בשנות ה-70 גדלתי על "רגע עם דודלי", "פיסטוק", זהו-זה, איים האבודים ו-"מנהרת הזמן" וחלמתי לטייל בעולם ולהגיע לירח, ועל מכונת זמן.

בשנות ה-80 קראו לי "גאון מחשבים", כי במקום לשחק כדורגל מתחת לבית אחרי בי"ס, שחקתי באטארי ובמחשב.

בשנות ה-90 קראו לי "האקר", חנון, וחרשן. בצבא הייתי ביחידה מבצעית של חיל האוויר, שם הייתי טכנאי תקשורת ומחשוב, ושיחקנו "מלחמות".

אחרי הצבא, נחתתי ישר לתוך הבועה. עבדתי בהיי-טק, עשיתי תואר ראשון במדעי המחשב, והייתי "גורו" ו-"קוסם", בחברות סטארט-אפ שונות, עבדנו כמו חמורים, עשינו כסף טוב, וחיינו כמו מלכים.

אחרי שהבועה התפוצצה, הלכתי לטייל באחת הפינות רחוקות של העולם. שם ניסיתי להבין את העולם ולשכנעו בטיפשותו. כשחזרתי חשבתי שאני מסוגל להציל את העולם, אבל בעיקר הייתי עסוק להציל את עצמי מהשעמום.

בשנים האחרונות, אני עוסק בייעוץ טכנולוגי ומתן פתרונות תוכנה לגופים מוסדיים, וחברות מסחריות בתחום ההיי-טק. מסייע לארגונים להתמודד עם בעיות טכנולוגיות שונות, שדרוגים ומשברים טכנולוגיים.

במסעותיי, גיליתי יכולת לא מבוטלת לשכנע מחשבים ישנים, עקשניים ונואשים, להמשיך ולעבוד, למרות ניסיונם הבלתי פוסק להתאבד. בקיצור פסיכולוג. אבל של מחשבים.

פרט שולי ולא חשוב באמת, מתישהו וממש בלי כוונה, מצאתי יום אחד את התשובה האולטימטיבית למשמעות החיים, מה שהפתיע אותי באמת, לא היתה התשובה, ולא השאלה כמו שכולם חושבים, אלא העובדה הפשוטה שלאף אחד לא ממש אכפת