הסיפורים של lunatw
המדים המיוזעים נדבקו לגב שלי. הייתי ספוג בזיעה והאוויר הקר שחדר לאמבולנס גרם לי לרעוד קלות. לוסי שכבה על גבה על האלונקה, היא הייתה מחוברת למוניטור והפראמדיק לא הפסיק לשאול […]
התעוררתי בגלל ציפצוף המוניטור של לוסי. הציפצופים היו מהירים מידי והתערבבו לי בחלום, פקחתי את עניי ונעצתי בלוסי מבט, היא עדין הייתה שקועה בשינה עמוקה, החזה שלה עלה וירד בקצב […]
"בבקשה תפסיקי לבכות", לוסי עמדה מול המראה המלוכלכת של השירותיים וניסתה לסדר את שערה מחדש בקוקו. שני שבילים שחורים נראו על לחייה; האיפור שלה נמרח והיא ניסתה נואשות לסדר אותו […]
***********************לפני שאני מפרסמת את הפרק אני מזהירה מראש לאור כול ההודעות שנפתחו כאן לאחרונה שהפרק יכיל קצת דיבור גס וקללות**************************************** תהנו :) ——————————————————————– בבוקר שלמחרת קולה של אדיסון היה זה […]
בכול שנה, בערב ראש השנה החדשה, רחוב ה'חבלים' נראה כאילו יצא מספר אגדות של ילדים, כול עץ ופרח היה מקושט בשרשראות צבעוניות או באורות זוהרים. 'החבלים' הוא אחד הרחובות הכי […]
בשלושים ואחד בדצמבר שריקת הסיום באיצטדיון אנפילד שבליברפול נשמעה בשעה אחד עשרה בבוקר, מלווה בשריקות וצהלות שמחה. הימנון הקבוצה נישא באוויר וכול אוהד ליברפול היה גאה בקבוצתו באותו יום. ניצחנו […]
ביום חמישי חזרנו למגרשים אחרי החופשה ה"ארוכה" שאיגנסיו נתן לנו. לבשתי שני מכנסי טייץ אחד על השני ועדין לא הצלחתי להרגיש את הרגליים שלי מרוב הקור. בשמונה בבוקר כבר עמדתי […]
קפצתי מעל לוסי בת אחת והיא מיהרה להתיישר ולקום, סומק קל התפשט על לחייה. "אה..אני…אני להצטער", אדין גימגם ובהה בנו כאילו הרגע יצאנו מתוך חללית שנחתה מהחלל. "זה בסדר אדין", […]
בדיוק לפני שעמדתי להירדם האוטובוס הארור נעצר. המדריכה קראה לכולנו לרדת למטה, כי הסיור תכף מתחיל. " אני לא מרגישה את הגב", יללתי לעבר לורן, החברה הכי טובה שלי שבמקרה […]
הרגשתי את העולם הקטן והפנימי שלי מזדעזע וקורס תחת רגלי. לא יכול להיות שפול הומו. פשוט לא יכול להיות. התהלכתי בחצר החשוכה שלנו כסהרורי, יש גבול לכמות הדברים שאני יכול […]
אחרי עשרים וחמש דקות על כר הדשא התחלתי להרגיש לא טוב. עיגולים קטנים ושחורים התחילו לצוץ לנגד עניי ולהפריע לריכוז שלי ובנוסף סחרחורת קלה תקפה אותי. ניסיתי לנשום; מה שהתברר […]
"אז פול מארגן ארוחת ערב?", לוסי שאלה בחיוך ענק ולאחר מכן פרצה בצחוק המתגלגל שלה. השעה הייתה שש וארבעים בערב, ואני ולוסי נפגשו בנמל של העיר. " ורוצה שכולנו נעזור […]
השבוע שלפני המשחק המכריע היה כמו גיהנום רצוף בשבילי. לא הצלחתי לישון, בכלל. הלילות שלי היו מלאים בהתהפכויות מצד לצד, בכאבי ראש נוראיים ובפרצי עצבים על עצמי על כך שאני […]
חלמתי שאני באמצע משחק. האצטדיון שוב היה מלא באלפי אוהדים שצעקו והריעו, השחקנים של הקבוצה היריבה התמסרו עם הכדור והתקרבו לשער שלנו – ואני עמדתי תקוע באמצע המגרש, מפחד לזוז. […]
לוסי בסדר. היא שרדה את זה. בעצם ברור שהיא תשרוד את זה, היא תמיד שורדת. היא הבן אדם הכי חזק שפגשתי בחיי, הרבה יותר חזקה ממני מין הסתם. ילדה בת […]
החלטות. החיים שלנו מורכבים מהחלטות וכול החלטה מביא תוצאות אחרות, אולי בגלל זה כול כך קשה לנו להחליט לפעמיים, כי אנחנו מפחדים מאיך שהתוצאות יראו. אנחנו עושים החלטות כמעט בכול […]
בדרך כלל המילה הראשונה שהתינוקות לומדים להגיד היא 'אמא' או 'אבא'. אני למדתי להגיד את המילים האלה רק מאוחר יותר. אבא שלי היה הבן אדם שרציתי להיות כמוהו מאז שאני […]
אז לפני הפרק רק רציתי להגיד שהשפה הפרק הזה לא תיהיה כ"כ יפה…מצטערת מראש :) המלאך האבוד| פרק 17 – בגידה: "אדין!!!", צרחתי בכול גרוני ברגע שהתקרבתי לטווח השמיעה שלהם. […]
בראשון לנובמבר, יום אחרי המסיבה המטופשת שלי, עמדתי באיצטדיון הענק שלי ליברפול, לבוש טייץ צמוד שחור, חולצה צהובה זוהרת ווסט תואם. כובע גרב היה חבוש לראשי והרגשתי את רגליי קופאות […]
היי לכולם, ובעיקר למי שקורא את הסיפור שלי. לצערי הפרק הבא לא יעלה היום וגם לא מחר בבוקר – אלא רק ביום חמישי בערב. אני יודעת שזה לא הוגן ומעצבן […]
אור שמש חזק סינוור אותי והכאיב לעניי. מצמצתי כמה פעמים, מנסה להתרגל לאור הבוהק. התריס בחדר שלי היה פתוח ואור של שמש חורפית חדר לחדר. נאנחתי והתפכתי לצד השני, מרגיש […]
" מוכן דאניאל?", אדין עמד לידי, ספוג זיעה, וכהרגלו קיפץ במקום מהתרגשות. אני עדין ניסיתי לסדר את הנשימה שלי וירקתי בלי סוף על כר הדשא. אף פעם לא נשארו לי […]
המילים של לוסי המשיכו להדהד בראשי בימים שלאחר מכן. חשבתי על מה שהיא אמרה בלי הפסקה וניסיתי לנתח את זה,כמו טיפש. למה שמל תפגע בי? זאת הרי מל! היא הבחורה […]
אחרי שש וחצי שעות, באותו יום, מצאתי את עצמי ביחד עם אדין יושב בדינר פשוט וזנוח למראה בקרבת האצטדיון. הייתי מורעב ועייף. כול כך עייף. אפילו לא היה לי אכפת […]
"אז לאן אנחנו נוסעים?", מל שאלה בזמן שהתנעתי את המכונית ועשיתי סיבוב פרסה מהיר בחניה הגדולה שלנו. "לאן שמתחשק לך", משכתי בכתפי ומכונית המוסטאנג השחורה שלי החליקה לכביש הצר, תופסת […]
הדבר היחיד שהספקתי לעשות בבית לפני האימון הוא להתקלח במים קפואים, ללעוס טוסט שרוף ולארגן תיק לאימון. כולם עדין ישנו כשעזבתי את הבית בעשרה לשבע בבוקר. נהגתי לאט, מנסה להירגע […]
לא הצלחתי להירדם, כול אותו הלילה התהפכתי במיטה מצד לצד. המחשבות שלי לא נתנו לי מנוח. האימון הראשון צריך להתקיים בבוקר שלמחרת, אימון ראשון שיקבע כ"כ הרבה. לקראת שתיים לפנות […]
שיחקתי עם העיפרון שבידי, בוהה בתרגיל הארוך שכתוב במחברת שלי. נאנחתי, מי הדפוק שהמציא מתמטיקה?! ולמה לעזאזל אני צריך לשבור את הראש על תרגילים מטופשים? המחוגים של השעון לא זזו […]
יומיים אחרי ה'שיחה' הקצרה עם מל הלכתי לעבר הקפיטריה בליווי פול. "אז זהו. אם היא לא רוצה לא צריך", אמרתי בפעם המאה בערך תוך יומיים. פול נאנח, "אמרת את זה […]
חזרתי הביתה מאוחר באותו ערב. ברגע שהחניתי את המכונית הבחנתי שגם זו של אנדרו עומדת בחניה; הוא בטח מצפה לראות אותי ולשמוע את מה שתמיד ניבא- אני אפס לעומתו. לא […]