הסיפורים של קים1178
זו תמונה. שלי… עם ברנדון. כשאורן וקלואי באולם. וכולם מסתכלים עליי. שלי עם ברנדון. מלפני חמש דקות. מכירים את ההרגשה הזו של הכאב? שהכאב הרגשי הופך להיות פיזי. ממש בלב. […]
"אני שומרת את התינוק". "מה? אבל איך? יעפו אותך!" אני אומרת. "זה גם חיים" אומרת ומניחה יד על בטנה. "וכמה שלא תכננתי להיכנס להיריון בגיל 17, או להיות אמא בגיל […]
יש! *** מחר תחרות הכשרונות. זה המחשבה הראשונה שלי. אורן מציג סרט בכיכוב ניק. זו המחשבה השנייה שלי. אורן. זאת המחשבה השלישית שלי. אני יוצאת ללימודים, לא רואה אף אחד […]
תמיד הייתי סגורה כאן, תמיד אני סגורה כאן, והייתי בטוחה שאני אהיה סגורה כאן. עכשיו, כשאני בחיים לא אחזור לכאן, אני מתחרטת על כל התפילות, כל הדברים. לפעמם החלום הכי […]
מבחינת הרגשות שלי והמחשבות שלי שהתערבבו אני מרגישה כל כך… כל כך… אבודה!! ראשי מוצף במחשבות עד שאני נרדמת, ומתעוררת שעה לפני השעון המעורר. כשאני יושבת על המיטה ראשי מתמלא […]
הוא מתקרב ומנשק אותי, בעוד אני שומעת צרחה מאחוריי, צרחה בקול של דיינה. אני דוחפת אותו אחורה. לפני שאני מספיקה לצעוק עליו הוא מניח יד על פי ולוחש: "בבקשה תחכי, […]
אני הולכת לדלת הסמוכה, ורואה את לילי יושבת ובוכה. אני ממהרת אליה ושואלת: "לילי! מה קרה?" היא ממשיכה לבכות, מסובבת את ראשה לקיר. "מה קרה?" אני מתיישבת לידה. היא מסתכלת […]
"את תשלמי על זה!! שמעת?!" צועקת עליי דיינה, ואני מודה שהיא נראת דיי רצינית. היא יוצאת מחדר האוכל וכולם ממשיכים בדיבוריהם. אני ואורן יוצאים גם אנחנו ומדברים, רואים את המנהל […]
דיינה מסתכלת עליי במבט רצחני ואומרת: "ואת! אני הזהרתי אותך!" "ואני מפחדת" אני אומרת בציניות. "זה מה שאת אומרת עכשיו, אבל חכי" אומרת וצועקת: "תצאו מכאן!" "לא רוצה, הם איתי" […]
"חברה שלך בהריון! זה מה שקרה!" אני צועקת ומתחרטת על זה לאחר שלוש שניות. הפרצוף הזה של קלואי, אפילו שזה מגיע לה. הפרצוף שלה, מאוכזב תמים, עצוב, מובך. "מה?" אומר […]
"לילה טוב". *** אני מתעוררת, ומגלה את קלואי מסתרקת בחיוך מולי. "בוקר טוב" אומרת. לרגע אחד אני מסתכלת עליה במבט חושד, ואז כל הזכרונות שלי חוזרים אליי ואני מחייכת גם. […]
ו… נו טוב, קלואי בהריון!!! אני יושבת וחושבת, מקווה שלילי, ליאו או אורן ייכנסו, אבל אף אחד לא נכנס, אני יושבת לבד עד שבסופו של דבר הולכת להתקלח ולהוריד את […]
הם סוגרים גם את האור. "יופי". אני מודה שאני מתחילה להילחץ. זה מוגזם, אני יודעת שהחיים שלי כמו בסרט, אבל זה כבר מוגזם. למה שלא יחטפו אותי ויאנסו אותי וזהו? […]
אני מחייכת חיוך מזוייף ואומרת: ״מז… מזל טוב!״ דיינה מחבקת אותו ושואלת: ״את יודעת מה זה אהבה ממבט ראשון?״ ״כן״ אני אומרת ואורן מסתכל עליי בפרצוף מוזר. הוא בטח מופתע […]
אם זה המשחק, גם אני אשחק. אני מגיעה לחדר שלי, נשכבת על המיטה באנחה כבדה. הדלת נפתחת, קורטני בפתח. "היי, אני מניחה שלא הכרנו כראוי. אני קורטני, את אמנדה, נכון?" […]
כל מה שרציתי זה בית, בית משלי… *** בוקר. אני לובשת חולצה ירוקה עם הסמל של דיג, מכנס ארוך שחור וג׳קט חום. אני אוספת את שערי ל׳קוקו׳ ויוצאת לכיוון השיעור […]
פשוט נורא. אני הולכת אחריה, וכשהיא נעלמת מעיני אני מגלה שהלכתי לאיבוד. אני מטיילת במסדרונות ורואה לוח מודעות, אני ניגשת אליו. "תחרות כשרונות צעירים" אני רואה את הכותרת של המודעה […]
זה אורן! באמת אורן! אני מנופפת אליו בידי בזמן שליאו שואל אותי מי זה. ״החבר הכי טוב שלי מה…. מ…. מהבית ספר הקודם״ אני אומרת ואורן מתיישב מולי. אני מחבקת […]
אני שונאת את דיג!!!!!!!! קלואי נכנסת לחדר במבט של גועל, ואומרת: "כדאי שלא תתמקמי פה, כי יעבירו אותך מפה בקרוב. אמי קרובה של המנהל ואני יכולה לתת לך לישון במסדרון. […]
אני יורדת מההסעה ועומדת מול הבניין הגדול. הגיע הזמן להיכנס. אני מתכוונת לפתוח את דלת הזכוכית אבל היא נפתחת לבד, דלת אוטומטית. אני לא מאמינה למראה עיני. שטיח אדום ענק […]
"בחיים שלי לא חשבתי שאני אצטרך להצטרף לפלצנים האלה מדיג". זה המשפט שחלף בראשי שוב ושוב. דיג זו הפנימייה הכי יוקרתית במדינה, כולם שם פלצנים שחצנים שבחיים לא הסתכלתי לכיוונם. […]
נ.מ אביאל: אוף!! נמאס לי כבר. עד לא מזמן יואב היה הילד כאפות של החבורה, ועכשיו רועי ולירון האלה מאוהבים רצח, יואב קיבל את שני ונדב עם בריטני!!! זה כל […]
נ.מ יואב: לא ידעתי מה לעשות, אך בסוף החלטתי לא לבוא. אין להם שום הוכחה לדעת שאני זרקתי את הסיגריות. עמדתי ליד רועי והבטנו על בית הספר, עד שלפתע לירון […]
נ.מ יואב: "מה?" אני שואל בהפתעה. שיט. "מה ששמעת" הוא עונה ואני מנסה לשחק את הכי טוב שלי. "מאיפה הבאת את זה? אני פשוט (שיעולמזוייף) צרוד נורא" אני עונה. "כבר […]
נ.מ לירון: ~פלאשבק~ הלכתי ברחובות החשוכים, השעה מאוחרת והגשם סוער. היה לי כל כך קר, והייתי כל כך נואשת… הגיע בחור והציע להסיע אותי הביתה, הסכמתי. באמצע הנסיעה הוא שלף […]
נ.מ יואב: מאותו הרגע, שנאתי את אבא שלי. אבל אני לומד להשלים עם המציאות, להתמודד. לא טוב להיות שקוע ברחמים עצמיים. תמיד עדיף לחשוב שיש אנשים שסובלים יותר ממך. אמי […]
נ.מ יואב: "באתי ללירון, לא אלייך" "מה?" אני שואל. "כן. יש בעיה?" הוא שואל. "לא, פשוט אני מתבאס כי בא לי שנדבר…" אני אומר ומצטער שבכלל אמרתי את זה. "מה?" […]
נ.מ רועי: אחרי סיום הנשיקה לירון הסתכלה עליי ואמרה: "תשמע רועי… אני לא מכירה אותך כל כך טוב, בא לך אולי לבוא אליי מחר כדי שאתה יודע… נכיר?" הנהנתי ורצתי […]
נ.מ לירון: דמעות עולות בעיני, אני לא יכולה לספר. אני מיד מתרוממת וקופצת על רגלי השמאלית, שמה את ידיי על אוזניי, מסתובבת בחדר ואומרת: "לא יכולה לספר, לא יכולה לספר, […]
אם מישהו מסתכל עליי, זה בעצם אומר צחוק. אם מישהו מתייחס אליי, דינו מוות, וזה חוק. אם רחמים זו הבעיה, תדע שאני מרחיקה חברות. אז אני מוותרת על החוויה, שלום […]