לכמה בנות -חברות שלה, כנראה- והמשיכה ללכת לכיוון ביתה. […]
"זה שלג," "אני יודעת," אמרתי ושפשתי את כפות ידי זו בזו כדי להתחמם. "הוא לבן, וקריר, ולבן ו… שלג…" צחוק קלוש בקע מפי. זו היתה הפעם הראשונה שהוא רואה שלג. […]
"זהו סיפור עתיק על עלמה," הוא פתח, שובה בקולו את שאר הקהל. "סיפור על אהבה וסודות. סיפור על מישהי שידעה את התשובות לכל השאלות שבעולם. איש מעולם לא האמין לה. […]
אין לי הרבה מה לומר, רק מעט שתיקה והתנצלות חוזרת. ניסיתי בכל דרך אפשרית להמשיך, אך זה רק מוסיף להכאיב ולהכאיב. אין עוד טעם להיזכר בדברים ישנים, אין צורך להטריח […]
היא צופה בו בשתיקה, בזוית העין. עיניו נעולות עליה במשך כל ההופעה, לא מזזות ממקומם לשנייה. שאר הקהל מוחה כפיים וקורא קריאות התפעלות בכל פעם שהיא מציגה את אחד מהקסמים […]
הם היו במרחק נשימה, נוגעים לא נוגעים, מסתחררים בשתיקה. תשוקה טהורה בוערת היא שמניעה את שניהם, מונעת מהם לקרוס ולהתנפץ למיליון רסיסים. שמלתה השחורה לבנה הבליטה את קימורי גופה העליון. […]
אולי אני טועה. אולי פשוט מיהרתי לשפוט אותה. יכול להיות שהיא רק רוצה שהמעשים שלה יסתירו את הכוונות האמיתיות שלה, כי היא לא רוצה לגרום לחשדות יתר, כי היא מודעת […]
היא הופיעה כמו צל, כמו הרוח השורקת שסבבה את בית הקברות. דמותה נעמדה על אחת המצבות ועורב שחור כלילה התיישב על כתפה. "אני יודעת שאתה יכול לראות אותי," קולה היה […]
הוא משך בחוט המנוע עד שזה התעורר לחיים, והרים את המכונה הכבדה. מנקודת מבטי הרחוקה הוא היה נראה כעוד פועל עירייה רגיל שמנקה השוק, אך מקרוב הבחנתי בכך שהוא בעצם […]
אז שוב חזרנו לחדר הישן, עם הקירות החצי לבנים, בלי תמונות שמכסות אותם, בלי ציורים מחויכים. הזיכרונות נשארו כמו שהם, ריקים מתוכן אך מלאים באהבה, ומאחורי כל חפץ קטן שנמצא […]