הסיפורים של עירם קלהור
אבא שלי התקשר אלי, הייתי באמצע העבודה, מביט בפיקסלים מסתדרים בצורות על גבי מסך מחשב, מצביע עליהם עם הסמן ומסדר אותם בצורה אחרת, למרות הריגוש העצום הנובע מפעולה זו, הרשיתי […]
כותב בך, חותך בך, ישוב לצידך במרפסת עץ, זה חום בין ערביים, אנחנו שנינו עירומים, מניחים לחום לגעת. כותב בך, חותך בך, דם מתחיל להיאסף בנימי זרועותייך, את נשכבת על […]
רוחות של אבק מרחפות, מנגעות באדמות חוליות, מותירות חלקיקי נשמות, וממשיכות הלאה. עקבות צעדיי מתמזגות עם סימני הצמיגים הצרובים באדמה, אני כורע ומושיט יד, חש בגרגירים מלטפים, מונע מהם להמשיך […]
מאבד ימים. מתעורר באמצעיתו של לילה ויורד לרחוב. מהלך במרכז דרך בין מכוניות חונות, אור קלוש מאיר על שארית טיפות גשם, נחות על כביש אספלט. פוסע, נעליים כבדות, קולות צעדיי […]
בולם בפתאומיות, מסתחרר, עטוף בין צלילים. היא אומרת, "אתה ממלא אותי פחדים". אני שותק, ורק מביט, באנשי חליפות שחורות, מרחפים, רוקדים, לרחשי קולות. ואני מתרסק, שוכב שרוע על אדמה סלעית, […]
נעמד במרכז חדר מלון, מראות קטנות, מרצפות שחורות, פסים על דלתות. קורא לאנשי תחזוקה, התפוצצה מנורה, היד נחתכה, זרמי דם, כאב לא נמנע. מיטה מלאה בכתמים, מבחוץ רעשים, אורות ניאון, […]
נאומי חליפות, אימרות חלולות, מביט כמו תמיד, בתקוות מעושות. הם יודעים, אין פה כלום, רק תור שנשרך, שלבים מתחלפים, עולם שנשכח. הבטון מחוספס, עוברים עליו בשתיקות, הם נופלים, נשברים, הכל […]
קולות לא ברורים, התרחשויות במנהרות תחתית, אני עוצם עיניים ונמצא שם. נאחז בעזבון מחשבות, בזכרונות אסופים. מטיח מכות אדמה, מניח גופי במקורות מים קדושים. קולות עמומים, רחשי רוחות בעולמות תחתית, […]
מכונות מבחינות, באנשי מבחנות, מוליכים שורת עצמות, אל אחרית תהיות. תראי את כל אלה, הם רק הבלי חלומות, נשכבים, נרגעים, זרימת חלקי גופות. ואת לא מכאן, אבל את עכשיו בתחתית, […]
פנסים כבויים, בריצות ליליות. מתמסר לשחקים, מתנשף נשמות. ולא נעצר, רק דורך על גופות, בלי שיווי משקל, נופל בביביי רחובות. ומלבה את האש, נשכב במדרכות, מאבד הכרה, הכל קרה תוך […]
החוף הזה זר לי, אין בו את אותו מגע החול השוקע, המלטף בכפות הרגליים. אין בו את הרעש הנוכח תמיד של שבירת הגלים. אין בו את המרחבים האינסופיים שלא אקיף […]
נשימות כבדות, באחרית של יום, משב קר של רוח, מנגעת בעור חשוף. אור מכוון מרחוק, הוא ישוב על כסא לבדו, הידיים חסרות תחושה, מנותק מכל הוויה. מעלה שברי עולמות, מביט […]
זה מסתתר, במציאות תלויה, בחבל על צוואר, בשתי יריות באחורי הראש, במגע אדמה. זה מתעורר, בעור גוף נרקב, בליטוף חתכי פנים עם אצבעות נכתמות בדם, כשאתה נעטף ומתמסר לחולשה. זה […]
אריחי פלדה, אישה אבודה, מוותרת על תשוקה. הכל מותר, בתנועה אחרונה, מתמסרת לשתיקה. בכל מבט, בהרס עצמי, מתרחקת מנגיעה. אומרת "אני אעטוף אותך, אם תרצה אותי", הוא לא מחזיר תשובה. […]
שבים אל כאבי אדמות, נפגשים ברגעי עוררות, כחלופות אחרונות, לאחר שקיעה. היא קרובה לגמירה, עוד רגע שבירה ואז התרפקות. הוא גונח שתיקות, מת בידה. מת, נתק, חסר תחושה. היא מניחה […]
נעטף בחום הזיות, שכוב באדמות קדושות. דמעות אלפים בעיניי, את חולפת על פניי. קרב אל זוועות, קובר אושר בשתיקות, חותך חרכים בידיי, את רוקדת, אחוזה מעליי, חולפת על פניי.
מרביץ שתיקות, בעיני חלומות, מפזר תקוות, ואוחז אותך. מחזיק בדגל זהב, ובמצית שחורה, מנופף ואוחז ביד בטוחה, שרוף עליך. בסתירות יומיות, צוחק עמוק, אין לי עוד תהיות, ומחבק אותך. וכשתגענה […]
קיים בעולמות, בעורות, במגע בד. רוצה להתפשט, לחוש גוף, להתקיים בחיספוס, להיות סלע ניצב, כוחני ועטוף בחולשה. ניבט ממראות, ללא השתייכות, בתשוקות אבודות, בחלקים אחרונים של חיים, בפירפורי אהבה. נעלם […]
באושר גדול, נעצם. מחריש צלקות בזרועות, חורט בסכין עוד ורידים שכבר לא שם, לא חש בכאב כשאני כאן. מתרפק על החום הזורם מן הבשר החי. פורש זרועות, מניח לדם לטפטף […]
נִרֶחַק ממך. קרב אליך. בכאבי יום, במחנק מקיף פרצי נשימה. בזיכרון גוף מתמסר למחסור נגיעה. בחיוך מתבטל בהיעדר שליטה. בהסכמה לחיים בחסך. במורסה מוגלתית, דלקתית. אני כורת את ידיי ומתנפץ […]
הכרתי פעם ילד עם שיער מתולתל ונפוח, הוא היה חייכן ושקט ולרוב אהב לנוח. הוא היה הולך לבית הספר, לומד כמו כל הילדים, רק שבהפסקות במקום לשחק, היה חולם על […]
צלליות אדמה, שחור עיניים, מתהלך בחשיכה. השקוני מים, אני חיים במקומות שמורים. לעת ליל, אני נמחק בין השבילים. חרמן על כח, על עוצמות של חבלה. שולט על כלום, על שתיקות […]
האם אתה עוד הולך במקומות בהם הם עומדים? מתנבא נבואות בביטול אמונה, בימים שטופי שמש, מוקף סירחון זיעה. האם אתה מריח את צחנת הגופה? מביט בארס היוצא מבין רגלי הזונה, […]
בפרצי חלומות, אבוד מתחושות. הם מרימים עירם סביבי. בשברי עולמות, נאחזים באחרית משאלות. הם נלחמים, קוראים בשמי. בתקוות נולדות מאמונה בחולשות. הם מקריבים עצמם, למעני.
רם לא אוהב לדפוק על דלתות, הוא פשוט לא אוהב את הרעש שהן עושות, טוק טוק טוק, זה מרעיש נורא, אז הוא מעדיף לעמוד ליד הדלת, לחכות שתיפתח מעצמה. לפעמים […]
נשכבת בחום מרצפות, בין שברי חלומות ללובן וילונות, נעצמת, חסרת כוחות. דרך דלת פתוחה, מתפרצים, אחוזי כאב, משוחררי פחדים, פוצעים בה חתכי ורידים. שברי קולות מכים בחלונות, מעוררים לילות בלטיפת […]
שתיקה מלוכלכת וגדרות טיל, אני לבן ואני מיטלטל, אני שחור ואני נופל. אני הולך לברוח, אני הולך להגיע. חלל כוכבים לבנים ופנסים מוזהבים, אנחנו רוכבים בעורות, ומתרסקים אל שדות חרוכים. […]
שפתיים אדומות, תאווה פושטת, מגע עורה חלק, מעוררת עולמות, מבין חרכים נוגע בקצה גופה, ונאנחת בידי. עורה מזיע, טינופת פושטת, שיערה מסואף כענפים, מעוררת לחימות, שכוב עליה אוחז בתוך גופה, […]
בחרדת קודש (שהרי כי קודש גורם לחרדות), נעצר בתחילת הדיבור, מוליך את זמני לאחור, מנותק, בטוח בצורך להטיל ספק בנכונות.
שניות לפני האובדן, במישורי שדה חרוכים, מחניק. מותיר מאחור אבני בטון מסוגרים. ללא סימן, מתמסר לאדמות, מוקף באחרוני ההולכים. חובק רוחות ורץ, בריחה אל מרחבים, הכל ברור, מתנפץ אל ההרים.