הסיפורים של oliv
אני מגיע הביתה וסוגר את הדלת. אני נועל אותה בדיוק כשאני מביט לרצפה. אני מבחין בשרוכים פתוחים. אבוי! אני מתכופף לשרוך אותם ועל הדרך גם משפשף אותם זה בזה. המגע […]
אני עומד על המזח ומביט אל האופק, כמו בסרטים. קמטים נחרשים על מצחי, ועיני נפקחות בעוז אל עבר הרקיע האדום. אדם זר עובר על פני. "להביט בסירה שהתהפכה." גרוני צרוד […]
פיו מוסתר בצעיף, אוזניו מכוסות באוזניות. נדמה כי מבטו המעורפל והמטושטש, אל עבר הזגוגית, נחלש בהדרגה ואיבד מחדותו. ניתן היה להרגיש בעיניו מביטות בך, דרך קרום עכור. הוא יושב סגור, […]
"הוא לוקח את האוזניות שלו, עיניו מצועפות." אני מדמה, "הוא שם את חגורת הבטיחות, רק כי היא מובנית." נזכרת, "הוא מנגב את הלחות," אני אומרת ואז מוסיפה ש- "מהלחי," עיניה […]
אני בוהה במסך טלפון שלי אולי שם אני אקבל את התשובות. אין הודעות. אני מכבה את המסך. אחרי המון פעמים בהם נכבה ונדלק אני מתיישבת. בדעתי. אין עונים. אין אונים? […]
אני לא ממש אוהב את הבית ספר. אין הרבה פרטיות, לכן אני בהפסקות תמיד הולך לשירותים. אני ננעל בתוך התא ויודע שאין כאן מי שיראה אותי ואין כאן מי שישמע. […]
משהו חסר לי. אני יודע שמשהו חסר לי. אין בכך שום צל של ספק. כל פעם שאני נזכר, אני ישר יודע- שמשהו חסר. אני לא מוצא אותו למרות שלפעמים אני […]
"יקירי, איך היה?" "בואי נצחק בואו נצחק. אני עונה לה מחוייך. היא שמה את התיק על השידה ואז מסתובבת אליי בזהירות. "ואם נבכה?" עיניי נפתחות וכפות ידיי פרוסות אליה, "נהפוך […]
האדם הוא פסל שחושב שיש לו משמעות שיש לו משמעת. האדם החושב. הוא שק עצמות שמרגיש בבית שקית דם שדומה לאלוהים או לפחות מתבלבלת, כי אולי יש לה אדום בעיניים. […]
רומאו ויוליה; תערים מפרידים בניהם תארים מפרידים בניהם, אך אחד לא יתקיים בלי האחר כמו אנטי חומר שמתאפס. ואף אחד לא מספר להם שהם טועים. אם העולם נגמר ומתחיל אחד […]
אני עולה לאוטובוס. אני צריך לשלם, אני מתיישב מקדימה ומפשפש בכיסי. כשהאוטובוס מתחיל לסוע אני קולט שאני מרגיש לא נעים. אני דופק מבטים לנהג. הוא לא מסתכלת. מה, אני אקיא […]
אני עומד ומביט באגם. "מה קרה כאן?" אני שואל כשאני מבחין בברנש שלידי. באגם היו רק אבנים. "אסון כבד." הוא מניד בכובד ראש לשלילה. הוא עומד כמוני ומתבונן. "יש לך […]
יש לי מורה לנגינה. היא תמיד באה עם חולצה חלקה וגינס, רחבים כמו חליפת חלל. השיער שלה חום פראי ויש לה חיוך של בננה ועיניים של ענבים. היא מלמדת אותי […]
אני יושבת על חוף הים ומלקקת גלידה. שוקולד. אחר כך עוד אחת. עוד אחת. עוד אחת. ואז אני אוכלת אחת עם בראוניז. ועוד אחת וניל. אני מקנחת עם גלידת אוראו, […]
אני נכנסת לבית. עוד מעט הבלגן יגיע. אני מתיישבת על הספה. הדבר הראשון שקורה; היא נכנסת על קוצים. מבעד לדלת, שיערה החלק מסודר, קשת וורודה מונחת בו. "מה נשמע?" אני […]
אנחנו תמיד יושבים לפני השינה ואני מספר לך סיפור. בעיקר על אנשים. לפעמים אני מספר לך על רחוב רפלוויל, על איך ששום דבר שם לא טוב. אנשים לא מסתדרים. על […]
פרחים נובלים. אז אני אתן לך זר מפלסטיק כדי שיהיה לך ביד לנצח, אותי. לפרח מפלסטיק אף פעם לא קר, לא חם מדי לפרח מפלסטיק. לעולם אין פגמים. כשעזבת אותי […]
קקי?! צעקה מרים. קקי! היא צווחת. היא מביטה על השטיח בחדר וקוראת בקול מתרגז, זוג עיניה נעצות בגוש חום של חרא שתקעתי על הריצפה. כן, כן, בדיוק- ככה אני מסביר […]
דיברנו גבוה כשדיברנו מה ידענו מה לא ידענו נופלים מצוקים וגבהות, ככה זה כשהולכים לישון זה הבית שלי בתורן הברוש. הייתה זו הרוח בשיחותינו מלבה היא אש בחיקנו עושים סיבובים […]
לאיזה רגע שכחתי מי אני. הדחקתי את כל מה שידעתי על עצמי. מוחי התעוות, זכרוני נמחק, עברי שיקר. הייתי כמו כולם. ניסיתי לפלס את דרכי בין טוב לרע. לשאול את […]
זה היה באחד הכפרים שנדדתי לתוכם. טקסס במאה ה19 המאוחרת. אני, ג'ו נטול העין ורודור הענק, התקדמנו אל עבר מה שנראה כמו כפר בינוני. זה היה המקום בו נאלץ לבלות […]
-אם אתה כבר מתכוון להיות עמוק, אז לפחות עדיף שתאהב את זה. אלו הדברים שהוא לחש לי ככה סתם, באיזה יום בהיר, כי החלטתי להסתובב עם חולצה שחורה ולא להסתרק […]
"מה?" שאלתי את אלוהים, חושב שלא שמעי טוב. "אני משחרר אותך עכשיו לחיות." רכנתי קדימה בעקשנות, מסרב בכל הכוח להבין- "מה?". "לחיות בכדור הארץ. כמו כל האחרים." צעדתי צעד אחורנית, […]
ברנש אחד הזמין פסיכיאטר, פסיכולוג ונוירולוג לביתו. הוא לא טרח לציין את סיבת הזמנתם במברקו, ורק ציין כי העניין בעל חשיבות דחופה. שלושת בעלי המקצוע ביטלו את כל הפגישות שהיו […]
אני שעמדתי ברוח חזקה, בשבילי אני שנפלתי, בגללי אין לי דבר מלבד עצמי, לכן כשנפלת למשכבך אני ידעתי שזה בגללך כשנפלת למשכבך אני ידעתי. ולא היה לי מה לעשות בנופלך, […]
אמא פורקת את הקניות מהסופר. על פניה נהיית הבעה מוטרדת כשהיא שומעת מה אני אומר לאבא. היא מניחה שתי שקיות, אחת בכל צד, על הרצפה. "אני?" בקולה פליאה, "אני לא […]