אני בן 16, ואני כותב ביומן כבר מכיתה ב'.ולאחרונה מצאתי את עצמי כותב את "סיפור חיי" הזה בסיבובת 3 בבוקר, וזה משום שאני כל כך נואש...אני לא יכול לכתוב את זה ביומן שלי משום שזה הדבר היחידי שאני פשוט לא מוכן לכתוב שם.אני מקווה שהאתר הזה יהיה פתרון טוב.אז קודם כל - רק לאחרונה הבנתי עד כמה טעיתי כשאמרתי שאהבה היא דבר שלא צריך לקרות בנעורים.אני מסתכל על אמילי, ילדה מהכיתה שלי, מהצד כבר שנתיים. ורק השנה הבנתי שאני באמת דלוק עלייה. את אמילי עצמה אני מכיר כבר מתקופת בית הספר היסודי, ותמיד היה בה משהו מיוחד, מעין ניצוץ כזה שכל הזמן תקף את העיניים שלי. אני לא יכול לתאר עד כמה שהיא נפלאה בכל צורה.אז בכל אופן - אני מקווה מאוד שיהיו כמה קוראים לסיפור שלי, כי אני אשמח לקצת טיפים ועזרה משום שאני במבוי סתום אחד גדול.תודה רבה !