הסיפורים של (-:noy
"תזכרי את השם הראשון שעולה לך בראש. מי היא אמא שלך?" ד"ר שמואל העיר אותי מוקדם, הייתי הראשונה בסבב שלו על הבוקר. "אלי שטיין." אמרתי בלי לחשוב יותר מדי, לא […]
יותם. השם הזה אומר לי, בערך כלום. נאדה. הזכרת השם שלו לא מעלה לי פרפרים בבטן או זיכרון ישן. אבל הדרך המופתעת בה אמא שלי אמרה זאת מוכיחה לי שהוא […]
אמא שלי לא הייתה אישה ששוכחים. היה לה שיער בלונדיני ארוך שתמיד היה אסוף בגולגול או בקוקו מהודק. משקפיים מרובעות הורכבו על אפה הקטנטן והבליטו עוד יותר את עיניה המשונות, […]
כשפקחתי את עיניי באותו הבוקר, לא הרחתי את הריח המתקתק של המוות, של בית החולים, זאת אומרת. אומרים שבימים האחרונים לפני מותו, החולה חווה לעיתים שיפור גדול בהרגשתו והדבר מעיד […]
סקרתי אותו במהירות, נתקלת בפרטים קטנים אך חשובים. השיער. קצת ככה יותר, ארוך מעט יותר. הכתפיים- רחבות יותר. המבט- קצת בוגר יותר. אבל העיניים נשארו בדיוק אותו דבר. אותן עיניים […]
*** אתמול העליתי הקדמה שהיא חשובה להמשך הסיפור, אז אם לא קראתם עדיין- אשמח אם תקראו אותה:-) 3 שנים מאוחר יותר… פרק 1 את הבוקר הראשון של כיתה יא' התחלתי […]
פרולוג לכל אחד יש את ה'גל' שלו. את הילד או הילדה שהם הכירו בערך מאז שהם זוכרים את עצמם. זה ששיחק איתם בארגז החול, שגנב איתם ביחד ממתקים מהקופסה שההורים […]
הגעתי לספרייה והתחלתי לבכות. לא האמנתי שאיתי מסוגל לחשוב על זה בכלל. כעבור כמה דקות הרגשתי נגיעה בכתפי. הרמתי את מבטי לעיניו של איתי "תעזוב אותי." אמרתי בעודי מוחה את […]
התעוררתי בבוקר עם חיוך ענק על הפנים. לבשתי טוניקה כחולה, טייטס שחור ומגפיים כחולות. סידרתי את השיער. כשבאתי לצאת אמא שלי קראה לי. "אני רואה שהתחלת להשקיע במראה שוב." אני […]
בשעה שש הגעתי לבית של איתי. אמא שלו פתחה לי את הדלת. "את בטח קתרין." היא חייכה אליי והחזרתי לה חיוך. "כן." "איתי בחדר שלו." היא הצביעה על המדרגות ואני […]
אני ודין התחלנו להתקרב. את כל ההפסקות בילינו ביחד, כמו שפעם ביליתי עם איתי. ואז קלטתי שמבחינת איתי בגדתי בו. אמרתי לו שאני רוצה להתרחק כי התקרבנו יותר מדי וזה […]
יום אחרי זה איתי לא בא לבית הספר. גם לא ביום שלאחריו. ביום השלישי כשהגעתי לכיתה ראיתי את איתי. כשראיתי שהוא ישב ליד אחת הפרחות, נענעתי את ראשי באי אמון. […]
כעבור שעה קלה איתי כבר היה בחדר שלי, הוא בהה בקירות החלקים. "חדר נחמד, בשביל בת." "אתה שם לב לפרטים הקטנים, אני רואה, רגיל לגמרי, בשביל בת." חייכתי, נהניתי להחזיר […]
יצאתי לאוויר הפתוח וחשבתי, עליתי על אוטובוס הביתה וחשבתי, הלכתי מהתחנה הביתה וחשבתי, עליתי לחדר שלי וחשבתי. נשכבתי על המיטה ו…הפסקתי לחשוב. לא ידעתי מה אני צריכה לעשות, אז לבסוף […]
באותו ערב חזרתי הביתה מותשת. 'למה עשיתי את זה?' חשבתי לעצמי, 'ככה להרוס לעצמך את הנשיקה הראשונה שלך?' חבטתי לעצמי בראש. 'פשוט מטומטמת.' איתי לא היה שווה את זה. פשוט […]
כשחזרתי הביתה התחלתי לנבור בארון שלי בחיפוש אחר מה ללבוש. בדיוק כשהחלטתי על גופייה כחולה וג'ינס, איתי התקשר ואמר שיש שינוי בתכניות. "אנחנו הולכים למקום קצת יותר מפואר מהפארק, תתלבשי […]
ביום למחרת איתי חיכה לי ליד שער בית הספר. חייכתי לעצמי. היום האייליינר שלי היה כחול והחולצה כחולה. אמא לי הכריחה אותי ללבוש חצאית, היא חשבה שזה חמוד וימשוך אותו, […]
"אמא, אני צריכה אותך." אמרתי ברגע שנכנסתי הביתה. אמא שלי נכנסה בריצה למסדרון. אני אף פעם לא מבקשת את עזרתה במשהו. "מה קרה?" היא שאלה כשבעיניה מבט מבוהל. "הכל בסדר. […]
אני עדיין לא כל כך מבין למה את מתלבשת ככה. קודם כל, אל תתייחסי לשטויות שאנשים אקראיים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם אומרים לך. וחוץ מזה, אם לא אכפת לך […]
ביום למחרת, הבריונים לא באו, אבל מישהו אחר דווקא כן. "מצטער שלא באתי אתמול." אמר הנער המעצבן ההוא. "אל תצטער, אתה יכול לא לבוא כל יום." בתגובה הוא צחק. "את […]
אני מיוחדת. טוב, האמת שרק ההורים שלי חושבים ככה. שאר העולם בטוח שאני מוזרה. בכל מקרה, אני שונה מבנות אחרות וזה ממש לא מפריע לי. ואם למישהו יש בעיה איתי […]