הסיפורים של נטע די אנג'לו
1 – בנים משתכרים מקולה (הוכח מדעית עם יותר מדי ניסויים)2 – רוב התלמידים בכיתה י"ב ילדותיים יותר מילדים בכיתה ב' (עובדה מדעית)3 – העולם. דפוק. זה מדעי בהחלט.4 – […]
~מייק~"אז… מה עושים?" שאלתי. כולנו הבטנו בגוס. הוא משך בכתפיו. "ניקח אוטובוס לניו ג'רסי?" שיין נאנח. "רעיון מקורי." "מה אתה חושב? שאני מסוגל להעביר את כולנו לניו ג'רסי במסע צללים?" […]
"המבוך של דיידלוס לא הושמד לפני שנים?" שאל קיירו. אילנה משכה בכתפיה. "המקום הזה נראה לך מושמד?" "אני לא יודע. את בטוחה שזאת הזירה של אנטאיוס?" "המקום הזה מגניב בלי […]
~מירנדה~מי שחושב שלהפוך לקטפולטה אנושית כשאתה תקוע בתוך מונית זה כיף, אז זה לא. בעיקר בגלל שרוב עמד להקיא על החולצה שלי (פעם אחרונה שזה קרה לא יצאתי מהבית שבוע). […]
טוב, אז אולי לא התפוצצנו. אבל כן התהפכנו וכמעט נתקענו בשלט חוצות קרוב. אפילו בהתחשב בעובדה שאני חצוי תהיתי איך לא קיבלתי זעזוע מוח. "מה קורה כאן?!" צעק קיירו, שהתעורר […]
הערב כבר הגיע. כולם נרדמו חוץ ממני ומקיירו (תהיתי איך כולם מצליחים לישון עם הנהיגה של קיירו). "לך לישון. אני רוצה לעשות תאונה." העיניים של קיירו היו אדומות, אבל ידעתי […]
~ניק~ניסינו לפתוח את הדלתות, אבל הן היו נעולות. קיירו ניסה לנפץ את החלון, אבל בכל ניסיון הוא שפשף את ידו הכואבת. "זה מרגיש כמו ברזל סטגאי." זאת שישבה מהצד השמאלי […]
"את משוגעת?" צעק ג'וש, מתעלם מהמבטים שנשלחו אליו. "זאוס יפוצץ אותנו בחמש הדקות הראשונות!" "נצטרך לקחת את הסיכון." אמרתי. "לא רעיון טוב. בכלל." אמר קיירו. "תודה רבה על התמיכה ההדדית…" […]
"אילנה!" ג'וש צעק. הוא הסיט את מבטי, הרגשתי איך בהדרגה גופי חוזר להיות בשר ודם. "תודה…" מלמלתי. "לא להסתכל עליה!" צעקה מרנה והספיקה והסיט את מבטם של ג'יימי וקונר ממדוזה. […]
אחרי שהתאוששתי קצת (הן מההתקפה מקודם והן מהחלום) עליתי לסיפון העליון ולקחתי הצידה את טימי. "דיברתי עם אבא שלי." אמרתי בלי לפרט. טימי לא שאל שאלות. וטוב שכך, הוא כבר […]
~קלי~לא, אין מצב. כן, בטח, אני הבת של זאוס, מלך האלים? בדיחה טובה. הצלחתי להפנים את זה שאני חצויה, אבל עד כאן. אבל היה קשה להתעלם מהברק הענקי שריחף מעל […]
~אילנה~למרבה הפלא, הפיצוץ לא הרג אותנו. קמתי ברגליים רועדות אחרי שכמעט נמחצתי מההריסות של הבית. "כולם בסדר?" "תלוי… איך את מגדירה את זה." ג'וש השתעל וקצת נחנק בלי שליטה. כל […]
רצתי הכי מהר שרגלי יכלו, יותר מזה, אפילו שידעתי שזה חסר טעם. יללות הזאבים נשמעו כל-כך קרובות שיכולתי להריח את הבל פיהם המסריח. המשכתי לרוץ כמה שיכולתי, אבל היער היה […]
~לי~כשאלה קרסה, זה ממש הלחיץ אותי. בדיוק כמו שלי קורה לפעמים… זה בטח קורה לה גם בגלל הצלקת. כשירדתי איתה דרך המרפאה החובשים של אפולו התעקשו שהיא חייבת להישאר שם, […]
אני יושבת ליד החלון, ומביטה על הילדים הקטנים. הם משחקים וצוחקים, מה שאני אף פעם לא יכולתי להרשות לעצמי. אפילו לבית הספר אני לא הולכת, אני לומדת בבית.אני עושה עוד […]
~אלה~התעוררתי במרפאה, הבטן שלי כאבה בטירוף. "אלה, את בסדר?" הצלחתי לראות במטושטש את שיין ואיילים רוכנים מעלי. "אה… תלוי איך אתם מגדירים את זה." אחרי כמה אנקות כאב הצלחתי להתיישב. […]
בבוקר סוף-סוף עשינו עצירה קצרה באינדיאנה, ויצאנו מהרכבת הכי מהר שאפשר. היה לנו מזל שלא תקפו אותנו עוד מפלצות במהלך הלילה. במשך רבע שעה הלכנו בשקט מוחלט, עד שמרנה לא […]
"את כבר פגשת אותו פעם?" שאל רוב.עיניה של מרנה רשפו. "זה היה לפני הרבה זמן."העיניים שלה הבהירו לי שלא כדאי לי לשאול שאלות. במחשבה לאחור, הן היו בטח ממש מפחידות […]
~קיירו~עלינו על הרכבת שברגע האחרון. זאת היתה הרכבת האחרונה להיום ועלינו עליה שנייה לפני שסגרו את הדלתות, אופייני לנו. התיישבנו בקרון האוכל. הכסף שנשאר לנו לא הספיק לתאים. "זה מספיק […]
ניק היה זה שתקף ראשון. הוא ניסה לדקור את ארס, אבל הוא תפס בקת החרב שלו ואם ניק לא היה עוזב אותה היתה נכרתת לו היד. ארס צקצק בלשונו. "לא […]
"רגע, תסבירי שוב." אמר רוב. "קולכיס נמצאה דרום-מערבית ליוון, בערך, אז אנחנו צריכים להגיע לדרום-מערב ארצות הברית, ששם יש את – " "לוס אנג'לס." ג'וש שרק. "בהחלט בת אתנה." "אבל […]
~מרנה~מכל הדרכים להתעורר, תקיפת מפלצות אף פעם לא היתה המועדפת עלי. התעוררתי לקול צעקות. יומיים כבר עברו מאז שברחנו מהאולימפוס וכבר עשרות מפלצות תקפו אותנו, זה הפך לשגרה. משום מה […]
אני יודעת שיש הרבה פסימים, והרבה אנשים שכרגע המצב בחיים שלהם לא משהו, אז הנה משהו כדי שתישארו חזקים:לא תמיד צריך לראות רק את חצי הכוס הריקה! יש עוד חצי […]
הגענו לניו-יורק בערב. בדרך כלל היינו אמורים לשמוע מוזיקת מועדונים ולראות אלפי אורות, אבל כולם עדיין היו בתרדמת. אף אחד לא דיבר מאז יוון, אף אחד לא ידע מה לומר. […]
~ג'וש~או שזאוס חזק יותר מארס, או שאיבדנו את זה. היינו שבעה נגד אחד. הסיכויים היו לגמרי לטובתנו, רק חבל שהאחד הזה הוא אל… השתמשתי בכל הטקטיקות האפשריות שלמדתי במחנה, כולם […]
זה היה בפירוש האיחוד המשפחתי הכי לא מרגש בהיסטוריה – ניק וזאוס רק נעצו אחד בשני מבטים זועמים. זאת היתה הפעם הראשונה והיחידה שראיתי את ניק כועס. "למה, אבא?" הוא […]
~רוב~אפילו עם הפגאסוסים, הטיסה היתה ארוכה, והיא נתנה לנו זמן לגבש תוכנית. כמובן שמרנה הכינה כבר מגילה שלמה של תוכניות ותוכניות משנה, אבל קטעתי אותה באמצע ההסבר. העיניים של כולם […]
עמדתי לצעוק לכולם לרוץ, אבל רוב הניח יד על פי. "חכי רגע." הוא לחש. "הם עדיין לא יודעים שאנחנו כאן." עצרתי, אבל הייתי חייבת להתרחק מהעשן סביבי. כולנו התחבאנו מאחורי […]
~גוס~אפשר לומר שקיבלתי את זה בקלילות. התחלתי להשתעל וכמעט נחנקתי. "אתה רציני? כלומר, הטיטאן קרונוס, זה שהרג את אוראנוס, אבא של זאוס וכל אלה?" כירון הנהן. "אפשר להגדיר אותו גם […]
~מירנדה~יוון? כאילו, יוון-יוון? וואו, מגניב. "את צוחקת, נכון?" אמר רוב. "לא," אמרה מרנה, ועיניה נצצו מעט כשהסבירה. "זה הגיוני, אין לנו דרך להגיע ליוון." "אבל… יוון?" אמר ג'וש. "איך אנחנו […]