הסיפורים של _Lin_
האנשים רצים ברחובות ניו יורק. בחליפות יפות, עם פלאפונים צמודים לאוזן, ממהרים לכל מקום, לא עוצרים במקום. רצים בינה, דוחפים את גופה. כמו אוויר. היא מרגישה כמו צל, כמו אוויר. […]
דרך החלון שלי אפשר לראות את כל העיר. טוב, אולי אני מגזימה, כולה קומה חמישית. אבל דרך החלון שלי, אפשר להרגיש את הרחוב חי. מול כביש סואן וארוך, מכוניות זרות […]
אז ככה זה נראה. 'יער משאלות המוות'. שם כה מפחיד למקום כה, קסום. כה ריק ובדד, כה לבד, כה מסכן היער הגדול והיפה הזה. הדבר היחיד אשר מארח לו חברה […]
זה רק עוד לילה אחד קריר, ואתה כאן איתי, וכמו שני זרים, שנינו שותקים. בלילה גשום, במיטה אחת, שני נפגעים, שני שבורים מאהבה. גבך מולי, ואני מול גבך, משחק התעלמות […]
את בוכה, כה שקטה, כמעט לא כאן, כמעט לא שם. את בוכה, כה עצובה, דמעותייך שקופות וקולך נעלם. את בוכה, בין קירות אפורים, בכלובים, בתאים. בין צרחות לתפילות, בין אמונות, […]
אני מרגישה שאתה אוהב להילחם. בכל מה שאני, אתה יותר. אתה אוהב להיות צודק, אתה אוהב לצאת גדול, חזק, חכם, אמיץ יותר. אני כתבתי שיר, אבל אתה, אתה אומר שאתה […]
עייניה לא סתם שחורות, אם תביט בהן בעומק תוכל לראות את צבעי הקשת. ושיערה לא סתם שחור, אם תעצום את עייניך ותריח את ריחו תוכל לראות את כל הצבעים הנמצאים […]
"כמו קעקוע המשפט שלה חרוט לי בראש, וכמו קעקוע, המשפט הזה עושה לי אלרגיה ועיקצוצים. אם הייתי יכול לגרום לה לשנות את המשםט שאמרה, הייתי משנה. אבל רק אתה עצמך […]
"כונו נמות בסופו של דבר, הנשימה תעצר והנשמה תלך מהגוף הריק. וזה מטריד את כולנו, המוות כמובן. המחשבה של האי וודאות, של האיך ומתי, של כמה ולמה. הרי, זה הורג […]
עייניה החומות שוב נצצו מדמעות המאימות לפרוץ וליפול על לחייה האדומות. היא כיווציה את עייניה והסיטה את מבטה ממנו. היא לא יכלה לראות עוד את מי שגורם לה לבכות. והדמעות […]
רגליי נגררות באופן די מוזר על החול המלוכלך. שנאתי את הים, שנאתי את החול, שנאתי אותו. אני מביטה בשעון הלבן שקנה לי ביום האהבה, אלוהים אם הוא היה יכול לדעת […]
לעולם לא יימאס עליי לראות את אדי הקור היוצאים משפתיי. מן תחושת רענון המעורבבת בתחושת משהו חדש. כאילו וכל הכאב עוזב בעת נשיפה אחת ארוכה ונעימה ובמקומו יבוא אוויר חדר […]
אני לא רוצה לבקש הרבה. לא כסף, לא זהב, לא חיי חברה ולא אמונה. אני רק רוצה שאת, ביתי היפה, תזכרי אותי בעוד כמה שנים כמו שאני עכשיו. לא מקומטת […]
"אני לא יכול." הוא אומר בלחש חירשי המראה שגם לו זה כואב. עיניו נוצצות ועל שיערו השחור כפחם נחים כמה פתיתי שלג המרהיבים ביופים. גופו העטוף במעיל שחור וארוך בהחלט […]
אני לא נוהגת לכתוב ביומן. למעשה, זו הפעם הראשונה אחרי שישים שנה אשר אני כותבת ביומן. אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב, אני הבנתי שבדרך כלל מתחילים לכתוב במשפט "יומני […]
אולי זה לא סתם סיפור, על שדים בארונות ומפלצות מתחת למיטות. ואולי השדים מפחדים, מתחבאים בארונות כמו ילדים. אולי המפלצות מתביישות, רצות נבוכות אל מתחת למיטות. אולי אלה לא סתם […]
העשרים דקות הראשונות של שיעור תקשורת לא עלו על הציפיות שלי והציפיות שלי היו לגמרי נמוכות. מר ג'ונס, המורה הצעיר אך המזוקן, הסביר לי ולשמונת התלמידים הנוספים בכיתתי אך […]
אם היה לי חשק, הייתי ככל הנראה קם מוקדם יותר מהרגיל. אבל לא היה לי חשק, ובצדק. אחרי אחד עשרה שנים של לימודים מעייפים ומאיישים במקום המתיש הנקרא בית ספר, […]
"אז, אפשר להגיד שזכיתי באוסקר?" אוסקר בראון, תלמיד תיכון המתחיל את השנה השתיים עשר והאחרונה שלו בבית ספרו. שחקן פוטבול, חובב ספורט ומשחקי וידיאו. הוא מקובל על כולם בבית ספרו […]
השלג יורד ברחובות העיר. העצים הפכו ללבנים והמכוניות מכוסות כמו בשמיכה עבה ולבנה. שלג נקי, צח ומצוחצח, צחור ומנצנצץ כאשר קרן שמש אחידה מאירה עליו. וקר כאן בבית, וקר גם […]
האש הבוערת נותנת לעיניו האדומות מראה חזק. היא גורמת לעיניו לנצוץ בצורה מיוחדת, מהפנטת, צורה קסומה אפשר לומר. פלג גופו העליון, השרירי והחשוף לא מתרגש למגע החמימות הנובעת מהאש, כאילו […]
היא עוצמת את עייניה ומדיימנת את עצמה בשדה של קוצים. עם שמלה פרחונית ורגליים חשופות, מלאות סימנים, מדקירות של קוצים. וזה חד וכואב, אך היא שומרת על איפוק. היא יכולה […]
אני מרגישה את מגע שפתיו הקרות על שפתיי. ושפתיו זזות באיטיות עם שפתיי, מתחממות בקור ובגשם השוטף את פנינו. ולשפתיו יש טעם של גשם המעורבב עם מנטה ואני תוהה איזה […]
גופי זז למשמע המוזיקה הקלאסית הבוקעת מהתקליט הגדול. "את כל כך מוכשרת אליזבת." אתה אומר ואוחז במותניי. זז בקצב גופי המשותק למגעך. אתה מצמיד את גופי לגופך החסון ואני מרשה […]
ואם הוא אחד מאיתנו, הולך בנינו, ומקשיב בשקט לדמעותינו. ואם הוא אחד מאיתנו, מהנהן למשמע תלונותינו, וצוחק למשמע בדיחתינו. ואם הוא אחר מאיתנו, מתפלל עם תפליותינו, מראה לנו בשקט את […]
אז אני אעצום את עיניי, ואדמיין בראשי עוד סרט עליי ועלייך, על מה שהיה צריך לקרות, על מה שרציתי להיות. ואני אעצום את עיניי, ואניח את ראשי על הכרית הרכה […]
במונית ארוכה ושחורה, מלאה בריחות משקאות חריפים ויקרים. מרופדת ונקייה, מצחינה מריח סיגריות. הם יושבים שם, לא מאוהבים, שיכורים. עם בגדי מותגים ושעונים יקרים, כאשר רקע הוליווד מהחלון השחור מציץ. […]