הסיפורים של Moon Llight
ריין מתחה את גופה הקצר, כל שריר ועצם האריכו עצמם במאמץ שורף. היא כמעט הצליחה לגעת בו, בענף שהיה מעוז חפציה, אך נאלצה להסתפק בתחושת ציפורניה השורטות את קליפתו. פעם, […]
אדוארד צפה באדיקות בכפות רגליו. מגף אחר מגף, צעד רך, חתולי. הוא בקושי השאיר מאחוריו טביעות, ולא השמיע צליל. זה לא טוב מספיק, הוא חשב. טריסטיאן היה יותר טוב. ואז […]
פיטר קיווה שהוא לא נראה אטום כמו שהוא הרגיש. כלומר, כאב לו לשמוע את קולה הסדוק של לוסיה, והוא כל כך הצטער שלא הייתה לו דרך לעזור לה. אבל, כאמור, […]
זה היה בוקר יפה. הראשון מזה זמן רב. הגשם לקח הפסקה חטופה, והחליט להעניק ליושבי המחנה את הפינוק החמים של שמש אביב על פניהם. הכל נראה לפתע נעים, בטוח, כמו […]
טריסטיאן פשוט לא האמין שזה קורה. זה כבר לא היה הסיוט הכי נורא שלו, הו לא, זה היה דבר גרוע בהרבה. תחילה, לאחר שאדוארד נשלח לארמון, טריסטיאן ציפה בקוצר רוח […]
ריין הרגישה את הקרקע נשמטת מתחת לרגליה. היא נפלה ונפלה ונפלה, כל הצלילים הפכו לזמזום אחיד והתמונות איבדו את משמעותן. היא ידעה שהגוף שלה זז, שהיא פועלת על פי הפקודות […]
פיטר לא ישן בלילה ההוא. הוא ישב במשרד האפל, כשרק היין והזיכרון אירחו לו לחברה. הוא הקציב לעצמו שלוש כוסות. לא יותר. הוא צריך לשלוט בעצמו, אסור שהוא יהיה מעורפל […]
עוד פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים מחוץ למרפאה. עוד פעם, האוויר כבד ומוכתם בשתיקה ובמחשבות האיומות של כולנו. האחות שהאוול מסתובב איתה, מרתה, אמרה שאם נייט ישרוד עד מחר […]
אני הדרך שלי. אני הצעד הבא שאני אקח, וכל הצעדים שכבר עברתי. אני השריטות על הפנים שלי, והחבורות על הרגליים שלי. אני כל מה שאי פעם ראיתי וכל מה שאי […]
פיטר שנא כשאדוארד עשה את הדברים האלה. היד שלו לא באמת ממש נפגעה, כמובן שלא. אבל בשם כל השדים והרוחות, איך הוא אמור לשכנע את ולנטיין שאפשר לסמוך על אדוארד, […]
ולנטיין נאבקה בדחף להצמיד אוזנה אל הדלת. הרעיון לשים את הגנרל הראשון ואדוארד לבדם בחדר היה נראה לה כמו משהו בין טיפשות למשאלת מוות. ולנטיין ניסתה לציין זאת, אך כמו […]
הרגליים שלו כבר הפסיקו לשרוף ממזמן, לפני כמה שעות. ואולי ימים. ייתכן שהן לא הפסיקו לשרוף, יותר סביר שהוא פשוט הפסיק להרגיש אותן. כשהתחיל לרוץ, היה עליו להשקיע את מרבית […]
אני יודעת שעבר המון זמן מאז הפרק הקודם. זה בדרך! נשבעת! אל תתייאשו!
היו היו פעם, בארץ רחוקה-רחוקה. שני בנים קטנים, עם אהבה כל כך גדולה! הם דיברו כל הזמן, ימים ולילות. על להתמסר בכדור, ולהציק לבנות. כשהשנים עברו, הידידות נשארה. רק שבמקום […]
עשר בבוקר, שיער מבולגן וריח של קפה. שורשים לבנים מתחילים לצמוח לה מתוך הקרקפת, מכלים באיטיות את החום הסתמי והמשעמם. עיני טורקיז זורחות מתוך הפנים שלה, המוכתמים מהזמן, קמטי צחוק […]
את יפיפייה. שיער חום ורך, לח, שתמיד מריח טוב. אוורירי, כמעט. חסר משקל. העיניים שלך חומות. כן כן, הן חומות. ויש כאלה שאומרים שזה רגיל מידי, אבל אני לא יכולה […]
את חשובה לי. המילים האלה, הן המשמעות שלי. הן הפחד הגדול ביותר שלי. הן כל מה שאני רוצה לשמוע. כל מה שאי פעם רציתי לשמוע. ואני לא יודעת, אני לא […]
רוי אדמס התנשף, הוא ניגב זיעה ממצחו, והביט ימינה ושמאלה בעצבנות. הוא ניסה למצוא פרצה בהגנה, חור בתכנית, כל טעות קטנה שתיתן לו את הסיכוי הקטן ביותר לשרוד. אבל לא […]
האימה, הבדידות, צרחות הכאב. השקט, החושך, האדם הדואב. הבכי, המכות, הסימנים הכחולים. הכעס, הרעש, האנשים הטובים. תקווה ורצון וחיוכים חביבים, געגוע וחרדה ורוע אלוהים. נחישות וספק ועיניים עצומות, הבטחות שווא […]
בדממה, בשקט, בין העצים. אסור שידעו מה הם עושים. אסור שיראו חיוכים שקטים. אסור שישמעו אותם בוכים. סודות נלחשים ליד המדורות, הרחק הרחק מעיניים חוקרות. אש מאירה את פניה הבוכות. […]
המסע חזרה לאנגליה היה מייאש, זו הייתה המילה היחידה שאנה הצליחה למצוא. היא הרגישה את הייאוש בנשימותיה, בעצמותיה, בריח שמילא את האוויר. געגועיה אל וויליאם צבטו את ליבה כל פעם […]
הוא הסתכל עלי, ואני הסתכלתי עליו. אף אחד מאיתנו לא דיבר "הי!" מיילס זינק מהארגז. "זאק! בוא נזו-" הוא נעצר כשהוא הבחין בנער. "זאק?…" הוא הביט בי בחשש. "מי זה?…" […]
אני מעביר את התער באיטיות על עורי, מקפיד להשאיר אותו בזווית מקבילה שלא תחתוך דבר מלבד שיער לא רצוי. לאט, לאט, לאט… ו… "שיין!" צווחה נרגשת גורמת לי לזנק מעט, […]
יבורכו נא, ידיך החמות. חיבוקיך המרגיעים. כל מבט מבטיח, כל חיוך שליו. כל מחווה קטנה שמזכירה לי עד כמה אתה אוהב אותי. אלו הן שמאירות את ימי. אין לי איך […]
עיניו עגולות ושחורות, מבריקות מחוכמה. לא, לא חוכמה. תבונה. שכן יצור נפלא זה אינו מנוסה בחיים, טרם הוא למד את עולמו. תבונה נשקפת מעיניו, תבונתו הרעננה של מוח שעוד לא […]
בעיני אני מדלגת על פניהם נטולי ההבעה, עיניהם הריקות, מתוכן נשקפות נשמותיהן חסרות האש, הכבויות. נשימתם: צינה. עורם: קרח. ליבם: מתכת. אלו אינם המתים, אלו אינן גופות. לא ולא. אני […]
היא הייתה חזקה בעבר. היא הייתה נערה חזקה ואמיצה. קשה. הוא החליט לרכך אותה, והוא הצליח. היא הייתה רכה ומאוהבת, אישה חלשה ורכה ככל אישה אחרת. הלוואי שהוא לא היה […]