הסיפורים של ofekshh
הם נסעו באוטו שלו והוא החנה את הרכב בחניון הקרוב לפיצריה. היא ידעה שעכשיו מגיעה השיחה. היא כבר הייתה מוכנה אליה. הדמעות כבר ירדו בבית לפני שהוא הגיע אליה, והיא […]
פעימות הלב שלי הולכות ומאיצות עם כל צלצול שחולף. הלב שלי מכין את עצמו לרגע שבו הוא יענה. אני לחוצה. אני מסתכלת על הכפתור האדום של ניתוק השיחה ותוהה: האם […]
נרדמתי בשמירה על הלב שלי. חשבתי לעצמי, שאם אתן לו להשתולל בחוץ כמו ילד סקרן, הצמא למצוא מקומות חדשים, וספקן לגבי כל דבר, אז אולי הוא יתרחק מהצרות שיכולות לפגוע […]
שתי פגישות זה כל מה שמספיק להם בשביל להבין שזה לא מתאים להם. שהם לא מחפשים קשר רציני, או שאני לא מושכת במיוחד או אלוהים יודע מה. שתי פגישות בהן […]
חברה שלי, אני כותבת לך מתוך ייאוש. מתוך דרך ללא מוצא. אני כבר אבודה ואובדת עצות. אולי יום אחד תצליחי להבין אותי. נמאס לי לראות אותך שבורה לרסיסים. נמאס לי […]
הלוואי שהייתה לי את התמונה המושלמת. תמונה שכשהיית מסתכל עליה, רגשות החרטה היו אוכלים אותך מבפנים והיית מצטער על זה שוויתרת עליי. מצטער על איך שהתייחסת אליי ועל איך ששיחקת […]
הצחוק של הילדות בנות השתיים עשרה שישבו בשולחן שמאחוריי גרם לי לעצבנות רבה על החינוך שהן קיבלו בבית. בשולחן שמולי ישבה אישה זקקנה. היא לבשה חולצה כחולה והייתה עם שיער […]
האם זו מלחמה אבודה? אני מסתכל על עיניה החומות, שנראו חלולות. נו??? תגידי לי. תגידי לי. בבקשה.״ אני מתחנן בפניה. ״אני יודע שאכזבתי אותך, ושאחרי שאיכזבתי אותך יצא לך להסתכל […]
אני לוקח את התיבה השחורה שעל השולחן ומסתכל עליה. היא חלקה. אין על פאותיה שום דבר. כולה צבועה בשחור, ואפילו עיטור אחד אין עליה. אני לא זוכר מה יש בפנים […]
ואת מסתכלת לה בעיניים, ואת אומרת לה שנמאס לך. שהיא פגעה בך יותר מדי. שסוף סוף הבנת שמגיע לך יותר מהחברות הזאת שתוקעת לך חץ בלב בכל פעם מחדש. שנמאס […]
אומרים שרוב הדברים הטובים בחיים מתחילים ממבט אחד בעיניים. זה התחיל בשמיני ליולי, בחופשת הקיץ, ביום הראשון שלי בעבודה החדשה. היא עמדה שם, כמה מטרים לידי, ודיברה עם חברה שלה. […]
מה אני עושה? אני נכנסת לחדר האמבטיה המואר באור שממש לא תואם את מצב הרוח שלי.אני מסתכלת במראה ועושה פרצוף עצוב למראה פני המחוצקנות. אני מתחילה להוריד את בגדי החורפיים […]
״אני שונא אותך״ כתבת לי. ״למה?״ שאלתי בלי חשק. ״כי את מעצבנת!״ ״נכון״ ״ועכשיו את עוד יותר מעצבנת״ ״אני יודעת, אני מודעת לעצמי״ ״גם אני מודע לזה שלא אכפת לך […]
איבדתי אותה באילת. אני והיא ישבנו על ספסל בחוף שמורת האלמוגים באילת. אני לבוש בחליפת צלילה ומחכה שכבר יגידו לי להיכנס ולצלול. היא הייתה יפה, בהקה, אפשר להגיד עליה שהיא […]
״יש עוד דגים בים. אל תדאגי.״ הוא אמר לי בזמן שראשי שכב על ברכיו, דמעות שחורות ממסקרה זולגות לי מהעיניים, הוא מלטף ומעסה לי את הגב, ומנסה להרגיע אותי כבר […]
חורף, קר, גשם בחוץ, רעמים וברקים מרעידים את הבית. אני שוכבת במיטה ובוהה בתקרה. מתלבטת מה לעשות עם עצמי. הפלאפון רוטט. הוא טעון לי על השולחן. אני שולחת יד שבכבדות […]
"נשק אותי", אמרתי. הוא הסתכל עליי כאילו יצאתי מדעתי וגיחך. "מה?" הוא שאל בעודו צוחק. "נו", אמרתי, משתדלת לא לצחוק מהצחוק המדבק שלו. "את רצינית כאילו?" הוא הסתכל עליי במבט […]
אז מתברר שה"אבא" החדש שלי היה פוסידון. אני מניחה שהייתי אמורה לנחש את זה גם לפני זה כי הוא זה שהתגלה בפני ראשון וסיפר לי על כל הסיפור המשוגע הזה. […]
נכנסנו לחדר שהזכיר משרד. בחדר היו תלויות תמונות של חצויים מהמחנה (אני משערת) על הקיר ועל הרצפה היה שטיח בצבע חום. התיישבתי על אחת הספות בחדר. כירון ואנבת' הסתכלו זה […]
התעוררתי. הייתי על מיטה לבנה כשבשני צדדי ישנם וילונות כמו של בית חולים שבעזרתם מפרידים בין המיטות של החולים כדי לספק להם פרטיות ותא משל עצמם. ככה זה היה. הייתי […]
התעוררתי מחלום שנהפך לסיוט. בהתחלה זה היה חלום. הייתי ביוון, בטיול עם הכיתה שלי, והלכנו לבקר אתר תיירות מוכר ביוון. זה היה בוקר ויוון הייתה בדיוק כמו שדימיינתי: ים גדול […]
התעוררתי לשמע קריאה של אימי לקום לבית ספר. "טיילור! קראה. "קומי את עוד תאחרי ואני לא מסיעה אותך אם את מאחרת שוב!". "בסדר אמא!" עניתי בצעקה חזרה. קמתי מהמיטה שלי […]
הקדמה היי. אני טיילור. ואני גרה בברוקלין- ניו יורק. אני לא ילדה רגילה. אני חצוייה בערך משנה שעברה. אבל לא אחת שאין לה אבא או אמא. אחת אחרת. אחת שיש […]