הסיפורים של נטע די אנג'לו
סרטן מכוער וענקי. זאת בדיחה, נכון? אולי אתם חושבים שזה מצחיק, אבל לא. זאת היתה מפלצת שיכולה לבלוע אותי בביס ואחרי שנים לעכל אותי ולהקיא את השאריות. אולי אתם חושבים […]
הלכנו במשך כמה שעות עד שהגנו ליעד הבא שלנו: נהר כמה קילומטרים מהכפר של צ'יק. השמש כמעט שקעה והייתי מותש לגמרי. "זהו, אני לא יכול יותר." אמרתי. "אולי כדאי שנחצה […]
רצתי ורצתי לעבר הכפר בלי לעצור. מצאתי את חברי משתכשכים בנהר, צוחקים ולא שמים לב אלי. כשהם ראו אותי, החיוך נמחק מפניהם. "מה קרה, טראון?" שאלה קירסי, החברה הכי טובה […]
היום שלי עבר טוב עד שראיתי את שיין. הייתי במרפאה, עזרתי לחובשים מביתן אפולו עם הפציעות שחניכים קיבלו ב"תפוס את הדגל" אתמול. בתור הבת של דמטר, אני גם מומחית בשימוש […]
והמסע החדש התחיל ככה: כמו כל שבוע בחודשיים האחרונים, ישבתי לבדי ליד הטוטם הגדול. אם הייתם מסתכלים עלי – ילד חיוור מזיע בן שתים-עשרה עם חרב שקשורה למותניו שיושב ליד […]
בשארית היום התעסקנו בלבנות מחדש את הבתים שהדרקון השחור שרף. למרבה הפלא, גמרנו תוך שש שעות – בדיוק בזמן שהדרקון השחור היה אמור להרוג את כולנו. הדבר היחיד שאני רוצה […]
כשראיתי את קירסי, הייתי צריך לאמץ את כל הכוח שנותר לי כדי לא להתפרק. היא היתה חיוורת יותר מסקרטיליון, שיערה הבלונדיני השתנה לשיער שיבה ומחזה – ממש מתחת ללב – […]
~שיין~"היי, רוברט, תכיר שני חצויים חדשים." אמר לי קול מרחוק. זה היה גוס – החבר היחיד שלי שקורא לי בשמי האמיתי בלי לחטוף. (למרות שאני בהחלט אחטיף לו יום אחד.) […]
"הנה החנונית הקטנה," אמרה דרו, המלכה של הכיתה. "את מחפשת את התיק שלך?" היא החוותה בידה על גג הכיתה שלנו, שעל הקצה היה תלוי תיק כחול-ירוק. נאנחתי. לקחתי אבן מהאדמה […]
הוא הלך לבד, נשימותיו וציוץ הציפורים היו הדברים היחידים שהוא שמע.הוא ניסה להיזכר בדברים טובים, המשחקים עם החברים והרדיפה אחרי החיות ביער, אבל כל זה נראה רחוק מאוד.בגלל שאף אחד […]
הטיפוס היה קשה. נראה שירד גשם בגלל שהקיר היה חלק וכמעט מתנו רק שלוש או ארבע פעמים אבל בסוף ארפי הצליח להגיע לפסגה, ואני מיד אחריו. "הגעתי!" צעקנו ביחד. "טראון, […]
אני מאשים את קירסי. לטובת קירסי, אני אספר לכם את הסיפור המלא. ירדנו מהדרקונים ליד המערה שבמפה והלכנו ברגל. קיסיה הובילה, עד שקירסי הציעה דרך קיצור. "ככה נגיע והדרקון השחור […]
קמנו בבוקר (חוץ מארפי, שהיה אז במשמרת) ועלינו לביתו של אריס. "בוקר טוב." אמר אריס. "אז, אתם צריכים לצאת עכשיו." "כן." אמרה קירסי. "תודה שהצלת אותנו." "כן, אם לא היית […]
~מקס~"מקס, אני מצטער, אבל לא תוכל להמשיך ללמוד כאן." אמר מנהל הפנימייה, והייתה לי הרגשה שהוא ממש לא מצטער. "תצטרך לפנות את הדברים שלך עד סוף הלימודים." "בסדר, אדוני." מלמלתי, […]
שיספתי כלב שאול. מרנה קטלה קיקלופ. קיירו שאב נשמה של טלקין, אבל הצבא הזה היה אין סופי. זה לא היה משנה כמה מפלצות קטלנו, מפלצות אחרות הסתערו עלינו בכוח גדול […]
"חזרתם! כבר חשבנו שעשו מכם שטיח!" צעק ויל. הוא, מאץ' ומריאן רצו לעברנו. ג'ון, טאק, ויל, מאץ', מריאן ואני חברים הרבה שנים. מאז שגירשו את כולנו ליערות ושם נפגשנו, הממלכה […]
שקשוק השלשלאות, רעש הסורגים,אני כלואה שם, לא יכולה לצאת,אני יודעת שאני אמות, אבל לא יכולה לעשות כלום.כולם מנסים לעזור, לנחם, אבל הם מפחדים בעצמם. הנה נשמע בכי של עוד אחד, […]
שוב הייתי בן שמונה. שוב אחותי הקטנה בשנה מגי אחזה חזק בידי כשברחנו למחנה. "ריי," היא מלמלה. "אנחנו נצליח להגיע?" "ברור." אמרתי. "קנרוג!" שאגו הקיקלופים מאחורינו. "אנחנו נטחן אתכם!" "הגעתי!" […]
אל המלחמה ייהנה מאוד להרוג אותי? אני אקח את זה בתור מחמאה. "מה זאת אומרת 'זה זאוס' בדיוק?" שאלתי. ארס התקרב אלינו צעד-צעד. כנראה שהוא אחד שמשחק באוכל שלו. "זאוס […]
רצתי. המרכבה התנגשה בי עוד לפני שהספקתי להפנות את ראשי. השתטחתי על האדמה. נהג הכרכרה קפץ ממושבו ובחן אותי. בינתיים הבחנתי בג'ון ובטאק לוקחים את המושכות של העגלה. עיניו של […]
כולם שמעו על רובין הוד – הגיבור האמיץ שגר ביער שרווד וביחד עם החבורה שלו גונב כסף מעשירים ונותן לעניים. מה שלא כולם יודעים זה שרובין וחבורתו לא היו אלא […]
תוסיפו לרשימת הדברים שאנחנו צריכים לזכור כשנעיר את ניו יורק: לקנות רסן לקיירו. הוא ומירנדה היו היחידים שיכול לראות, והם גררו אותנו במבוך החשוך הזה. רק שקיירו לא ממש זכר […]
~אילנה~אני שונאת מנטיקורים. בגלל אחד מהם כמעט לא הגעתי בחיים למחנה החצויים, לפני משהו כמו ארבע שנים (כן, זה הזמן שבו אני במחנה.) וקודם, הייתי בטוחה שזה אותו מנטיקור. מבט […]
קודם אבא מת, אחר כך לברוח מהבית ועכשיו בריונים משוגעים. כן, למה לא, יופי של יום בואו-נתעלל-בולנטיין יצא לעולם. מייק קפץ אגרופים והסתובב, ערוך להחטיף למישהו, אבל אני עצרתי אותו. […]
להילחם בקיקלופ החזק בעולם? למה לא? זה בטח עדיף על סקילה, נכון? אבל קיקלופים… רק המחשבה עליהם עשתה לי צמרמורת. אם לא הייתי נפגש עם הקיקלופ ההוא לפני שש שנים, […]
ריי ניסה להתחיל את ארוחת הערב באמירה אופטימית. "אנחנו הולכים למות." ג'ון הביט בו עם משולש פיצה שלם בתוך פיו ומלמל משהו כמו, "אחלו גו במות." "אחי, תבלע." אמר אנדי. […]
"לרוץ!" צעק ג'וש וקפץ שנייה לפני שהקוצים שיפדו אותו. הוא ניסה לדקור את המנטיקור, אבל הוא סובב את החרב בזנבו וג'וש היה מוכרח להפיל אותה. גם מרנה ניסתה לתקוף, אבל […]
שוטטתי ברחוב. עברו אולי חמש שעות מאז שברחתי מבית היתומים. ניסיתי להפיק מזה את המיטב, אבל ההליכה האין סופית הזאת פינתה לי מקום למחשבות, או יותר נכון לזיכרונות. זכרתי חיוך. […]
עצה קטנה ממני: אל תלכו לבריכות ציבוריות. אלא אם כן אתם אוהבים:1)ילדים בני ארבע שמשפריצים עליך.2)מים קפואים יותר מבאנטרטיקה.3)אחות גדולה שמנסה להטביע אותך (או אולי זה רק אצלי?)4)כמעט להקיא כשאתה […]
החיים, בכללי, דפוקים. חיים של חצויים, עוד יותר דפוקים. קודם אנחנו צריכים להתאבד – לנסות להגיע לטרטרוס בכוונה, ואני יודעת על מה ארין חושבת וגם אני חושבת ככה. אין סיכוי […]