הסיפורים של Love Books
היא פותחת את העטיפה ברעש, מיומנת כבר במעשה, וזורקת את העטיפה הוורודה הזועקת על הרצפה, דואגת לכך שהעטיפה תנחת במרכז שלולית הדם שמולה, ליד שתי העטיפות מהביקורים הקודמים שלה. "אז, […]
לראשונה מזה זמן רב, היא משוחררת. החנק שחשה בגרונה מזה שנים, נעלם, והקלה מתפשטת בכל גופה. תחושה מרגיעה וממכרת מטפסת ומשתלטת על כל נים וחלקיק בה, מתמוססת בדמה ומתמזגת בורידים […]
"אתה צוחק עליי," היא בטוחה בעצמה, לא מעזה לפקפק ברעיון שאני שלה. ובאמת הייתי. אמנם, היא לא הייתה שלי. הזעם בער בי, זרם בעורקיי והפיח חיים ברגש החזק ביותר שלי […]
הוא כלב. הוא כלב חסר הערכה, שלא רואה שום צבע מלבד שחור ולבן. ואני, אני יכולה להגיד לכם בוודאות – אני שושנה פורחת ומרכזית, בצבע אדום כדם והוא כלב אם […]
היינו חבורה גדולה, של חמישה עשר ילדים פחות או יותר, כולם עם כוס משקה ביד וברובם אלכוהול – כשאני מכירה בקושי ארבעה, אבל זה מספיק לי. ריח מתוק של נרגילה […]
אהובי, הבטחת לי שתחזור, אולם חזרת, אבל לא ככה הבטחת. אמרת שתחזור, בחיבוק כל כך גדול, אחד כזה מוחץ ועוצר נשימה, שדמעות יעמדו בעיני רק מההרגשה. אמרת שתחזור בעיניים נוצצות, […]
אני תוהה לפעמים – האם אתה רואה אותנו. מאז ילדותי נהגו להגיד על כל בני משפחתי שהלכו הלאה מן העולם הזה שהם משגיחים עלינו מלמעלה. בתור ילדה, קניתי את זה […]
"איך הזמן משנה אנשים, הא?" אני צוחקת. כל כך הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותו, וזה משגר לעברי כל כך הרבה פלאשבקים שלא ידעתי שהיו לי, כל כך הרבה פלאשבקים […]
אתם מכירים את התחושה הזאתי בחיים שאין לכם שמץ של מושג מה אתם עומדים לעשות? זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו. אני עומדת קרועה בין כל כך הרבה החלטות, ונראה […]
מעקצצת, אני יודעת שעליי לעשות משהו. מה? אני לא יודעת – אבל אני חייבת לעשות משהו. אני חייבת להשלים משימה אבל לא עד הסוף, אני חייבת לפרוץ מעל גבול כלשהו […]
אני רוצה לבכות, לפני תשעה ימים חגגתי שלוש שנים באתר – זה עושה אותי כל כך מאושרת כי ביליתי לפחות שנה שלמה אחת תקועה בתחת של האתר הזה והוא גרם […]
אם זה רגע של בוקר, עם נס קפה ביד כשכל הבית עוד ישן בשישי בזריחה, או אם זה תשע בלילה וכל המשפחה בתוכנית ריאלטי, צופה, ורק אני בחדר שליד עם […]
"מעניין מה יהיה ה- "כמה שעות מוקדם יותר" של האחרי שלנו." הנערה שישבה לידי מלמלה. היא הייתה צעירה ממני בשנים רבות, אך בכל זאת נהניתי מחברה. "מה?" שאלתי, לא מבין. […]
האמת, שבקטע הזה לקחתי את הצד של אבא שלי. אני תמיד היותר רגועה בבית. בצד אחד אמא בלחץ ורוצה להספיק הכל, צד שני אבא ישן ובצד השלישי אחותי הקטנה בוכה […]
באותו לילה, לפני שהודיעו לנו, חלמתי חלום. זה התחיל בחיוך מקסים מצידו והתגלגל ללחישה. "אל תוותרי." שמעתי. לאט לאט פניו היטשטשו למערבולת צבעים מהפנטת, מלווה בקולות רמים, ואז – החלום […]
אני אוהבת לאהוב, גם אם אנשים אומרים שאני מגזימה. אני אוהבת לאחל לאהובים שלי שיהיה להם יום טוב לפני שהם יוצאים מהדלת, ואם אפשר גם להוסיף שישמרו על עצמם. אני […]
אמרתי לעצמי, "את לא אדם מספיק טוב", אבל אז הזכרתי לעצמי- אני לא צריכה להיות אדם טוב. נכון, אני לא תורמת לנזקקים, אני לא קופצת לעזרה ברוב המקרים, אני גם […]
אני רוצה לכתוב, אני רוצה לראות, אני רוצה לקרוא, אני רוצה לאכול, אני רוצה לקבל, אני רוצה לרוץ, ללכת, לשמוע, להרגיש, אני רוצה להיות. אני רוצה כל כך הרבה, ואני […]
אני לא מאמינה שאני באתר כבר שנתיים. הזמן רץ כל כך מהר! וואו. האתר הזה באמת נתן לי הרבה והכרתי כאן כל כך הרבה אנשים וקראתי כל כך הרבה סיפורים […]
כבר איבדתי תקווה. לא מאמינה בדברים, לא מוצאת בשביל מה. אני כבר יודעת לשמור את הרגשות שלי טוב- טוב בפנים, לא נותנת להם להתפרץ. אני כבר יודעת שבקרוב כל האושר […]
התחושה הזאת, של עקצוץ במעלה הגב. תחושת נועם בכל הגוף, מתפשטת לאט לאט. אני אוהבת את זה. שאני יכולה לשבת שעות, להריח את הטבע, לנשום את השמש. להרגיש את הכל […]
קטע קצר לאחר מחסום כתיבה מתמשך. בגלל זה לא העלתי המון זמן. מקווה שתאהבו. (נכתב באפריל בשנת 2015) #הראשוןבספטמבר #תחילתהלימודים — אני צועדת ומביטה בעתיד. שביל ארוך, ארוך, שעלול להקטע […]
"אמרו לי להרים את הראש, שלא יפול הכתר, אבל הרמתי גבוה מדי, האף שלי היה בשמיים, והכתר החליק. הוא נפל, ובקול גדול התרסק על הרצפה הקשה. צלצול והלם שרר בחדר. […]
"מי אתה חושב שאתה שאתה ככה ממציא עליי דברים. לך 'זדיין!" אני צועקת על המורה, סתם טיפש שהחליט ללמד ספורט. יש לי מחזור אז יש לי מחזור, הוא לא יתחיל […]
טוב קודם כל שלוםם (!) XD אז כןכן זאת אנייי (לאב בוקס, אלא מי?) אחרי הרבה הרבה הרבה זמן אז ככה חשבתי אולי לכתוב סיפור בהמשכים, ואני כבר מודיעה שהכתיבה […]
המסך מטושטש. כל האוויר חנוק מעשן. היא נחנקת. והוא נחנק. והם נחנקים. כולם ביחד. הם לא יכולים לברוח. הם ביער, עמוק, עמוק ביער. אין להם מה לעשות. העשן חונק עליהם. […]
הם לא חושבים שאני מסוגלת. רק המבטים המפוקפקים שלהם עלי… כולי רותחת… הם לא מאמינים… הידיים שלי בוערות מזעם, השיער שלי עולה באש, העור שלי קודח מחום… אני נושמת אדים […]
היא רצה, ישר לתוך היער, היא רצה וצועקת ובוכה, צוחקת ובוכה ובוכה. ואני מאחוריה, כולי בסערת רגשות, כולי מתגלגלת צחוק, כשדמעות מרות על חיי. שתינו לא יודעות מה אנחנו עושות. […]