הסיפורים של puma161
למעשה, זה רעיון שיושב אצלי כבר כמה חודשים ואני לא לגמרי בטוחה לגבי הפרסום שלו. אני מפרסמת כאן את התקציר ואת ההקדמה כדי לראות אם יש ביקוש, אשמח לדעת מה […]
"תיזהר ממנה." המילים הראשונות של כל אחד כשמזכירים את דקל. "היא תשבור אותך." הם אומרים כשאתה משבח את המראה הכובש שלה. אבל אתה לא יכול. כבר נפלת. נפלת חזק. רק […]
החלטתי להפסיק לפרסם כאן את הסיפור הנוכחי שלי משתי סיבות סך הכל: 1. הגעתי למסקנה שכאן באתר הקהל הוא פחות קהל היעד של הסיפור. ההנחה יוצאת מהעובדה שאומנם לסיפור יש […]
שימו לב שקראתם את הפרק הקודם – היום המיוחל פרק תשיעי – "הנסיך הראשון לכתר" שני שומרים מגיעים מכיוון המדרגות וגוררים אותי אחריהם למקום מבטחים מפני הקהל. לא ידוע מי […]
שימו לב שקראתם את הפרק הקודם: "נימוסי שולחן ואנשים חשובים" פרק שמיני: היום המיוחל והנה הגיע לו היום המיוחל. משרת העיר אותי היום בשש בבוקר וביקש ממני להיות מוכן בשמונה. […]
שימו לב שקראתם את הפרק הקודם "שיעור שלישי". פרק שביעי: נימוסי שולחן ואנשים חשובים כשזו הקוראת לעצמה שֶל מציגה את עצמה בפני אנחנו נמצאים בחדר האוכל, יושבים מול השולחן העגול […]
שימו לב שקראתם את הפרק הקודם "היום השני" פרק שישי: שיעור שלישי ביום הולדתי השמיני, הורי ואחי החליטו לערוך לי מסיבת הפתעה. בבוקר, אחד העובדים הופיע בדלת חדרי וביקש ממני […]
פרק חמישי: היום השני אני מתעורר לקול פעמון צורם שנשמע לידי ומקפיץ אותי בבהלה. זה לא היה שם קודם. מתי הספיקו להציב את השעון הזה כאן? המחשבות הולכות מראשי באותה […]
פרק רביעי: "שיעור שני" – חלק 2 אני נדהם לגמרי מהמילים שלו. גופי נהיה משותק ואני לא יכול אפילו לפצות את פי לומר… משהו. אני לא יודע אפילו מה להגיד […]
פרק רביעי: שיעור שני – חלק 1 בדרכי חזרה לחדרי אני מרשה לעצמי להסתובב קצת ולחקור את הארמון, דבר שלא הספקתי לעשות כשהגעתי. אני עובר בין דלתות מוכרות אך זרות […]
אז, אחרי שהאתר עבר את השדרוג שלו, שמתי לב לכמה דברים שלי אישית מפריעים ואני מניחה שגם למשתמשים אחרים כאן. אני כותבת את ההודעה הזו כי אני רוצה לשלוח מייל […]
פרק שלישי – שיעור ראשון "אני איזבל." האישה הקטנה מופיעה מולי כיש מאין, בידה האחת היא מחזיקה ספר עב כרס שכריכתו הירוקה נראית כאילו תוקנה ושוקמה כמה וכמה פעמים, ובידה […]
פרק שני – ההמלכה "אני מורשה ללכת?" אני שואל בנימוס, נמאס לי כבר מכל גינוני המלכות האלה, מהשיחה החד צדדית המתסכלת הזאת ומהמלך הקודם שרק מנסה להוכיח עד כמה אני […]
האדם, יצר החמדנות. נולדנו כבריה שאינטיליגנטית כמוה כנראה עוד אין ועדיין, כמו הפרה שתיעלה את הוסת שלה אנחנו רוצים להיות, למרות שרק דשא היא אוכלת ואפילו אותו לא יכולה לעכל. […]
פרק ראשון – ההודעה מה הוא אמר הרגע? "ב – מבוטלת אתה מתכוון לנדחתה, נכון?" אני שואל, מבולבל לגמרי, בניסיון להבין מה שמעתי הרגע. "לא. הוא מתכוון בוטלה. אתה לא […]
אני קוטף את הפרח הקטן ומחייך בעצב, כמה נורא זה שכל מה שנשאר היה הדבר הלבן הקטן הזה. קטן וכל כך לא חשוב. עכשיו גם את זה הרסתי, עקרתי ישר […]
לאחר לבטים רבים, החלטתי לפרסם כאן סיפור נוסף. הוא אומנם מתפרסם כבר זמן מה באתר אחר, אבל תמיד נחמד שיותר אנשים יחשפו. חוץ מזה למיטב היכרותי עם משתמשי האתר הזה, […]
איך יודעים מה? שואלים. ומה עושים כדי לשאול? פותחים את הפה הארור ומוציאים קול. אבל זה לא מצליח יותר מדי. המילים נתקעות איפשהו שם בפנים. כמו אבנים הן חונקות ושורטות […]
Forever – ALEKSEEV חייב להיות משהו שאנחנו קוראים לו 'אהבה' לכל מקום שאני הולך אני חוזר בחזרה והזמן לא יכול להוריד אותי מהמסלול ההחלטה הזו סופית זה חייב להיות משהו […]
"בוקר טוב, תלמידים." המורה נכנסה לכיתה וחיוך קורן על שפתיה. מולה ישבו עשרים ותשעה תלמידים עייפים ורדומים משעת הבוקר ה 'מוקדמת' כביכול. היא גיחכה למראה הילדים המנומנמים לפניה שחשבו ששמונה […]
Broken Machine – Nothing but Thives אני רק מכונה מקולקלת אני לא יכול לעשום שום דבר הגלגלים שלי כבר התחילו להיתקע הגלגלים שלי תקועים, שלי אני רק מכונה מקולקלת עם […]
כשהייתי קטנה, היה לי חבר. היה לי חבר אחד והוא היה פשוט חבר. כשהיינו קטנים, באותה כיתה ביסודי, תמיד הביאו לו להפסקת אוכל טוסט גבינה משולשים. הוא תמיד הביא לי […]
"קאיה?" מורגן גישש בידיו באפלה. הכל היה שחור. שחור סמיך ועבות. או שזה היה לבן? כל כך לבן שהפך לשחור? הוא לא ידע, והוא לא הבין. "איפה את, קאיה?" קולו […]
"ילד," אמר רוטיס לאחר כמה דקות ארוכות של שתיקה מצידו. עוזרו החדש, שלמיטב זכרונו נראה מארק, נרתע מעט מפנייתו הפתאומית, אך התייצב מיד. "אתה בכלל יודע מה המשמעות של ההצעה […]
של במה מאולתרת? כן. אבל זה האחרון שיש ואני לא עומדת להמשיך אותו לא משנה כמה ארצה, אז באסה לי ובאסה למי שקורא ואוהב :( פרק שלישי – "יום שישי" […]
וול, כן. אז יש פה סוג של פרק כפול, כי אלה שני פרקים. הראשון חשוב מאוד מאוד מאוד לעלילה. הסיפור חי! הוא לא מת ולא ימות והוא עומד להיגמר עוד […]
היי, תראו! הנה מישהו עצוב. הוא היה שם ופתאום הוא הלך. זה קרה ולפתע הפסיק. הוא שבור, הוא לא יודע, הוא מרגיש כמו כלום. תראו את זה, הנה מישהו עצוב. […]
משעמם לי, אז קחו את הפרק השני של במה מאולתרת כי מסיבה לא מוסברת סיימתי לכתוב אותו לפני כמה ימים~ פרק 2 – "יום טוב" "מיכאל, הכובע." קורה של המורה […]
הוא עומד כמו טוטם, במרכז של הכל. סביבו חגים עופות, יצורים שחורים. עורבים. עורבים שחורים. מעופפים ומצווחים. קריאות חיות של מוות. סימני זיהוי לפגרים. ענפים חשופים עומדים בדממה. נרכנים מעט […]
כי הסיפור הזה חייב להיגמר מתישהו, נכון? ******* דייב הביט במורגן בהבעה יציבה. "אז… אתה סוג של נשק יום הדין, כזה?" שאל אחרי שמורגן סיפר להם בלית ברירה את הכל. […]