הסיפורים של פוייסן
מאז שאני זוכרת את עצמי, בית הקברות ההוא היה שם. המקום הזה כבר יצא משימוש לפני הרבה יותר מיובל, אבל לקוות שיהרסו אותו היה חסר תועלת. בית הקברות הזה היה […]
אני עוצר מול ביתה של קמיליה ואנחנו פשוט יושבים בשתיקה כמה רגעים. היא נאנחת בכבדות ואני מפזר את שיערי. אני מפנה את מבטי אליה והיא ממשיכה להסתכל קדימה במבט חלול."זה […]
"תזכירי לי למה הסכמתי לזה?" אני מבקש בעוד קמיליה מסדרת את העניבה על צווארי."כי אני ביקשתי יפה, וכי אתה אוהב אותי," היא משיבה."מתי אמרתי שאני אוהב אותך?" אני נועץ בה […]
"אמא?" הוא קרא."כן, מותק?""רוחות… זה אמיתי?" הוא שאל בביישנות."לא, מותק," היא השיבה, מחייכת. דפיקות חזקות נשמעו בכל חלל החדר. מי שזה לא היה, הוא הלם בדלת בכוח רב, ובעצבנות. כמעט […]
הוא שכב במיטתו ועיניו עצומות. הוא לא ישן, אך העדיף להעמיד פנים שכך הדבר למקרה שאחד מהוריו או משרתיו יחליט לבדוק לשלומו. מחשבותיו נדדו רק לכיוון אחד- המוות. כבר מזה […]
"אז איך קוראים לך, ילד?" הוא שאל. "אנג'ל," חייכתי. "ואני לא ילד.""ומה השם האמיתי שלך, אדון אנג'ל?" הוא נישען לאחור בכיסא עליו ישב. "אתה לא חושב שאתה שואל יותר מידי […]
עברו כמעט שש שנים. ג'ני כבר מזמן לא מאושפזת. דיין מת כבר מזמן, מבחינתה לפחות, והפסיכיאטר שלה אפילו הוריד את מינון התרופות שלה. כרגע ג'ני עומדת מול הקבר של אדם […]
אלקטרז. שנת 1960. אני כאן כבר בערך שלושה חודשים. למה?כי רצחתי את אחותי. לפחות ככה אומרים לי. אני בעצמי לא זוכר כלום ממה שקרה. אני זוכר… אני לא זוכר. היה […]