הסיפורים של lior_s
נ.מ עדי- עמדתי מול ערן, מנסה לומר משהו אבל לא מצליחה. חשבתי שהתגברתי עליו, שהסיפור בינינו נגמר סופית. לא העליתי על דעתי שהוא יחזור, ובנוסף להכל גם ירצה שנחזור להיות […]
נ.מ ערן- קמתי בבוקר, אחרי לילה שלם שהתהפכתי במיטה מרוב מחשבות. היום זה היום שהחלטתי שאני חוזר לבית הספר, והכי חשוב, מחזיר אליי את עדי. היא בטח חושבת שוויתרתי, כי […]
נ.מ עדי- דוראל ואני התנתקנו אחד מהשנייה לאחר כמה דקות. נשארתי עם עיניים עצומות לכמה רגעים, מנסה להבין מה קרה פה. דמיינתי את דוראל, עומד מולי ומסתכל עליי עם העיניים […]
נ.מ עדי- "אוי שיט," לחשתי. השעה הייתה 8:15, בית הספר מתחיל עוד רבע שעה ואני עוד לא קמתי מהמיטה. לא היה לי כוח לאסוף את עצמי בשביל היום הזה. אני […]
נ.מ עדי- 'מוכנה?' הודעה נשלח אליי בשעה 21:30. 'יורדת.' סגרתי את הפלאפון והכנסתי אותו לתיק הקטן שהיה על כתפי. הסתכלתי על עצמי, לבשתי שמלה שחורה וצמודה אך לא חשופה מדי, […]
נ.מ עדי- בית הספר נגמר מזמן, החלטתי ללכת ביחד עם לירון למקום הרגיל שלנו. לירון היא חברה של אחי הגדול, היא בת 19 ויש לה עיניים ירוקות ושיער בצבע חום […]
נ.מ ערן- "עדי!" צעקתי אך היא לא הסתובבה. "עדי!" צעקתי בפעם האחרונה לפני שאראה את דמותה. נאנחתי והשפלתי את מבטי. מחיתי כמה דמעות שזלגו מעיניי וקמתי מהספסל. אחרי הפרידה מעדי […]
נ.מ דניאל- ערן התנתק ממני במהירות ונשארתי עם חיוך קטן על הפנים. כשפתחתי את עיניי שמתי לב שערן תופס בראשו כמתחרט על המעשה, הנדתי בראשי לשלילה והתחלתי ללכת כשראיתי שעדי […]
נ.מ דניאל- הצלצול נשמע מלפני כמה דקות, אני מניחה שהשיעור כבר התחיל. הלכתי ברחבי בית הספר, חלפתי על פני בניין החטיבה ובניין התיכון, שהיו ממוקמים אחד מול השני. חלפתי על […]
נ.מ דוראל- "אז מה שלומך דוראל?" מירי העירה אותי ממחשבות. השעה הייתה מוקדמת נורא והיא קראה לי לשיחה אישית. "האמת שמעולה, הכרתי המון ילדים בזמן האחרון." חיוך קטן עלה על […]
נ.מ עדי- עבר כבר שבוע מאז שאני וערן דיברנו כמו בני אדם. לפעמים אי אפשר לסבול את ההתנהגות שלו, הוא מתנהג כמו ילד קטן שלא מבין שום דבר, אוהב לעשות […]
אחיה סגר את הדלת בחוזקה, "אני לא סובלת אותך!" קמה במהירות מהכיסא, "לא סובלת אותך…" מלמלה וכיסתה את פניה בשתי ידיה הקטנות. לא אשקר שאני אדם של דיבורים אבל באותו […]
לרגע הוא עצר והביט בי. "מה קורה?" קול גברי ושקט יצא מפיו. "אני עדי, אני הבת זוג שלך בעבודה…" אמרתי במבוכה והושטתי את ידי. חיוך קטן עלה על פניו בזמן […]
"נו, לא סיפרת לי. איך היה?" התיישבה לידי והביטה בי בחיוך ובמבט של ציפייה. הנהנתי וחייכתי חיוך קטן. * נ.מ עדי- "מה נעשה עכשיו?" ערן שאל בזמן שהלכנו מחובקים. "דבר […]
נ.מ עדי- הסתכלתי על חבורת הבנים שעברה לידנו, "מה קורה איתך?" שאלה אותי דניאל ושאפה עשן מהסיגרייה שהחזיקה בידה. הורדתי את מבטי למטה ושיחקתי עם אצבעותיי בדשא הרטוב, "אני בסדר," […]
דוראל ומשפחתו חיו כל החיים כאנשים דתיים. הם מאמינים שדרך ארץ קדמה לתורה ומקבלים כל אדם באשר הוא. חייו של דוראל משתנים כאשר אימו מחליטה לעבור לתל אביב לבית ספר […]
עבר שבוע. שבוע שבו אופק ונופר לא העזו להתקרב אחד לשנייה, שבוע שבו אופק ונופר לא הפסיקו להתגעגע אחד לשנייה, למרות שהם באותו בית ספר, למרות שהם גרים באותו בית. […]
נופר נכנסה אל חדרה של אתי, אמא של אופק, ונעמדה מול ארון הבגדים שלה שהיה הרבה יותר גדול מהארון של אופק. אופק נכנס מיד אחריה. "מה?" אמרה לו אחרי שראתה […]
"בוקר טוב" נופר אמרה בקול שקט וצעדה אל עבר המטבח. "בוקר טוב" אופק אמר והתקדם אליה בשביל לנשק אותה, היא נרתעה אחורה. "אוקיי" מלמל. "בוקר" אמר איתי שהיה שקוע בפלאפון […]
"תלך" נופר אמרה והצביעה על דלת חדרה הסגורה. אופק לא ידע מה לומר, הוא לא הבין מה קרה לה באותו הרגע, למה היא התפרצה ככה? יכול להיות שיש לה משהו […]
הוא הסתכל עליה עולה במדרגות במהירות. למה הוא הביך אותה ככה? היא יודעת להסתדר לבד. היא חזקה. היא לא צריכה אותו, היא לא צריכה אף אחד. מה קרה לו? אפילו […]
"הכל טוב?" אופק שאל את נופר כשיצאו להפסקה. "המבטים… קצת מוזר לי…" חייכה בביישנות, היא הייתה רגילה לזה, שניהם ידעו, אבל פה? פה זו לא הסביבה הטבעית שלה. פה זה […]
"בואי נעלה, אני אביא לך משהו לישון איתו" אמר אופק והסתכל על גופה של נופר, הוא לא יכל לבחון אותו מכיוון שתמיד הייתה לבושה בשחור שמסתיר את כולה. "את תסתדרי?" […]
"אופק" אימו הרימה את קולה. הוא נשאר לעמוד על המדרגות כשידו מחזיקה בידה של נופר. "האוכל מוכן, אין לכם למה לעלות, בואו שבו" אימו חייכה אליהם, סידרה קצת את המפה […]
נופר התעוררה והבחינה בידו של אופק שנחה על בטנה. היא שמה את ידה על ראשה, "מה עשיתי…? אוף" מלמלה. היא הורידה את ידו בזהירות, וקמה. צלצול הפלאפון של אופק הדהד […]
"לא" עצרה במקומה, "אתה לא מבין…" אמרה בעצב, היא לא רצתה לפגוע בו. "אני לא מאמינה באהבה, אף פעם לא האמנתי…" אמרה והשפילה את מבטה. אופק שתק, הוא הבין עוד […]
הוא משך אותה אל הספסל, חיכה שתתיישב ואחר כך התיישב לידה, אך לא התיישב קרוב, הוא לא רצה להלחיץ אותה. "אני… גרתי בפנימייה… עד לפני חודש" היססה לפני שאמרה את […]
"נופר, את מוכנה לעצור לרגע ולהפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה?" אמר ברגע שתפס אותה, המרדף הזה התיש אותו. "אני רוצה להסביר…" אמר וניסה להמשיך אך נופר הרימה את ידה באוויר […]
"אין אור, אין, עוד לא הבנת את זה? אין." אמר בקול חלש, הדמעות של שניהם כבר זלגו בכמויות. "אני, סמכתי עלייך… למרות שמה שיש בינך לבין אופק לא מוסבר… אני… […]
"אני לא מאמין שקראת גם למור!" אופק אמר בכעס בזמן שהיה בדרכו לביתו של איתי. "אין מה לעשות אחי, אני מחכה לך, בוא מהר" אמר לו איתי מהצד השני של […]