הסיפורים של Noya1
נקודת המבט של אליאב: מבין מליון הדברים שאני לא יודע, בדבר אחד אני בטוח, אני רוצה לפגוש את עומר, או איה, או לא משנה מה העיקר שאני רוצה לפגוש את […]
נקודת המבט של נאור: עבר שבוע, שבוע שלם שחפרתי לעמית על זה שאני מצטער שהעצבתי אותה, ושבגללי היא בכתה. היא ענדה את השרשרת הכסופה תמיד, אהבתי לראות את זה עליה […]
נקודת מבט של עמית: לא ידעתי מה להגיד, או לעשות באותו הרגע, אז לקחתי ממנו את השקית, והכנסתי אותו לחדר, הלכתי לסלון, ״סיימנו נכון?״ שאלתי את לירן, הוא הנהן והתחיל […]
נקודת המבט של נאור: חשבתי הרבה מה לעשות, ובסופו של דבר החלטתי, יש לי חסכונות, די הרבה למען האמת, ככה שלא הייתי צריך לבקש כסף מהורי, הזמנתי טיסה לאיטליה לפני […]
נקודת המבט של אליאב: ישבנו אני ומיכל בחדר שלי, מדברים על כול מיני דברים שונים, פתאום הפאלפון שלי צלצל, על הצג ראיתי 'שלום חוקר פרטי', עניתי במהירות, ״אליאב״ שלום אמר […]
נקודת המבט של עמית: וואו! סוף סוף הגענו, המטוס נחת והנוסעים ירדו, ״ירדן״ אמרתי ל ונתתי לה מכה קטנה בכתף, היא ישנה רוב הטיסה, היא התעוררה והסתכלה עלי, ואז סרקה […]
נקודת המבט של עמית: אני יושבת במטוס, האוזניות תקועות באוזניי, אני מניחה שאני נראית ממש מוזנחת, לא התאפרתי בכלל, לא התבשמתי בכלל, הייתי עצובה מאוד, בשבוע האחרון חשבתי על משהו, […]
נקודת מבט כללית: בעוד כול השכבות של הפנימיה ״כלניות״ יושבים ברחבת הקמפוס ומאזינים לנאום החודשי של המנהלת, כשעה נסיעה משם, בבית הספר ״נחשונים״ יושבת ירדן ונפרדת מחבריה לשכבה הקודמת, שוב, […]
אז לא ממש ידעתי איך לכתוב את זה, ואני מקווה שתתייחסו, יש כותבות נורא טובות שאני ממש ארצה לכתוב איתך סיפור, אבל ברור שכול אחת שתגיד כן אני אשמח לקרוא […]
נקודת המבט של אליאב: אף אחד לא ידע על ההחלטה הזאת פרט למיכל שהיא זאת שהציעה אותה, היה לי כסף ששמרתי שהוריי השאירו אחריהם, ישבתי עם מעטפה מלאה בהרבה שטרות, […]
:: נקודת המבט של נאור: אני שמח, מכול הכיוונים, יש לי חברה, והיא מדהימה, היא לא מתלהבת מדי אך גם לא שקטה יותר מדי, היא לא מתלהמת אך מדברת ומרימה […]
נקודת המבט של עמית: כעבור שבועיים: אז מה היה בשבועיים האלה? הדבר העיקרי הוא שירדן עזבה את הפנמיה, ביום שהיא פגשה את מתן שוב היא לא יכלה להתמודד עם זה […]
נקודת המבט של אליאב: סוף סוף הצלצול המיוחל שסימן על סוף יום הלימודים, יצאתי מהכיתה וצעדתי לכיוון חדרי, פתאום שמעתי את צלצול הפאלפון שלי,מיכל, עניתי לה ״מה קורה?״ שאלתי, בזמן […]
והיא הלכה אחרי שיצאה מביתו, עצובה,הדמעות ירדו בשבילי הלחיים,היא ניסתה לסלק את מחשבותיה עליו, אך ללא הצלחה, היא חשבה על עיניו הכחולות והיפות, פיו המלא, והחיבוק, שהיא כול כך הייתה […]
נקודת המבט של נאור: לא באמת הייתי ברכב, אבל חיכיתי כמו מטורף שהיא תשלח הודעה אפילו אם זה יהיה רק 'אני בסדר' או 'אל תדאג' לאחר חמש דקות היא שלחה […]
•הודעה• אז ככה מאז ומתמיד הכתיבה שלי הייתי בצורה כזאת ש: 1.אני מתמצטת ארועים 2.אני מדלגת על ארועים 3.אתן יודעות מה זה כיווץ בזמן?זה שאני 'כביכול' ממהרת בכתיבה שלי. אז […]
נקודת מבט של עמית: אבא שלי הסיע אותנו ברכבו לכיוון הפנמיה בעוד כשבועיים הוא טס לאיטליה, ירדן הייתה רדומה שהגענו, אני שמעתי שירים כול הנסיעה. לקחתי את תיק הצד שלקחתי […]
נקודת מבט של עמית: אבא שלי הסיע אותנו ברכבו לכיוון הפנמיה בעוד כשבועיים הוא טס לאיטליה, ירדן הייתה רדומה שהגענו, אני שמעתי שירים כול הנסיעה. לקחתי את תיק הצד שלקחתי […]
תקשיבו לפעמים שאני מנסה לתאר מה הדמויות הראשיות לובשות אני נתקלת בהרבה קשיים, וזה נראה לי יפה שאני כותבת, ואז שאני קוראת את זה מאוחר יותר אני מרגישה שזה בכלל […]
נקודת המבט של אליאב: התעוררתי מצלצול הדפיקות על הדלת ,רגע, היום יום שישי, מה שאומר אין לימודים, מה שאומר, צריך ללכת הביתה. משהו שאין לי. פתחתי את הדלת ובפתחו עמדה […]
לבשתי גופיה לבנה וחצאית שחורה רחבה עם מגפים נמוכות שמלוות בעקב פלטפורמה גבוה התאפרתי בצורה עדינה, שמתי איילינר דק מסקרה סומק ושפתון מבריק. כאשר הסתכלתי במראה ראיתי כמה יפה ניראתי […]
לאחר פעילות שנמשכה כשעה אולי קצת יותר הלכנו לכיוון החדר אני, נאור, רז ואורי. באמצע הדרך רז ונאור אמרו לנו ׳בייי׳ ופנו לאיזה מקום ״לאן הם הולכים?״ שאלתי את אורי […]
לאחר כחצי שעה של חיפושים ושאילת מספר אנשים איפה נמצא הקמפוס הגעתי למקום גדול וירוק רובו היא מלא בדשא והיה בו מספר ספסלים, בצדו היה חדרון ועליו מתנוסס שלט גדול […]
נקודת המבט של עמית: ״איפה הוא?״ שאלתי את ירדן שניה לפני היא הלכה לרקוד, זה שיושב בצד ימין של הבר ומדבר עם הברמן. מסיבת סוף חופש מזורגגת שבגללה אני הולכת […]
נקודת המבט של עמית: ישבתי בסלון מול הטלוויזיה מזפזפת בערוצים בנסיון נואש להעביר את השעות הקרובות והאחרונות של היום האחרון של החופש. 'עמית' אבא קרא לי ממשרדו, צעדתי לכיוון חדרו […]
מיכל אוחנה: מאוהבת בעצמי?בלשון המעטה אני אוהבת בעצמי הכול מזה הכול? המוח,המראה,ההתנהגות,היחס לאנשים. אני לא סנובית אבל יש ילד אחד שפסלתי את הדיבור איתו מהרגע שנכנסתי לפנמיית ״כלניות״ אליאב הוא […]
אליאב גואטה: המסתורי, ככה קוראים לי, למה? אני לא מספר כלום אין לי קשר עם הרבה אנשים ועם מי כן זה רק מי שהכרתי לפני שנכנסי לפנמייה "כלניות" 2 אנשים […]
עמית קאפח: כשנולדתי אימי נהרגה,אבא שלי עמוס, גידל אותי ואת אוחותי התאומה ירדן, ניסינו לחיות חיים רגילים, אבל אני לא חושבת שקיים האבא שיוכל לגדל שני בנות תאומות לבדו, אבא […]