הסיפורים של neomy-k
אני עומדת על כר דשא, מדיף ריח של התחלה והתחדשות, כמה אירוני, כשאני עומדת על קצה צוק כביר, מחבקת את הרוח ונושאת עיניים אל קיצו של העולם. מעבר לצוק שוררת […]
רציתי שהמשאלה הגדולה ביותר שלי תישמר בסוד מפני עיניים ואוזניים חטטניות. רציתי שהיקום הפרטי שלי יישאר רחוק מתודעות שונות ומגוונות, שיהיה מוגן בתוך כיפה שקופה, בתוך הראש שלי. רציתי לבנות […]
אתה ניצחת. לך לספר לכולם, אולי זה ייתן לך איזשהו סיפוק בחיים, ימלא אותך. פגעת בי. לך תאמר להם שהיום והלילה יפים יותר כשאני לא נמצאת בסביבה. שעולם ורוד ומדהים […]
אני מסתובבת בעולם. מחפשת מקום שקט בו אוכל לגדול. אני נרקבת בין פסולת שנפלטת מבין שפתיים רבות, מסתובבות ברחובות ומנבלות את הפה. נשרפת תחת אש שפולטת עשן, ונושפת עלי ריח […]
המרחב המוגן שלי נמצא עמוק בפנים. אני מביטה בעולם וקולות סובבים אותי, מנסים לשבור אותי עם מילים שחודרות כל הגנה. אני בונה סביבי חומות והטילים שהם שולחים מזעזעים אותן, משלחים […]
אני מכוון את הקשת אל הנקודה בה אני רוצה לפגוע, אבל העץ המסומן נע מצד לצד כמו מהטל בי כדי שלא אפלח את גזעו הכביר. אבל הוא סתם משחק עם […]
הרגשתי את הריחוק. הוא צבט בלבי יותר מאלפי מילים כואבות שיכול היה לשלח בי. הוא ישב ממש לידי, אמר לי שזה בסדר, שהוא אוהב אותי. וכל מה שקיבלתי מהדברים הייתה […]
ביקשתי ממך לא לשבור לי את הלב, כי ידעתי כמה אנשים היו עושים בדיוק את זה; בין אם התכוונו לכך ובין אם לאו. ולא הייתי מבקשת את זה מכל בחור […]
אני היא הילדה שרצה בשדה כשידיה פרושות אל השמיים, כי הם מחייכים אליה והיא מרגישה את השמש מלטפת את עורה החשוף. אני היא הנערה שחיה באגדה ומעלימה עין מכל מציאות […]
הזיכרונות משתנים. כעת, מאורעות הרגעים האחרונים חוזרים לפקוד אותי;רום, עיניו יציבות ושלוות. אני שועטת קדימה, ידי נזרקת לאחור, חרטה מציפה אותי. אני רוצה בכל מאודי לעצור את היד מלהמשיך אך […]
תרדו קודם ל-"רציתי להוסיף". ראשי נתון בידיי. אני כפופה לפנים, רוכנת מעל גוף הנאבק לשמר את הנשמה בקרביו. הדמעות הזורמות כנהרות על לחיי, אלו שייכות לי. והחיוך, זדוני ומרוצה, נובע […]
אותם ימים ראשונים… הייתי לא יותר מילדה קטנה ופגיעה. משהו בתוכי נפצע ונשבר עקב מותם הפתאומי של בני משפחתי. כן… אני חושבת שזה הרגע בו היא נולדה. אני חושבת שההלם […]
המוות הוא כמו לטיפה חרישית. רבים נוטים לחשוב שהוא נורא בעצמתו – גודע חיים ומטיל מורא, אך איני מסכימה אתם. התהליך הסופי יכול להיות איום; מלווה כאב פיזי-מנטלי ודמעות, אך […]
כשהייתי שם, בחדר בו המטפל נהג לרשום לפניו את כל הדברים שהייתי אומרת או התנועות שהייתי עושה, ידעתי שלעולם לא אהיה אחרת. אני תופעה על טבעית – ניתן לומר – […]
'אמרתי. לך.' היא מביעה בקור ואז נובחת בצחוק לעגני.אני רק לוקחת נשימה עמוקה, פותחת את פי ומתכוננת לצעוק "רו-" אך עוד לפני שאני מספיקה להשלים את שמו, דמותו הדקיקה והאצילית […]
אחי הקטן פשוט עמד שם. עיניו נעוצות בי ואינן מרפות. ברכיי רעדו חזק כל כך עד כי איימו לקרוס תחתיי. רציתי לומר משהו, לקרוא בשמו מתוך שטף של זיכרונות על […]
צרחתי הנוקבת הכריעה את העולם לחרדה. בני הכפרים שמסביב לבית הקברות שכבו ערים במיטותיהם, נושאים תפילה לאלים ולפסלים שישמרו עליהם מכל פגע. הצרחה הפרה את השקט ולא נתנה להם מנוח, […]
"תפסיקי." נזפתי, אך היא רק צחקקה והמשיכה לנסות את כוחה. היא רצתה לראות אם תוכל לגרום לגוף לזוז אם תדחוף חזק מבפנים. כשעשתה זאת החזקתי חזק את גופי בעודי ממשיכה […]
החושך לא פגם בראייתי כהוא זה. יכולתי להביט סביב ולראות כל סדק באדמה שמעלי, כל זוחל על הארץ ואת השלדים אותם היטבתי זה כבר להכיר. צערי על הנער לא התפוגג […]
כשהיא בחוץ, היא מוגבלת לפרק זמן של כשתיים – שלוש דקות לפני שהעולם הממשי יגבר על גופה חסר החיים. אך בזמן שהיא שם, כשגלגלתי פרוצה ודומעת טיפות של דם היכולות […]
התיישבתי על הקרקע הקשה בסיכול רגליים והבטתי בצבע החום הכהה. היא עמדה על סף התפרצות משראתה את ההיסוס על פניי, אבל לפני שאיבדה עשתונות הנהנתי והחלתי לשרוט את פני האדמה. […]
כשהיא משתלטת, לא קוראים לי ריין עוד, שמי נמחק כלא היה והאישיות המופנמת שבי מתפרצת כהוריקן ביום בהיר, גורמת להרג, לחורבן ולדמעות. נדמה ש- שש עשרה שנים של ניסיונות לריסון […]
"אני פוחדת לצאת."הוא מהנהן, עיניו בורקות תחת משקפיו העבות. "למה את פוחדת?""אני מדמיינת. אני יכולה לראות מה יקרה."העט שורט את הדף בקולות קצובים כאשר הוא מתיימר להבין אותי. את הסיבות […]
בעודי שוקעת במחשבות, יד קטנה נדחפה במפתיע אל שדה הראייה שלי. נרתעתי מפניה והיא הבחינה בכך – נסוגה אך במעט לאחור. פחדתי להרים את מבטי אך היה זה דבר שלא […]
ניסיתי לשכנע את עצמי בהיסטריה הולכת וגוברת שהעיניים החלולות שנעצו בי הוריי היו בדיוניות, אך זה לא עבד. שום דבר בחיי הכבולים לא היה בדיוני ועובדה זו הושרשה עמוק בתוכי […]
טיילר התנודד מעט על רגליו אך הצליח להתייצב כעבור שניות אחדות. הוא קמץ את אגרופו וניגב בעזרתו את זרזיף הדם מעל סנטרו. צחוק מהדהד נשמע ברקע והולי ראתה את הדמות […]
היא הייתה ילדה תמימה. לימדנו אותה לא להתקרב לזרים, אך בסופו של יום זה לא מנע ממנה מלהיענות להצעת האדם המבוגר שביקש להביא לה סוכרייה…העינוי בלשמוע את קולה של אימא […]
שבוע נוסף עבר, חלף ואינו. אותם ימים רוויי צער ויגון לא ישובו עוד לפקוד את העולם המנוקב, פגום בהיעדרה של ג'ייל.אני עוד זוכרת; לא, לא אשכח לעולם את הרגע בו […]
"ט… טיאה, אני – ג'ייל…" גמגמה אימא בין בכי אחד למשנהו אבל אני לא הקשבתי לה. האבל הכה בי בגלים של כאב חד ונושך ושטף בדמעות שליש את לחיי. כף […]
"טיאה?"שמי נשזר בנימה רצחנית, בקול הצורם שחתך את הדממה דבר שגרם לצרימה המתכתית להפוך רמה עוד יותר. דמעות מלוחות התגלגלו על לחיי, הם גרמו לצריבה בעיניי אך לא הייתה לי […]