הסיפורים של Nathan Young
תנועה חדה עם היד, קול התנפצות של זכוכית וריח ממלא את החדר.הריח של הבושם – ריח עדין, שקט ורגוע, מנוגד לחלוטין לאופייה של הנערה אשר הרגע הפילה אותו – נישא […]
שוב מתתי.כלומר, לא באמת מתתי – שוב הוא רצח אותי, בחלום.זאת כבר הפעם המיליון ברצף.הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות, ופני ושיערי היו מכוסי זיעה. שיערותיי נדבקו לפני, והרגשתי מוזר […]
הוון פתחה את עיניה. היא הביטה סביבה – הכל היה לבן, לבן מדי. המנורות היו לבנות בוהקות, והאיזור היה לא מוכר. היא שכבה על מיטת שדה שכזאת, מיטת בית חולים. […]
הוון ישבה בחדרה ותהתה אם לדפוק את הראש בקיר."אני יכולה להריח אם מישהו בעל כוחות מת, הם לא מתו. מיאו." אמרה מריסה. "אבל אחד מהם מריח קרוב לזה…" מילמלה."מה?!" צעקה […]
"מ-מ-מ-מ-מ-מה…" הצליחה לגמגם הוון מול הגופה."ידעתי שאני מריחה משהו לא אנושי… מיאו…" אמרה מריסה."מתי אתה הגעת?" שאלה הוון בבילבול."בחמש וחצי בבוקר, בערך.""אבל בית הספר היה סגור! איך?""יש לי… דרכים משלי."הוון […]
הוון קמה בשעה שבה השעון המעורר שלה היה אמור להעיר אותה: שש וחצי לפנות בוקר. היא כבר ישנה מספיק אתמול, ובכללי, הייתה רגילה לקום בשעות כאלה כך שלא הרגישה עייפות […]
"מה השעה?" שאלה הוון בעודה שרועה על המיטה וכל אחד מהבנים בפינה אחרת של החדר. שו ומריסה ישבו ליד המחשב, ראו משהו, כנראה אנימה כלשהי, בפינה מול מיטתה – הפינה […]
"איפה אני?" שאלה הוון. הראש שלה פעם בכאב נוראי. היא סרקה את הסביבה: החדר היה מוכר לה מאוד, מדי. גם בחושך מוחלט היא הייתה מזהה את החדר הזה. מכירה כל […]
הוון שלפה במהירות מכנס ג'ינס פשוט וצמוד בצבע כחול כהה, גופייה לבנה פשוטה, ומעליה סווטשירט שכזה עם קפוצ'ון שעליו מצויירת הוואקלויידית האהובה עליה (והאהובה ביותר בכלל, וואקלויידית מספר 1, עקפה […]
כשהוון פתחה את עיניה, היא מצאה את עצמה בחדר כלשהו. החדר נראה לה מוכר – הריצפה מהעץ הכהה, הקירות בצבע תכלת בהיר שלפעמים נראים לבנים, השטיח בצבע השמנת, הארון בצבע […]
"אוקיי, לא איכפת לי איך קוראים לכם או מי אתם, אבל אני לא יכולה לאחר ליום הראשון ללימודים שלי!!" אמרה הוון בעצבנות."מיאו!" שמעה הוון. זה היה קול של ילדה קטנה, […]
האיש הזקן הלך ביער, זה היה יום נעים וחמים, הדשא היה ירוק ומלא בפרחים."איזה יום נחמד!" אמר הזקן. צעדים נשמעו מאחוריו."לא להרבה זמן…" נשמע קול חלש ומצמרר.הזקן הרגיש דקירה חדה […]
הוון רדפה אחריה החתול ההוא לסמטה בעלת צבע אפור למדי.הבוקר היה בוקר אפור למדי – עם שמיים אפורים שאומרים שכל שנייה ירד גשם – אבל הסממטה נראתה אפורה במיוחד – […]
הוון יצאה מהמכונית השחורה. אחרייה יצא מקס ונעמד לצידה, אחריהם יצאו מוניקה, קמרון, אנג'לינה ודרק. הבית היה כמו הבתים באנימה שהוון תמיד הייתה רואה: בית-קרקע בצבע לבן-קרם, עם 2 קומות […]
הוון יצאה מהמטוס ברגליים רועדות לחלוטין ורצון נוראי להקיא.נכון, הטכנולוגיה והמטוסים מאוד השתפרו בשנת 2150, אבל הטיסות עדיין היו מעצבנות ביותר, ודווקא המהירות שלהן היא מה שגרם להרגשה הנוראית של […]
חתול שחור.לא תיארתי לעצמי מעולם שזה ייקרה, ובמיוחד לא בגלל חתול שחור.אני זוכרת איך הכל התחיל, כששלחו את אבא ליפן, והחליטו שנעבור ליפן פתאום. אני זוכרת שהיינו צריכים ללמוד יפנית, […]
"הכל בראש שלך, תביני כבר, את טועה."אותו המשפט שאנמר שוב, ושוב ושוב."זה לא נכון!" מחיתי בכל כוחי.זעקתי לעזרה, להבנה, שיאמינו לי. שיבינו שאני לא משקרת, אני לא מדמיינת – זה […]
קאנמה התהלך בחדר החשוך שלו. הוא התיישב ליד השולחן. הוא ראה את ההשתקפות שלו בעץ הכהה, את המבט הדכאוני. אבל הוא חייך חיוך קטן, מרוצה מהמראה שלו. הוא חשב עליו. […]