הסיפורים של ran5
נכנסתי לבקתה בחשאיות. הסתכלתי סביבי. לא היה אף אחד. הנשק שהחזקתי בידי רעד קלות. התחלתי להזיע, אך התקדמתי לאט לתוך הבקתה. שם המטבח, והחדר שינה, ו…. לפני שידעתי מה קורה […]
בוא נגלה עולם חדש בוא נפסע אל תוך החורש הרטוב מטל בוא נגלה עולם חדש מנגד השמש מסנוורת עינינו כעיוור אני אל מול יופך החג מעלי בוא נגלה עולם חדש […]
אני מביט על השקיעה ורואה אנשים מחובקים, נאהבים ורק אני עומד נשיקות באוויר, אני במאפייה עומד, קונה אחת- מזמין מידה איזו מידה תרצה, אדוני, שואל פקיד שמנמן וקצת עצבני מדיום […]
רעש הכה באוזניי בעוצמה כשנכנסתי אל המועדון הומה – האדם, הראשון שנכנסתי אליו מימיי. צלילי הבס הכבדים הכו ברמקולים וחדרו את האוזן הפנימית שלי, משמיעים כמעין סימן אזהרה בראשי. בום! […]
באחת מהסמטאות הישנות של העיר העתיקה, אותה אחת מהסמטאות מהן היה אפשר להריח את ריח הדגים הנצרב באפי המוכרים והקונים, עמד איש זקן למדי, בעל זקן ארוך ומושלג, לבוש בכותונת […]
ערב ירד על הכפר הקטן בגליל. ערב הצופן בחובו את גורלו האכזר של הכפר, ערב שחור ומרטיט כבמן סערה. יצא איכר מפתח דלתו, טפח רכות על גב סוסו אשר יילל […]
דודה אסתר נולדה לפני חמישים שנה, חמישים אביבים לבדה בחיים. ניצולת שואה אמיצה, כך מספרים. היא עצמה שכחה מזה ונדרה לא לדבר על זה, אולם לי היא מספרת הכל, כי […]
פרולוג: 17:40. אותה השעה בה תושבי ניו יורק חוזרים מעבודתם הקשה אל ביתם. השעה בה אימהות מנדנדות את עגלת תינוקן ומשוחחות זו עם זו על החיים ועל הכל, מרכלות, מלבנות […]
א' זו הייתה שעת לילה מאוחרת. מרחוק – אורות מהבהבים. כלב שחרחר – לבנבן עם חגורה הולך באיטיות על פני האדמה הקשה, המוצקה. לפתע, תאורת הרחוב מאירה על רגל אדם. […]
זה היה בוקר יום חמישי. הרחובות נצצו לאחר עמל ממושך של מנקי הרחובות שטרחו במשך כל השבוע. השמש האירה את המדרכות והבהיקה אותם יותר. ילד, כבן 10, הופיע מבין רחוב […]
ירדתי במורד המדרגות הרחבות של אזור וולינגטון בלונדון ומול רכבי ראיתי אישה זקנה. לא זקנה בעלת מקל הליכה בולט, או בעלת רטייה על עין ימין, או אפילו תחבושות על חלק […]
זה היה ערב שישי. רוחות נשבו. סערה גדולה השתוללה בחוץ ובפנים- חום עוטף את הסועדים, בארוחת ליל השבת. ורק הוא, רק הוא נמצא אי – שם, הרחק מעבר להרים ולעמקים, […]
זה היה ביום שבת. יום קדוש ליהודים, ובכל זאת ביום זה אירע המקרה. ליל אמש, לאחר סעודת יום השישי ותפילה בבית הכנסת, יצאנו אני, יואל והצעירים למגרש הכדורסל. בידינו כדור, […]
פרולוג: השעה 12:30. צהרי יום ראשון. השמש הנעימה והחמימה של מרכז לונדון, הייתה היום חזקה במיוחד וסנוורה כל מי שהיה מעז להסתכל היישר אליה. העננים האפורים – דהויים המרוקנים ממים […]
השעה כבר אחרי אחת. עוד כמה דקות ייגמר השיעור וכל תלמיד ילך לדרכו. רק אני צריך לסיים את עבודת המחקר על לאונרדו דה וינצ'י שצריכה להיות מוכנה למחר, כמעט סיימתי […]