הסיפורים של BlueWex
אני זוכר שהייתה נערה, אהבתי אותה בכל ליביעד שהיום שנפגשנו שנינו, לבד מעבר לשכונה. זה היה יום מדהים, הערב החשיך עלינו. כשהיינו לבדאמרתי לה שאני אוהב אותה, היא החזריה לי […]
"מרגש נכון?" קורנליה שאלה אותי והתלהבה, דזמונד הזהר לא ליפול במסדרון החלקלק שהוביל למטה בחיבוק של לפידים. מעדיהם נשמעו כהד שעובר במסדרון ומעיר כל אורח. אלביון חייך כל הדרך. דזמונד […]
פרולוג:ברחובות לונדון העגומה, מרכבה קשקשה ברחובות, גלגליה כמעט עומדים וסוסים נושפים נקשרו בחבלים ישנים למטה. הנהג היה איש קצר קומה ושמנמן, הוא החזיק בידו גזר אפרפר וכל כמה זמן נגס […]
פרץ דם ניתז מבטנה של קורנליה על פניו של דזמונד כשהסכין יצאה מבטנה דזמונד זרק את הסכין המגואלת בדם הצידה ואלביון הוציא הילה לבנה מידיו ניכר כי הוא התאמץ, ההילה […]
וולכן חייך חיוך זדוני, הוא הסתכל על דזמונד. אדי קור יצאו מפיו אך זה היה יום שמשי וחם. "דזמונד האנטר, שלום לך" דזמונד החזיק את עצמו לא להתפרץ אליו, תחושת […]
דזמונד וקורנליה ישבו על רצפת האבן הקשה. גבם מופנה לאבן הרטובה, דזמונד לא ידע מה לחשוב…, "רגע… אני יריתי עליו אבן?" קורנליה הסיטה עליו את מבטה וחשבה לכמה רגעים. "אמ… […]
"היי?" קול חזק נשמע בחשכה "היי, אתה ער?" דזמונד הרגיש אדמה לחה וסלעית "או חרא…. על תגידו לי שהוצאתי אותו משם כדי שהוא ימות." הוא ניסה פתוח את עיניו אבל […]
אחרי שיעור הפיסיקה המעיק מיוחד דזמונד אסף את מחברתו והלך עם אמי לאכול צהריים. "אני עדיין לא מבין למה לעזאזל שאני יצטרך את הכוח הצנטריפוגלי הזה…" אמר דזמונד בגיחוך קל, […]
דזמונד האנטר ישב אל כיסאו הכיסא היה עשוי מפלסטיק שנצבע בצבע כתום לוהט, שם ופה ראו שריטות שהראו את הצבע הסתמי של הפלסטיק. הוא השעין את מרפקיו על שולחן מתכתי […]
פרולוג:דלת עץ כבד נפתחה וחשפה חדר חשוך עד המאוד, החדר לא היה גדול במיוחד, שולחן כתיבה עשוי מעץ אלון נח במרכז החדר. שכבה דקה של אבק כיסתה אותו,הקירות של החדר […]
קוראים לי ג'יימס, ג'יימס וולף. אני הולך לספר לכם עליי על חברים ואויבים, תחכים ומזימות. על מחלה נוראה ועל הרובה שלי. אה כן… וגם על הזומביםפרק אחד: תשמור על המילים […]
קמתי ממיטתי. היה זה יום שלישי רגיל, הציפורים צייצו, הדפיקות הבלתי פוסקות של השעון מלאו את חדרי. כרגיל, הרחתי פאי תפוחים מלמטה, למרות שגרתי בקומה החמישית. תמיד היו לי חושים […]
כשאין תקווה באופק ,בני אדם נואשים כשאין אור של בית, מגע של עור חמיםאנחנו שרים לעצמינו שיר בלב שיר שיפוגג את כל הכאבאז מה שאין לי בית אז מה שאני […]
לעזאזל!" נשמעה צעקה חזקה מהחדר. רוני גופרמן טרק את הדלת בטריקה חזקה והתיישב על המיטה שלו. הוא הוציא את טלפון הנוקיה שלו וטלפן לחברו הטוב אופיר ברגמן. "הלו" נשמע קול […]
פרק שש: הגראנד פינלההשמש זרחה בשמיים הכחולים מעבר לחומותיה הענקיות של ג'ילווסטס. ריידן קם מוקדם בבוקר מכאבים חדים מידו השבורה למרות שידו ואפו כבר לא כאבו בריידן פעמו הבזקי כאב, […]
פרק חמש: ג'ילווסטס ריידן היה עייף. סימנים סגולים הסתמנו מתחת לעיניו ואבד הכוח מגופו, קסידי נחה בקרון הפצועים וקאסטרוויל רכב על סוסו הבהיר החומה הגדולה של ג'ילווסטס התנשאה במרחק של […]
פרק 4: קסידיהבוקר הפציע. העצים שנראו מאיימים נהיו מלאי חיים, ריידן פקח את עיניו. הוא חלם סיוט נורא שבו קסידי שכבה על הרצפה הקרה והנוקשה עיניה פקוחות לרווחה וגרונה משוסף […]
פרק שלוש: סידריידן פקח את עיניו. האדמה החמימה מילאה את גופו באנרגיה, גופו כאב ודם התמרח על פניו .הוא שכב בכפר אחרי ההתקפה, האוויר היה קריר וריידן לא הרגיש את […]
פרק 2:המאהב הגנב (וגם הרוצח)הבוקר הפציע מעבר העמק הענק מעבר כפר 8 הכפרים העבודה התחילה גברים כמו ונפרדו מאשתם לשלום והלכו לעבודה כדי להרוויח את לחמם הילדים יצאו בצחוק מדלת […]
זהו היה בוקר סתיו מושלם הרקיע הדהים ביופיו ובגווניו האדומים זהובים קוו האופק השתרע הרחק מעבר ליער העבות אור השמש צבע את גושי הקרח בנהרות וריח של עצים השתרר באוויר […]
שפיפון חזר.העולם עוד לא כל כך בטוח כפי שהיה פעם ולקירי קין נעלמה ושלדון כלוא במרתף עינויים.המשספים היו בקבוצה קטנה שהסתתרה מאנשים חלולים העולם היה בקטסטרופה רצינית! אל ישב על […]
תתפלאו כמה בריונים כמוכם יש!", צעקתי ועזבתי את הכיתה במהירות, שובל של דפים קרועים מאחורי."פחדן!", צעק רוק מקאונטי מתוך הכיתה ויצא למסדרון שמחבר את כיתות ו' יחד עם כיתות ג', […]
פרק1 פרולוגכבר עברו שבועיים מאז שרצחו את ברק אובמה כל המדינה באבל מתקיימות הלויות ענק כל המכובדים באו:בנימין נתניהו,אישתו,ביתו,וביל גייטס.כם עשו את ההלוויה בכיכר טיימס כי רק שם היו סניפים […]
מלחמות"זוז זוזו כולם עכשיו"צעק המפקד הפחד ניכר בעיניים של כולם עוד מעט נפלוש לגרמניה הנאצית נילחם על השלום ועל הצדק הבהוב פנס קצר ויחיד עלה מין האפלה זה היה הקצין […]