הסיפורים של קיסרית
( הייתי רוצה להיות הכל בשבילך. אבל אין בי מספיק. והצורך עצמו מכאיב לי. אולי זה רק הד של הכאב שהרגשתי אז. כשהבנתי שאפילו לא הייתי. )
הפונקציונליסטים נמצאים בקצה אחד של הסקאלה – לטענתם המבנים החברתיים מתווים את התנהגות הפרט בצורה מוחלטת, בעוד שהאינטראקציוניזם הסימבולי יושב בקצה האחר – לטענת גישה זו יש משמעות לבחירות של […]
איי גוט דראנק של מיה פוליק באוזן אחת וכוס קפה בין האצבעות כשאני נשענת על השיש במטבחון הקטן. הוא מוזג מים חמים לכוס הרב פעמית האקולוגית שלו ומערבב. "מצטערת על […]
החוף הזה הופך לי את הבטן. הוא תמיד יוני אלפיים וארבע עשרה. תמיד בחושך. אני תמיד הולכת יחפה במכנס ג'ינס קצר וחולצת טריקו רחבה. הזמן עוצר והוא תמיד העמודים של […]
אני סוגרת את הדלת ונשענת על הקיר. תמר מביטה בי בשתיקה מהצד השני של המסדרון. אני מחזירה מבט רק לרגע ועוצמת עיניים. נטועה-חולמת עוד שוכבת על הכביש, מדממת. אני בכלל […]
אני מתגשמת בחדר השינה שלו. האוויר קר, עומד. אני מנסה לגמוע כמה שיותר ונותנת לעצמי לצנוח אל הרצפה בפישוק איברים. פרקט העץ הכהה מקבל אותי אליו בצליל חבטה עמום. הוא […]
"איך זה מתקדם?" הוא נועץ בי מבט לא מעוניין. אני משפילה את שלי בניסיון להתחמק מהתחושה העמומה שמחלחלת לתוכי. "בסדר," אני לוחשת. "זאת אומרת, לא. לא בסדר. זה דפוק לגמרי, […]
"עם התפתחות תעשיית המוות התעורר הצורך לשמר תרבויות ושפות בצורה מלאכותית. חברות שלמות נמחו בצורה כמעט מיידית, בלחיצת כפתור. זה לא היה אורתודוקסי מצידנו, ובכל זאת ראינו בכך מטרה בעלת […]
הדם מפסיק לזרום כשאני מתעוררת. החדר מואר ואני נועצת מבט בתקרה. הסדק שחוצה אותה מחזיר לי מבט שקט. אני לא שומעת שום דבר. הרצפה קרה ואני מחליקה את היד על […]
"הם מתכננים משהו בצפון," היא פולטת, אני נועצת בה מבט שקט. לפני דקה בערך היא זרקה את הכומתה על התיק ופיזרה את השיער ועכשיו היא יפה כל-כך. "מה זה אומר?" […]
אמנון נכנס לחדר ביום חמישי, וסיפר שיש הרוגים. אני שתקתי. הוא לא היה צריך להמשיך, ואני לא רציתי לשאול. זה היה די ברור שהיא ביניהם. רוב הזמן היא בכלל שנאה […]
"את יודעת שיש אנשים שלא מאמינים לי?" היא מפסיקה לשחק במזלג ומפנה את עצמה באיטיות אל מה שאמרתי, עוד שוקלת אם לענות כש- "מה זאת אומרת?" (אני מרגישה את הלשון […]
מיקה מושכת את הראש אחורה ומעבירה את האצבעות בשיער כדי לפרק את הצמה שקלעתי לה. פעם אהבתי את אבא שלה. כשהוא היה הכל והיא הייתה רחוקה. (איתה זו אהבה אחרת. […]
"כנרת." הוא מרים את המבט מהפלאפון. "מה?" "ידעת שקוראים לה כנרת?" לוקח לו רגע לחבר את הכל. הוא מושך בכתפיים. "לא. למה זה משנה?" "זה לא." ואנחנו שותקים שוב. אנחנו […]
לפעמים הוא נוגע כמו אסטרונאוט. מרחוק. מתוך חלל-עמוק. מצהיר בקשר שהוא נוגע בנועה גרינברג. אני מתכנסת אז והוא עוצר באמצע. "הכל בסדר?" הוא שואל, אני מהנהנת. כן תום, הכל בסדר. […]
אני שומרת כל אדם שמת. אני שומרת את הדעות הקדומות שלהם. את השנאה. את תחושת השייכות הפיקטיבית לקבוצה מצומצמת בעלת תכונות גנטיות משותפות. אני שומרת את הגאווה והיהירות ותחושת העליונות. […]
החדר חשוך מלבד מנורת הקריאה. אני משליכה את התיון לפח ונותנת לריח פירות יער להציף את החלל. הוא ישן, כבר כמה שעות. אני לא מצליחה להירדם. מבעד לחלון יש חלונות […]
הם עוקבים אחר קצב הגדילה שלה. צילומי אולטרה-סאונד מוקפדים. כל כמה שבועות. התחננתי בפניהם שיוציאו אותה לפני שתכלה אותי. הם אמרו שאי אפשר. שזה מאוחר מדי. שזה בלתי נמנע. הוא […]
(רום עם קולה) היא ארזה מזוודה ולא חזרה. הוא חשב שהיא צוחקת אבל כשהוא הגיע יום אחד בערב והאורות היו כבויים והבגדים שלה לא בארון הוא הבין שלא. היא לא […]
אני [נחנקת] כשהוא משעין את המשקל שלו עליי נותן לחום הגוף שלו [לגעת בי] הוא אומר ש[הוא אוהב אותי] לפעמים אני מפחדת שהוא זקוק למשהו אחר
אף אחד לא הבין כש[קרעתי את הרחם שלי מתוכי] זה היה כי [לא רציתי בו יותר] בן הזוג שלי מעריך את [הגוף הזה] אני פחות
היא עוטפת אותי. מהווה לי פקעת. אני יודעת שהיא שומעת אותי שוב. קוראת את ההולכה העצבית, מתרגמת, מבנה למילים ותחושות וזיכרונות מנותקים מרגש. היא יודעת שאני מפחדת שהכאב שלה לא […]
אף אחד לא חשב שאפשר לחוות מוות, את התהליך שאנחנו קולטים כהפסקת הקיום (מתוך הקיום אנחנו יכולים להניח על היעדרו), אבל אז הם המציאו את המכשיר המטופש הזה ועכשיו כל […]
היא דוחפת אצבע נוספת לתוכי ואני נושכת את השפתיים. "בבקשה תצאי," אני מייללת. היא מבחינה בסומק על-גבי הלחיים שלי ונרתעת בהפתעה. "מצטערת. לא חשבתי ש-" "זה בסדר." אני משנה תנוחה […]
אלמה מצטרפת אליי על המרפסת הקדמית. "היה לה קשה בתקופה האחרונה." אני מושכת בכתפיים. "לכולנו קשה כאן." ובמחשבה נוספת, "את לא צריכה לתרץ בשבילה." היא בוהה איתי בשורת החממות עד […]
"באפריל היה לך ריח של תפוחים וקינמון." רומי זורקת את הדיסק-און-קי על השולחן שלי. "מצטערת. זה היה הריח של מאיה." היא בוחנת את תווי הפנים שלי לרגע, משננת אותם. "אני […]
"we don't do great stuff around here." "למה לא?" תומר מושך בכתפיים. "זה לא התחום שלנו." אנחנו חולפים על-פני בתי הילדים הנטושים כשאני מבחין בציור שתלוי על אחד מהקירות החיצוניים. […]
מאיה חודרת אותי בלי להבחין. "פאק, מצטערת." אני מנידה בראשי לשלילה בניסיון לסמן שזה בסדר. היא מבחינה בזה רק בקצה, תנודה כמעט בלתי משוקללת באזורים המוטוריים. "כמה זמן אני כבר […]
"למה את לא נוגעת בי?" ניסיתי להסביר שלפעמים אני לא יכולה. או שרק לפעמים כן, והפעמים האלו קצרות, ודועכות מהר מכדי להגיע למימוש כלשהו. (ושאני יכולה לאהוב גם בלי לגעת […]
קוראים לה רומה ואני מאוהבת. (התחלה וסוף) היינו יותר קודם. לפני שכולם אמרו מה צריך ואיך. זה דחק את הכל הצידה ומאז שכחנו ועכשיו אין כלום. לפעמים זה מפחיד כי […]