הסיפורים של sapir13
הלכתי לצוד אוכל. התרוממתי על רגליי, מיישר בזהירות את רגלי האחורית. התפתלתי מעט הצידה כדי להתנתק בעדינות מגופה של הגורה והשארתי אותה מאחור, מביט בה פעם אחרונה ומסתובב. אחרי לא […]
לא שמתי לב שנפצעתי. רגלי דיממה. בכל פעם אחרת זרם הדם היה נפסק מרוב הקור, אך נראה שהפעם לקח לזה קצת יותר זמן. אחזתי את החיה בפי, גורר אותה בעקבותיי […]
במבט חטוף ראיתי את פנייך, אחרי כל כך הרבה זמן שלא נפגשנו. הן היו כצללית לאור מנורות הרחוב העמום. רק כמה מילים מהירות החלפנו בנינו והמשכנו כל אחד לדרכו, בלי […]
אני מביט בה, גורת אנוש המכוסה בפרווה לבנה עבה. זה חכם מצידה, אני מודה לעצמי בשקט. הפרווה שלבשה היתה כה עבה עד שהיא הסתירה כמעט את כולה, למעט הפנים, כך […]
רוח. לרוץ. השלג הקר נמס תחת כפותיי בזמן שאני רץ, מטביע בו סימנים מזהים. עיני נעולות על החיה, מתכוננות ומחכות לרגע הנכון לזנק עליה, לנעוץ את שיני בצווארה החשוף. לרוץ. […]
"תמיד ידעתי לספר על עצמי," הוא אמר. "בדרכים רגילות, שונות ונסתרות. הייתי מספר על חיי בחצאי אמיתות וחצאי שקרים, בלשון נקבה ובלשון זכר; הייתי מציג את עצמי כמישהו אחר, מספר […]
לאחר עשרים דקות של חשיבה היא הגישה לו את המכתב כדי שיקרא, למרות שזה יצא יותר דומה לשיר. "חומות גדולות ללא מוצא מקיפות אותי, חומות גדולות ודלת אחת. אין בי […]
כשהשמש תעלה אתה תחפש אותי, אבל אתה לא תמצא. החדר בו נתת לי להישאר יהיה ריק, בלי התמונות שהיו תלויות על הקירות הגבוהים, תמונות שלנו בכל מיני מצבים מפדחים או […]
אף פעם לא התנהגנו כלהקה. היו כמה פעמים פה ושם שחלק יצאו לצוד ביחד בשטח הלהקה שלנו, אך זה לא קרה בתכיפות. כמעט כולנו ראינו אחד את השני מחליפים צורה, […]
"אביעד, אתה בחדר?" דפקתי קלות על הדלת, מחזיקה את הידית."אני נכנסת." אני רואה אותו בוכה, ומשהו בתוכי נשבר. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כל שיכול להיות שזה בגללי, שזה […]
"תחכי לי שאחזור, כי הבטחה זו הבטחה." אני מתגעגעת לכל הדברים הקטנים שעשינו ביחד. לא ידעתי מה לעשות באותו רגע שבו אמרת לי שאתה צריך לנסוע. לרגע חשבתי שאתה הולך […]
כמו השקט, הערפל הלבן נע לו באיטיות באוויר, נסחף ומתפזר ברחבי הרחוב הצר. אנשים מעטים משוטטים בחוץ, ואלו אשר יוצאים מין המסעדות הקרובות רואים את הערפל הלבן וממהרים בחזרה פנימה. […]
החרב השחורה שהוא החזיק בידו היתה עכשיו נטועה עמוק בתוך האדמה. הוא הושיט את ידו לאחור כדי למשוך חזרה את ברדסו אל ראשו, כשקול מוכר עצר אותו. "אתה עוד מחכה […]
הכל סביבי חשוך, ופתאום הכל מתחיל להתבהר, ואז חוזר להיות כתמים מטושטשים. אני מגששת בעזרת ידי, מחפשת משהו שיתמוך בי, שיעזור לי ללכת. ידי נאחזות במעקה צר שהותקן לצד הקיר, […]
"את לא אמיתית," היא שמעה אותו לוחש אל תוך הלילה. "את נעלמת מזמן. את לא יכולה לחזור." הוא עמד שם, קפוא, משותק למראה. הדלת עדיין היתה פתוחה מאחוריו, למקרה שאחד […]
על יד חלון גבוהה היא עמדה, מביטה מטה, חושבת, מחפשת את הדרך הטובה ביותר לברוח. ושוב ושוב אתה היית שם, עוצר אותה, מחזיק אותה כדי שלא תיפול, משאיל לה כתף […]
"אתה חולם לפעמים על איך הכל היה יכול להיות אם לא היינו זאבים?" שאלתה חולפת על פני אוזנו. הוא מחזיר את מבטו לעברה וכעבור כמה רגעים הוא קולט שהיא שאלה […]
עברתי מול הגשר הישן כשראיתי אותו, משחק עם הברקים שלו בידיים רשלניות בגשם, ממש כאילו הוא מתגרה בשמיים לחשמל אותו. הברדס השחור שלבש התנופף ברוח מאחוריו, חושף את המבט הפראי […]
"את הולכת?" הוא שאל בקול נדהם ומבולבל כאחד, מפתיע את הגברת. היא נשארת במקומה, רגליה נטועות חזק, שמא תחליט להסתובב ולחזור חזרה אל זרועותיו, למשוך חזק את חולצתו ולכבול אותו […]
אני מתגעגעת לתקופה שהיינו מדברים, בעיקר בגלל שזה גרם לי להרגיש משהו שם בפנים. היתה תחושה של הבנה, שאכפת לך, גם כשהייתי מדברת המון, ולא מספיקה להתלונן, היית מקשיב, נותן […]
אני אוספת את השברים, מכניסה אותם אל תוך קופסא קטנה ומכוערת. אין טעם להסתכל עליהם, לראות אם יש סימני דם בקצוות או שברים שצבועים שחור. פיסות הזיכרון האלו יהיו נעולות […]
"תמשיך כך." אני אומרת לו, מעודדת אותו להמשיך לרוץ קדימה ולא לעצור. הזאב האפור מביט בי, נוהם בעצבנות וממשיך הלאה. הוא עוצר שוב לשנייה ליד עץ האלון, לא שם לב […]
החושך העדין עוטף אותי, מחבק אותי חזק בזרועותיו הדמיוניות. הנשימות המואצות שלך מגיעות עד לאוזניי מסופו של החדר, כשאתה כולך עפוף באור לבן חלוש. אני מקשיבה לנשימות שלך, מתפתה לקום […]
המסעדה היתה היום עמוסה מתמיד. הטלפון שבדלפק לא הפסיק לצלצל. עוד ועוד הזמנות של אנשים עשירים עבי כרס וארנק, ונשים בתיקי עור ושמלות מנצנצות. נראה שהם לא מכירים את המונח […]
הוא מסתתר מאחורי השיחים, צופה, ממתין. עיניו החומות כמעט בוהקות על הרקע הירוק בהיר שסביבו. אני עוקבת אחריו, מנסה לשמור על כמות רעש מינימלית, צעדים זהירים על הזרדים והעלים שמכסים […]
הלהבות בוערות סביבי, גורמות ללחיי להאדים מין החום. הכל סביבי צבוע בצבע אדום וכתום. חושך. החלונות שהיו פעם שלמים ורוח הלילה הקרירה היתה פורצת מהן היו עכשיו מנופצים. שברי הזכוכיות […]
הם היו אהובים, אך עכשיו הם אינם, לאט לאט הם איבדו מכוחם. יופיים כבר דהה, אהדתם נמאסה. אל מתחת לשטיח הם גורשו, בשקט, בלי לעורר מהומה. המצב שונה, נוכחותם לא […]
היא עומדת שם במרכז המעגל. עיניה ריקות, חיוורות. שערה ושולי שמלתה מסתחררים סביבה, עפים להם ברוח בלתי נראית. היער היה היום שקט יותר מתמיד. אני חושב שזה בגלל נוכחותה. אנחנו […]
"תבטיחי לי שלא תשכחי אותי," היא אומרת ומביטה בי בעצב. אני משלבת את אצבעותיי לפניי בזהירות על כרית בית החולים שמולי ומנסה למצוא את הדרך העדינה ביותר להסביר לה. "אני […]