הסיפורים של דוסית אחת
רגעים בחיים שלי עוברים אל מול עיני. הם חולפים כך במהירות בלי להביט לאחור. אני משווה את עצמי שם לכל החברות, לסביבה שלי. אני רואה שם את עצמי, באמצע המעגל. […]
רבקה נכנסה הביתה, מניחה את סל-המכולת על הרצפה הנקיה. היא חזרה מעבודתה ובדרך ערכה מעט קניות במכולת. הבית היה נראה כמו רוב הבתים בשכונה, פשוט. לא משום שלבעלי הבית לא […]
החדר היה לבן לגמרי, מחולק לכמה חדרים בעזרת וילונות לבנים. היה מן שקט אימים שכזה, שקט מתוח שנקטע מידי שניה עם צפצוף המוניטור המונוטוני. על המיטה שכבה נערה חיוורת, עם […]
סיבוב מפתח לחוץ נשמע. אהרון חזר מבית הכנסת כשהאזעקה תפסה אותו ברחוב. הוא הכניס את המפתח לחור המנעול, מנסה לסובב אותו במהירות. המפתח נתקע והוא ניער אותו כשהוא עדיין בחור […]
צלצול חד נשמע שעה שחיהל'ה מצמצה בעיניה בלאות. היא רצתה רק להמשיך לישון. זרועה נעה באיטיות אל השידה שלידה, ובפיהוק נלחצה אצבעה על המתג בשעון. עוד חמש דקות ישמע צלצול […]
יוסף חיים נכנס אל בניין הישיבה. הוא פתח את דלת העץ החורקת, מנשק את המזוזה. הבניין היה עטוף באבנים ירושלמיות לא מסותתות, שניכר היה שהוזנחו זה שנים. בקיר החיצוני, בלטו […]
הבטתי בך אז, כשהופעת למולי מחייך, בחיוך שחשף פה קטנטן מלא בשיניים צפופות ומעליהן ברקטים וחוט. הבטתי בך במבוכה אז. היית רזה עד אימה. צועד מהר, זחוח, מובך כמעט כמוני. […]
את יפה, כך הם אומרים ומביטים. העיניים מרתקות האף הסולד, הפנים. אני מחייכת הנהון ראש מהיר מצמוץ קל בעיניים מבט משיב. רגע קט של סיפוק, הנאה אבל לא ממשית. וכשמביטה […]
היא התרוממה מהמדרכה בכבדות, רואה את גבו של גבי מתרחק ממנה, עד שנעלם מאחורי החומה המקיפה את חצר ביתו. מבטה נח לכיוונו עוד רגע, אז היסבה את פניה וצעדה בחוסר […]
העליתי את פרק 11 ביום שישי. כיוון שלא היו הרבה צפיות בלשון המעטה.. הבנתי שכנראה שהקוראים הקבועים לא ראו שהפרק התפרסם. מחכה לתגובות וביקורות:)
גבי נעמד למולה, הודף בזרועותיו שניים מהנערים שהציקו לה. "את בסדר?" הוא שאל. הבחורים היו עדיין בהלם, כנראה, כך שלא הגיבו מייד על הדחיפה שקיבלו. ואז השלישי התעשת: "היי היי […]
אני כותבת אותם בוראת בעזרת עטי המכחול בין כפיי הצבע בכני טיפות נושרות על דף צובעות חיים או מוות דמעות כאב וצער מים של אושר זריקת דיו כחול שחור נופחת […]
שלום לכם:) רגש לא ממומש זהו שמו של הסיפור הראשון בהמשכים שאני כותבת. זה לא ספר שכבר כתבתי ואני משתפת פרקים.. אני כותבת אותו תוך כדי שאתם קוראים את הפרקים […]
היו לו שתי פיאות שחורות, חלקות ועבות, שסולסלו בקפידה ונחו ברכות לצידי האזניים. זקנו היה קצר אך נראה היה שזה טבעי. כמובן. החרדים החיסידיים נוהגים לא לסדר את זקנם. צבע […]
השעה 4 אחר הצהריים. חיהל'ה היתה ישובה על הכורסא שבלובי בית המלון. ממולה ישב לו בחור ממושקף. קראו לו יוסף חיים. כן. חיהל'ה בפגישה הראשונה שלה. ולא עם גבי. חמש […]
איזה המשך תרצו שיהיה לסיפור? מה הייתם מצפים מגבי וחיהל'ה לעשות ולחשוב? האם תרצו להוסיף עוד דמוית בשביל להגביר את המתח בעלילה? אני פתוחה לרעיונות.. תפרטו.:) הכל כמובן לפי אופי […]
בסיפור הבא מדובר על נערה חרדית שנקשרת רגשית לבחור חרדי בן גילה. צריך להבין מה זה אומר: בחברה החרדית, מלבד איסור הנגיעה- ההמנעות מנגיעה בבן המין השני (כולל לחיצת יד […]
בשבוע בו מלאו לחיהל'ה 18 שנים, היא היתה עצובה. היא ידעה שבשבוע הבא, אמא ובעלה יקרא לה לשיחה. יזכירו לה שהם מתחילים לשמוע להצעות שידוכים בשבילה. תמיד היא חלמה על […]
חיהל'ה. גבי הלך. וחיהל'ה נשארה עם ארוחת הערב ועם המחשבות. היא הגישה לשני אחיה את האוכל, אבל היא עצמה לא היתה מסוגלת לטעום ממנו. צלצול הטלפון החד העיר אותה משינה […]
דווקא גבי. דווקא הוא מכל העולם. דווקא כשהיא מתוסכלת ובוכה. הוא עמד בפתח הבית בתנוחה כמו מתנצלת על עצם הופעתו שם. הוא הסמיק כשראה את הדמעות שלה. כמו לא מבין […]
חיהל'ה שמעה צעקה. זו היתה אמא! היא רצה בבהלה למרפסת, שם תלתה אמה כביסה. אמא שכבה על הרצפה בצורה מוזרה, חיוורת כולה. "תקראי לאבא" היא בקושי מלמלה. ביום רגיל חיהל'ה […]
כמה שבועות עברו כך. מין ססטטוס קוו שכזה שחיהל'ה ערכה בינה לבין עצמה. כל יום בדרך לתחנת האוטובוס, כשהיא עוברת ליד הבית של גבי, היא מרכינה את ראשה וצועדת חפוזות. […]
שלוש בנות עמדו להם בקצה הכיתה מתגודדות. פעם חיהלה היתה מרחרחת סביבם בסקרנות. היום היא רק מחדדת את האזניים עד קצה היכולת ומקשיבה. "אין מצב"! רוחי לחשה שם בפאתוס. "דבורי […]
2005. היו שם תרנגולים. הם התרוצצו ברחוב וחיהלה הקטנה בת ה10 הצליחה לתפוס את אחד מהם. התרנגול קרקר לה בידיים וכמעט שרט אותה. טוב שהיא שמה לב ושמטה אותו בזמן. […]
חיהל'ה פתחה את העינים כמו בכל יום. כמו רובוט היא מלמלה לה את ה"מודה אני" ונטלה ידיים. היא אמרה עכשיו שהיא מודה, זה נכון. תמיד יש על מה להודות. אבל […]