הסיפורים של puma161
פרק 8 – יום נפלא~ "אני אהרוג אותו. אני נשבע שאם הוא יופיע מולי מחר בלי הסבר הוא לא יופיע יותר בחיים." גיא סינן את אותם משפטים במשך כל היום, […]
פרק 7 – חוץ מזה~ "אתה בטוח שאני יכול פשוט להיכנס?" מיכאל לא חשב שזה רעיון טוב. הם לא הסכימו לו לחזור לביתו אחרי שהמפגש הסתיים וגיא (גיא אחר) החליט […]
פרק 6 – אה, נחמד~ "בקיצור," גיא הצליח לתפוס סוף סוף את מיכאל באחת ההפסקות, האחרונה לפני שהסיוט נגמר. זה נראה כאילו הוא מתחמק ממנו ולא היה לו שמץ של […]
פרק 5 – סליחה באמת~ גיא בהחלט לא ציפה לדפיקה על דלת ביתו בשעה שתיים עשרה בלילה. רק לפני פחות משעה הוא עזב את ביתו של מיכאל ועכשיו מה? הוא […]
או לחלופין, כבר נמצא בו. *** לא רוצה. כמחשבה הראשונה שעולה בכניסה, והאוויר כאילו מתנקז חזרה למקום ממנו הגיע. רציתי שקט. כמחשבה השנייה, בידיעה שלא אזכה לו. זה לא יפה. […]
פרק 4 – הודעה בעל כורחה~ אחרי האישור שלו, מיכאל ציפה שגיא יתחיל, טוב, לדבר. הוא הכין את עצמו נפשית וניסה לשמור על ראש מורם ולא ליפול על הפרצוף בטעות. […]
פרק 3 – הו, התשישות "מיכאל, הכובע." קולה של המורה לאנגלית היה חזק וברור בכיתה הדוממת. המפלצת הזאת לא מבינה שקר לאנשים מסוימים? לא לכולם יש שכבת שומן מגנה כמוה, […]
מגפי דורכות ומשמיעות צליל אליו כה התגעגעתי, הקור הופך את קצה אפי לקרחון ורוח מקפיאה את כפות ידיי ברגע שהן מציצות מכיסי מעיל הפרווה החמים שלי. הכפור חודר לעצמותיי ובכל […]
פרק 2 – שתקן הבחור~ "אמרו לך פעם שאתה מנגן ממש יפה?" אצבעותיו של מיכאל קפאו מעל הקלידים כששמע את הקול מאחוריו ועיניו נפערו בבהלה. הוא לא חשב שיש מישהו […]
פרק – שלג בירושלים~ מיכאל מצא לעצמו זמן טוב לטיול ערב בירושלים. הרחובות היו ריקים מאדם והוא ניחש שהאנשים כרגע בבתיהם אוכלים ארוחת שישי או מסתגרים באיזו מסעדה נדירה שעוד […]
שבת, 17.4.21 22:20 לפנות חצות~ ——- אני לא בטוח כמה זמן אנחנו מכירים, אבל אני מרגיש כאילו עבר פרק חיים שלם מאז הפעם הראשונה שנתקלנו זה בזה. אם מסתמכים על […]
מדי פעם הלב שלי כואב. סתם ככה. נצבט או מתכווץ או מהבהב בפולסים של בום-בום-בבום-בום. הוא כואב בלי סיבה. הוא כואב מכל סיבה. הוא כואב על הטבע. הוא כואב על […]
עצמתי את עיניי ושאפתי את העשן של הסיגריה בידי לראותיי. הטעם החריף של הטבק התערבב עם מרירות הקפה בפי, מה שהעלה את הזכרונות שוב לראשי. האם עליי לצחוק או לבכות? […]
הבנתי שאני צבועה. לא כלפי אחרים, כלפי עצמי. צבועה במילים. צבועה במעשים. צבועה ברגשות. צבועה ברצונות היותר עמוקים וגם פחות. גיליתי שאני שומרת סודות מפני עצמי. אולי כי אני לא […]
ציוץ הציפורים העיר אותי אך התקשיתי לפקוח את עיני. הרגשה מוזרה ולא מוכרת התפשטה בגופי. שכבתי על משהו קשיח ולא נוח. הכרחתי את עצמי לפקוח את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה, […]
"אתה יודע מה זה בלון בוכה?" "הצליל הזה שיוצרים כשמחוררים בלון ואז מושכים? לא סובל אותו, למה?" "אני יודעת להפיק אותו בעצמי." אני מחייכת, ממתינה לתגובה. הוא תוקע בי מבט […]
קרה לך פעם ששכבת או ישבת או ניצבת בכל תנוחה אחרת וחשבת… כלום? ואז קלטת את זה והתחלת לחשוב על מה בעצם חשבת? כשהתשובה פשוטה מאוד. חשבת על כלום ושום […]
"היי!" אני זוכה לחיבוק חונק מצידו כשהוא ניגש אליי, מחזיר לו אחד אחרי ההלם הראשוני. "היי," אני משיב בחיוך. מוזר שהוא מתרגש כל כך, אחרי הכל זו בסך הכל פעם […]
אתה רק נכנס, והכל מואר. הכל חשוך, אורות אדומים בוהקים מופיעים מדי פעם. רחבה מרובעת באמצע המקום וכל ההיקף מאובזר במדפי עץ מוגבהים. אתה 'מברך' לשלום את הנוכח הראשון שאתה […]
השיער נופל על מצחי בעודי מסמן עוד וי ברשימה הארוכה של 'דברים שצריך לעשות לפני מחר'. והפעם – להחליף מצעים, כי מישהו צריך לעשות את זה. אני קורא את המשימות […]
"אתה יודע, עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך," אני מציין לאחר ששנינו נרגעים מהתקף הצחוק שנכנסנו אליו בלי שום סיבה הגיונית. הידיים שלי מוצאות אחיזה בדשא כשאני נשען לאחור […]
"מה כל הרעש הזה בשתיים לפנות בוקר?" מלמל לעצמו ג'ון בעייפות, כששיפשף את עיניו מהקימה הפתאומית. פיו נפער בפיהוק כה גדול שצידי שפתיו כאבו. "לא מספיק שנרדמתי רק לפני שעתיים, […]
וייס ישב לו על אחת המגלשות במגרש המשחקים וניקה את הדם מסכינו החדה כתער. לא מזמן התענג על עוד אדם אשר שוטט, למרבה צערו, ברחובות העיר בלילה. לווייס לא היה […]
"מישהו יודע איפה ג'ון?" שאלה המורה כעבור כמה זמן שג'ונתן וון לא נכנס לכיתה. חצי שעה, ליתר דיוק, לקראת סוף השיעור הראשון לאותו יום. "בטח מטייל באחד הרחובות ושובר ספסלים…" […]
המורה סיים לחלק לכיתה את המבחנים בגיאוגרפיה. דניאל ווד הביט בטופס המבחן שעל שולחנו ועליו רשום הציון '100' בכתב מרושל ועקום. הוא קיבל ציון מושלם בגיאוגרפיה, כרגיל, ולמרות שידע שזה […]
הקדמה: זה קיים, אנשים נוטים להתרחק ממנו, אבל הוא בכל זאת קיים. מגרש המוות. רק עוד מגרש משחקים רגיל, כך הוא נראה, עם נדנדות ומגלשות וכל השאר, אך בכל אמצע […]
היי לכם, הודעה מרגשת (בשבילי לפחות. אני בספק שמישהו כאן זוכר)~ לפני כמעט ארבע שנים התחלתי לפרסם כאן סיפור בשם "מגרש השדים", הפסקתי אחרי כמה פרקים ולפני שנה המשכתי לכתוב […]
גבוה. כה גבוה הבניין, ואני ממש על הקצה. לטפס ברגל את כל זה, כשאין מעקה, סחט ממני את כל הכוחות. זה היה טיפוס מפרך וכואב, אבל כמו לטפס על הר […]
It could take a second It could take a year But it doesn't matter I will always be here You can take that time You just need to think And […]
לפעמים אני רוצה לדפוק את הראש בקיר עד שיתרסק לי המצח. לפעמים אני תוהה כמה אגרופים אצטרך להכניס לקיר לבנים עד שהיד שלי תישבר. לפעמים אני מרגישה כאילו כל העולם […]