הסיפורים של RoNdy

אולי, אולי נמאס לי לתלות באנשים תקוות, ללכת דווקא בדרך הזו, לפגוש את העתיד, לפגוש את העבר, לראות את המחר, אולי נמאס לי מכל אלה כבר.

שמש הייתה מישהי, אישיות, אלילה, גברים ונשים כאחד בה חושקים, מושא לחמדנות, ויותר מכך, מושלמת. לראשונה בחייו, הוא ראה אותה נכנסת למסבאה, דורשת מהברמן אלכוהול ומשתכרת, משוחחת עם אנשים וצוחקת […]

אי שם, לא מעבר לקשת. אלא ברחוב המזוהם, מול קשת הצבעים שמהווה הגרפיטי שנער ריסס לפני חודש או שניים, והשוליים נמחקו. חיים הנעלמים. הם לא בהכרח יפים, או מכוערים, הם […]

אני יושב, גם סופי, היא נראית מתוחה, ואז היא מחייכת, ואני מחייך. "אז ספר לי על עצמך," היא אומרת. ואז אני מנסה לקום ולהתחמק. "יצאתי לפני כמה חודשים מהכלא," אני […]

בהתחלה, היה ארנב במחילה, עכשיו זה סתם שלד, של חיה עצובה. בהתחלה, זה היה ילד, עכשיו הוא בובה, מעץ. בהתחלה, היה זה סנדל, מזכוכית, עכשיו הוא נשבר, והוא סתם. סנדל. […]

אני שונא לראות אותה כאן, היא הגיעה יום אחד ונשארה, זה לא מקום בשבילה. אני אפילו חושד שהגיעה לשם מפני שמכירה מישהו. אבל לא, היא נשארה, דיברה והותירה את דעותיה […]

היא שאלה עצמה האם העין שבוהה בה מהמרומים היא מציאותית ולא בדיה שהמציאה, כשאר הבדיות שהייתה ממציעה במשך חייה האומללים, או שמע רק תעתוע שהחיים החליטו להעניק לה, השמיים נפתחו […]