הסיפורים של mapilot
היא ידעה שאין לה טעם לחפש את הפנים שלו, אבל היא לא הצליחה לשכנע את עצמה שלא לחפש את הרכב. היא סרקה באובססיביות את טור המכוניות החונות בחיפוש אחר מאזדה […]
היי לכולם/ן איזה כיף לחזור לפה אחרי הרבה זמן ולראות שאנשים קראו מה שכתבתי! אני ממש אשמח לתגובות שלכם כי מעניין אותי לדעת מה חשבתם ואהבתם. אם שולחים לי הודעות […]
מאיה מימיה לא הצטיינה במיוחד בשמירה על ריכוז בבית הספר. היום זה היה אפילו קשה עוד יותר. היא דיפדפה כל השיעור במחברות שלא פתחה כבר שנים וניסתה להיזכר מה הם […]
דור ונועה הקפידו לשמור על קשר עין במשך מרבית המשחק, מה שהיה די קשה בהתחשב בגובהם המוגבל. כל מי שקיבל חפץ שימושי כלשהו מיהר להעביר אותו לאחד משני הילדים. אף […]
לוטם, בתור מי שבילתה הכי פחות זמן בתוך המשחק, התנדבה להישאר בזמן שכולם יוצאים לבדוק את הכד. היא לא ממש ששה לבלות לבד את החודשים הבאים, או את השנים הבאות, […]
ללוטם לא לקח יותר מידי זמן למצוא את גיא. כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות הוא לעקוב אחרי הקול של הצעקות וההתכתשויות והיא הגיעה ישר אליו. לא שגיא נטה לריבים, […]
פקמן הרים את הראש מהשולחן וכמו שתיאמו מראש, מייד הפעיל את הסטופר בשעון שלו. "פיצה!" הוא קרא בשמחה. מאיה לא התעכבה וקמה גם היא. "מה קרה להם?" היא שאלה בין […]
האווירה לא ממש השתפרה בשבוע שאחרי זה. דור נזכר פתאום בכמה שהוא כועס על אחיו ובלי שום דבר שיסיח את דעתו, הוא פשוט שקע בזה. פקמן כעס על מאיה שהכריחה […]
"מאיה?" נועה הייתה הראשונה לקום מהדשא הלח מטל הבוקר. השמש עוד לא בדיוק זרחה אבל השמיים כבר היו בצבע כחול בהיר והבית כולו זרח בהילה, שאלמלא כל מה שעבר עליהם […]
פקמן ולוטם עדיין עמדו בראש המדרגות כשפתאום מישהו דיבר אליהם מאחורה והם קפצו בבהלה. "הכל בסדר?" זה היה גיא, עדיין במראה הכומר המבוגר. לוטם התעשתה קודם. "כן, כן, פשוט מאיה […]
"סוף סוף!" גיא כבר חשב שהוא לא יצליח למצוא את החדר הזה בבית המוזר שנוצר עכשיו במשחק. כל החדרים שהוא הכיר כבר 12 שנה, עכשיו התהפכו והסתדרו בסדר אקראי לגמרי. […]
"וואו." לוטם בקושי זיהתה את הבית הרדוף שבו היו לפני שעתיים לכל היותר. הבית נראה עכשיו נקי ומסודר יותר. הרהיטים כבר לא צברו אבק ולא הייתה תחושה מחניקה וקלסטרופובית. אפשר […]
הם קמו מהדשא ונעצרו ברגע שראו אותו. הוא לא יכל להכיל את זה יותר. גיא נפל לרצפה בבכי. הוא לא ידע אם הוא שמח או עצוב, הוא כבר לא ידע […]
היום הזה התחיל כמו כל יום. גיא קם מהמיטה בחדר השינה האהוב עליו ורחץ את הפנים. הוא לא טרח ללבוש חולצה, בכל מקרה לא היה פה אף אחד חוץ ממנו. […]
נועה פקחה עיניים בבהלה. היא הייתה בבית שלה. גופה וראשה פעמו בכאב אבל הם היו שלה, לא של ויויאן. זה היה חלום רע, סיוט, זה הכל. היא התעלפה וחלמה על […]
"אין סיכוי שנצליח להגיע לשם, גם אם היינו בגובה הרגיל שלנו זה היה בלתי אפשרי." פקמן הסתכל בייאוש לעבר הפתח בתקרת החממה שלוטם הצביעה עליו. אולי מק'רירי יוכל לעזור להם […]
"גיא, זה אתה?" נועה קראה במעלה המדרגות. צליל הצעדים המשיך להתקרב לעברם. אלו היו צעדים כבדים, איטיים. בראש המדרגות הופיעה דמותו של הפרופסור וכל הקבוצה נשמה לרווחה. "כבר הדאגת אותנו," […]
המרדף התחיל. הבוגד ביניהם. דור ופקמן הסתכלו אחד על השני דרך פתח הדלת שביניהם. דור עבר את הדלת ונכנס לחדר של פקמן. "מה אנחנו עושים?" הוא שאל. "אני לא יודע," […]
'אתה בסדר ילד?' שאל פלאש בעדינות לא אופיינית. "האדם היחיד שאי פעם האמין בי שונא אותי. אז לא, אני לא ממש בסדר," אמר פקמן בקול רועד. 'איך אתה מכיר את […]
גיא לא היסס כלל כשיצא סוף סוף מהחדר מלא הדם שנקלע אליו. הוא פתח את הדלת הבאה וחשף חלל מפואר למראה. הרצפה הייתה רצפת אבן אפורה ומשני צדדיו של גיא […]
"מה לעזאזל?" קרא פקמן בהפתעה. הוא היה עסוק בדקירת המחסום הבלתי נראה שמנע ממנו לצאת מהחדר כשפתאום שמע חריקה איומה מאחוריו. ואז הוא ראה שהקיר התחיל לזוז. "נפלא, פשוט נפלא. […]
'עכשיו מתחיל הסבב השני,' אמרה ויויאן. "זה אומר שאני יכולה לצאת?" שאלה נעה. 'זה אומר שאת צריכה לצאת.' נעה הושיטה יד דרך הפתח שקודם לכן היה חסום. היא צעדה ועברה […]
המדרגות חרקו בזמן שפקמן טיפס בהן באיטיות. כמובן שהמדרגות פה חורקות, הוא חשב, שום דבר בבית הזה לא יכול להיות לא מלחיץ. והוא באמת צדק, אפילו הקול הזה שהמשיך לדבר […]
"אז, אנחנו עושים את זה?" שאל פקמן. עדיין היה מוזר לגיא וללוטם לשמוע את המילים של פקמן מהפה של הבחור הגבוה הזה. היה לו קול נמוך ורציני ובינם לבין עצמם […]
היה משהו באוויר, משהו שונה שאף אחד מחברי הקבוצה לא הצליח להבין בדיוק מה הוא. האוויר שנשב סביבם היה נקי יותר מהאוויר שהם רגילים לנשום, ולא רק כי הם גרים […]
לוטם נסעה בקו הזה כבר הרבה פעמים, ככה שהיא לא ממש שמה לב לסביבה שלה כשהאוטובוס התנודד באיטיות בפקק שברחובות העיר התחתית בחיפה. טיפוסי לצהרי יום שישי. יום ההולדת של […]
ג'ני יצאה מבית הספר לכיוון בית היתומים גרין הארט. הרוח נשבה ואילצה אותה ללבוש את מעילה והשמיים איימו להמטיר גשם בכל כגע, כראוי ללונדון. ג'ני הגיעה לבית היחיד שאי פעם […]
"קוראים לי ג'ני. אני בת 16. גדלתי בבית יתומים. אני אוהבת לצייר, לשמוע מוזיקה, לטייל בטבע-" "תוכלי לספר לי קצת על בית הספר?" קטעה אותה המראיינת. "אממ.. בסדר" ענתה ג'ני […]
אני לא זוכרת מתי ראיתי אותו בפעם הראשונה. אני לא זוכרת מה חשבתי עליו. אני רק זוכרת שלאט לאט, זה קרה. מה קרה- אני לא ממש יכולה להסביר. כל דבר […]
פעם הייתי ילדה. פעם חשבתי שלכולם יכול להיות טוב. שכולם יכולים להיות מרוצים. שאם נהיה נחמדים ונתנהג לפי החוק אז יהיה לנו טוב. עכשיו אני יודעת שזה לא נכון. אבל […]