הסיפורים של מישהי260
יש שני סוגים של אנשים בעולם. אלה שדורכים על אנשים אחרים, ואלו שאנשים אחרים דורכים עליהם. תמיד רציתי להיות מין מאצ'ו כזה, גיבור חסר רגשות שדורך על אנשים בלי סיבה […]
את אנה הכרתי כשעברתי לבית הספר החדש. בגלל שהוא היה רחוק, היינו צריכים לנסוע בהסעות לשם ובגלל ששנינו גרנו ביישוב נידח במרכז, נסענו באותה הסעה. בהתחלה לא דיברנו, ואני רק […]
קראו לה סאמר וזה היה אירוני כי היא שנאה את הקיץ ואהבה את החורף. היא גם לא אהבה שקוראים לאנשים שגרים בישראל בשמות לא ישראליים אבל זה כבר לא היה […]
זה מין לילה כזה, שבחוץ קר, אבל בלב חם, וג'ייק באג צורח בכל הכוח באוזניות. ואני לבד בחדר, לבד בבית, לבד בעולם. אבל אני שמחה, למרות שאני לבד, או אולי […]
לאירוס לא הייתה מחלה שרואים מבחוץ. לא היה לה סרטן, או נכות והיא גם לא הייתה צמח. לאירוס הייתה מחלה שרואים רק מבפנים. רק מי שהסתכל עמוק לתוך הנפש של […]
היינו יכולים ליצור סיפור אהבה מושלם מהסוג שבו שני אנשים לא מושלמים נפגשים ויוצרים הגדרה חדשה של מושלם ביחד היינו יכולים לשכור דירת חדר בתל אביב ועד היום לא לסיים […]
אני רק רוצה להיות רזה יותר, זה הכל, או לפחות זה מה שחשבתי, ואז כדור השלג התחיל לגדול. אני רוצה להוריד כמה קילו, רק בצורה הנכונה, נותנים לי תפריט מתוכנן, […]
הצללים שעל הקיר הפחידו אותי, ורצתי למיטה של אמא, והיא כיסתה אותי עד הצוואר, ואמרה שיהיה בסדר, ושזה לא אמיתי, ובבוקר שקמתי, היא הכינה לי ארוחת בוקר, והלכתי לגן, והיה […]
בקיצור, זה הלך ככה. תחנת רכבת, זוג בגיל ארבעים, שתי מזוודות, אוברי אורח ואני. הזוג, כמובן, היו ההורים שלי. ארבעה ימים לפני כן הם עשו לי שיחה על כך שאני […]
בכל פעם שפגעת בי שברתי עוד חלק מהקיר. ובכל חלק שהיה נופל מן הקיר, בכל שבר שנוצר בו, גם מהלב שלי נעלם חלק, ונסדק. ובכל סדק שנוצר בלב שלי, נוצר […]
אתה אמרת, זה מספיק. זה לא נחוץ, לא הכרחי. וזה פשוט וקל – נגמר. לכאן, לא תחזרי מחר. ולא תבואי, תדברי, תשתי קפה, ותזכרי. השושנים, לא יפרחו. רק ינסלו, ויתרכחו. […]
בחיים, אתה מקבל רק הזדמנות אחת להיות מישהו אחד. אני לא מתכוונת למשפט הידוע "חיים רק פעם אחת, אבל אם חיים טוב, פעם אחת מספיקה", או לכל אחת מהגרסאות השונות […]
אתה יושב מולי, קורא את השיר שהרגע כתבתי. שהרגע ביקשת ממני לכתוב. כשאתה מסיים לקרוא אותו, אתה מרים את מבטך ומחייך. "שיר מקסים או מכתב התאבדות?", אתה שואל בחצי גיחוך. […]
היא נכנסה לכיתה, היו לה סימנים על הצוואר. אף אחד לא שם לב, או שאולי הם לא רצו לשים לה. הוא הלך ברחוב, הוא לבש שרוולים ארוכים, למרות שהיה קיץ, […]
דג הזהב תלה בי עיניים מתוך קערת הזכוכית שלו שניצבה איתנה על השולחן. התיישבתי לידו בכיסא. "מה יהיה איתנו?", שאלתי. הוא הפריח כמה בועות למעלה. "שלוש משאלות, תתחיל", הוא אמר. […]
אנחנו הולכים ברחובות הריקים. אתה ואני – אני ואתה. שנינו ביחד מול כל העולם. כמו תמיד. יש שקט, תמיד יש שקט. תמיד יש סערה שמחכה לבוא. בדרך כלל אנחנו לא […]
כבר הרבה זמן שאני מחפשת תשובה. הולכת לכל מקום, תרה אחריה, לא מפספסת נקודה אחת קטנה שבה היא יכולה להיות. כבר הרבה זמן שאני לא מוצאת תשובה. לא משנה מה […]
"אה.. סליחה. אני מצטער. שקעתי במחשבות", אמרתי והסמקתי. לא נשמעו צחקוקים, אבל ידעתי שזה היה רק בגלל שבשיחות שניהלו איתנו קודם לכן, אמרו לנו שבשום אופן אסור לנו לצחוק אחד […]
מחוייבת לזוז ללא הפסקה, שוחה עמוק בבריכה ריקה. הולכת אבל לא מתקדמת, נשארת מאחור, רוצה לברוח – לעולם לא לחזור. במין עולם של כזה בין רע לטוב תוהה לפעמים אם […]
הרבה אנשים מפחדים מהמוות. וגם אני, כשהייתי קטנה פחדתי מהמוות. פחדתי מייסורים, פחדתי מלהרגיש חלשה בעולם של חזקים, פחדתי מסוף סוף לגלות מה יש אחרי המוות. פחדתי לאבד את כל […]
אנחנו נוסעות במכונית. נהיגה מבוהלת היא הסוג הכי גרוע של נהיגה. אני לא יודעת למה אמא שלי מבוהלת. אנחנו עוברות אנשים, מכוניות, אופנועים. אנחנו ממהרות לאנשהו, ואני לא יודעת לאן. […]
הוא היה דייג. דייג פשוט שנקלע לאי בודד בעקבות סערה שהתרחשה עמוק בלב ים. הוא לא ידע למה זה קרה דווקא לו, הרי הוא תמיד הסתפק במועט ואף פעם לר […]
כולנו זזנו באי נוחות בכיסאות שלנו. זאת הייתה הפעם הראשונה של כולנו שם. ישבנו במעגל – הנחתי שבכל פגישה זה ככה. המדריך(אני לא בטוח שנכון לקרוא לו כך) שנדמה לי […]