הסיפורים של mismika
קוצים בוקעים משתרעים על שטח גבי, השמיים מעליי עקורים ואפרפרים. קסומים. רוחות קרירות מצמררות אותי שולפות מילים דחוקות מפי. חולמת וחולמת. האם לשווא? אין עונה. ולמרות זאת, המילים ממשיכות להיפלט […]
השמיים היו יפים אתמול הערב קרב עננים החלו לדעוך חשבתי לעצמי כמה פתטי אני לא מצליחה להודות אפילו לעצמי, ברגשות השמש השוקעת התחלפה בירח זוהר מחשבות החלו רצות כמו עדשות […]
שיערה הבהיר חובק את פנייה, המצוידות בזוג עיניים בהירות וכחולות, כה תמימות אך בעלות עבר מלא מלחמות. והיא לא תגיד לך מה מסתתר מבעד לאופק, היא תחשוש, כי אכזבנה בעבר […]
חלקים מאתנו מרכיבים אותנו מזמן לזמן נלקחים לנו חורים שחורים נפערים בנו מפרקים אותנו החלקים
יש לך פוטנציאל בכתיבה. היא אמרה יש לך פוטנציאל בכתיבה. גוש ילדים מתלחששים צועד אל סף הדלת ואני מלבישה לי חיוך עקום ומהודק ואומרת לה תודה. מעולה! היא אמרה שזה […]
חלון חדרה מבריק בהשקפה ומרהיב במוחה, כשהעננים האפרפרים משתלטים על המחשבה שהבניינים עם האורות הצהובים יסנוורו אותה עד שתתעוור ותספר לילדיה שיספרו לנכדיה על כמה שהעולם נראה אחרת כשאתה עיוור. […]
עבר חודש מאז הפעם האחרונה בה ראיתי את נכדיי. ליבי נתקף געגועים כגלים בלב ים סוער. בעודי מטיילת במושב עם הליכון וקופסאת כדורים בשעות הערב הקרירות של חודש אפריל, החלטתי […]
בני אדם הם היצור הדוחה ביותר. אני לא יכולה לחשוב על יצור דוחה יותר מבני אדם. אנחנו מגעילים. אנחנו משמידים. אנחנו עושים טוב בשביל לקבל טוב ולהרגיש הנאה, אנחנו מתביישים […]
אני רוצה לכתוב סיפור, כי שוב פעם השמש ירדה והזמן הזה של היום הגיע, שאני מתחילה לתהות ולפקפק ולשאול כי הכול נראה אותו דבר. אבל קצת שונה, ואני הולכת ברחוב, […]
אני אוכלת דברים שאני לא יכולה לבלוע. אני רודפת אחרי דבר שאי אפשר באמת לתפוס.
וכן, אני קצת מפחדת ממה ששונה. אני קצת מפחדת מהאמת שמאחורי המוח שלנו ומחרקים ומהמוות. מעניין מה אנשים שלא מכירים אותי חושבים עליי לראשונה. אולי הם חושבים לעצמם "סנובית". כנראה. […]
לפעמים אני תוהה למה אני לא עושה את הדברים שאני רוצה לעשות, למה אני מודעת לבעיות שלי אבל לא מסוגלת לפעול כדי לפתור אותן. יש לי כל כך הרבה שאיפות […]
קצת קר בגן עדן היום, אהבה דועכת. אני מוצאת מילים חדשות וכותבת אותן. משוחררת. אני רואה ברור עכשיו. אני המומה. אתה באמת רוצה לעלות את הלילה באש? אתה באמת רוצה […]
האוויר דימה צמר רך. החלונות נעו והדהדו. בכל תנועה שלהם גל רוח חזק נשב אל החדר. החדר הקט עם המיטה הקטנה עלייה ישבת, ונשמת את האוויר בחוזקה. אני הייתי בכיסא. […]
את מודעת? שאוויר מסביבנו מתחיל לשנות צורה? וכל הצפצופים מסביב מתחילים להפוך למן מנגינה? לפעמים נדמה כי את מוקפת בתהייה. אף פעם לא עזרתי אומץ לשאול למה. הצעדים שלנו משתנים […]
לכל דבר יש סוף. מה שמשנה זה האם הוא מגיע מוקדם או מאוחר. לכל משפט, החלטה, פעולה, שיחה, נגיעה, טעימה ומחשבה. הכול מגעיע עם סוף והתחלה. הכול נשלט על ידינו. […]