הסיפורים של קרולין4
כל דבר שיכול היה להשתבש, השתבש. ועכשיו אני מנסה רק לשמור על עצמי מעל לקו המים, כואב לי בכל הגוף, אבל אני לא נותנת לכאב להטביע אותי. וזה קשה. קשה […]
אני שונאת את העובדה שלפעמים אני משחרת, מרשה לעצמי להנות מהרגע, ושוכחת לשבריר שניה שהוא זמני. שונאת את כל מה שקרה בתקופה האחרונה, שהשפיע עליי בדרך זו או אחרת, והאוויר […]
מבחוץ הגשם מזכיר לי שהחורף הגיע, וזו קצת הרגשה קסומה שמזכירה את הימים בהם הייתי יושבת ומחכה לסנטה קלאוס שלא יאכזב אותי גם השנה. והוא תמיד אכזב, אבל היום זה […]
אני מבינה למה אתה לא מבין אותי, ולפעמים המילים נתקעות לי בגרון ואני מרגישה שלא יוצא ממני כלום. לא מילים ולא אמפתיה, כלום ריק כזה שאני טובעת בוא כשהדברים מתחילים […]
אני מוכן להודות, הצלחת להתל בי. לא כי היית טובה, אולי דווקא כי היית לא. סתם עוד מניאקית שחושבת שהיא מיוחדת, אבל משהו בך גרם לי לאבד את השפיות שלי, […]
לקח לי המון זמן למצוא שוב את האור, הנקודה הקטנה הזו באופק, שמדליקה בי את הרצון להמשיך לנסות ליצור לי אושר. כי קשה לפעמים והחיים מקבלים צורה קצת חונקת. ויום […]
בלי לדעת אני עושה את כל מה שאפשר, ככה היא אמרה לי. הזכירה לי שיש עוד משמעות לחיות, גם בלי לדעת. בלי להבין הכל, ובלי לחשוב יותר מדי. בלי לדעת […]
תחבורה ציבורית. אם היית מבקשת ממני לתאר את החיים שלי בשתי מילים, הייתי אומרת לך, תחבורה ציבורית. הרי את יודעת שאני נוסעת הרבה, לא יכולה להיות באותו מקום, חייבת לזוז. […]
הכל כל-כך רגיל, קבוע. אותם אנשים, אותו נהג מונית חרמן שלוקח אותך הבייתה בחינם, אותה מיטה מסריחה, אותן עיניים אדומות, אותם עישונים מורחבים, ואותן רגשות האשמה. בהתחלה את בשמיים, מספרת […]
אולי יום אחד נבנה חיים קצת אחרים, מבלי להצטער על שום דבר. עולם אחר עם גבולות ברורים יותר, ונהיה המחוג הנכון שיבחר לנו בדרך נכונה. נבין שלא מספיק רק מחשבה […]
לא ידעתי בדיוק מה היא מסמנת עבורי, אבל היא הייתה כמו שמש ביום מלא בגשם. כאילו נשימה אחרי ריצה ארוכה, מנוחה ללב אבל עלייה בדופק. היא מדליקה את הסיגריה של […]
יש לי הרגשה שהחיים עוברים דרכי מהר מדי, ואני לא עוקבת. הפסקתי לעקוב. וזה? וזה נקרא לוותר. זה נקרא להמשיך לישון כשאתה צריך לקום, זה להפסיק להילחם במלחמות שאין להן […]