הסיפורים של _kathrin_pirce_
אחרי בערך 10 דקות נגמר הקפה, ולי נגמרה הסבלנות. מקס יצא אלי ופשוט נעמד בצד והסתכל עלי. "מה ?" שאלתי. "לא אכפת לך אפילו אם עברת או שלא?"הוא שאל. "גם […]
המעלית נפתחה ומושב רוח קפוא הגיע אלינו מהדלת הראשית שהייתה פתוחה, התחלתי להתקדם יותר מהר ככול שראיתי שכריסטינה מצליחה לזוז, אך עדיין נשנעת עלי, הסתכלתימהר במצלמות האבטחה והכל נראה רגוע […]
ממש נלחצתי בשנייה שקלטתי שאני בלי הגנה, לא היה עלי סכין או אקדח ולא ידעתי לאן נכנסתי, מעילי נשאר באופנוע וחגורת המוסצ'ינו שלי מחצה אותי דיי חזק. הרגשתי לא בנוח […]
"עושים משהו בערב ?" שאלתי כשנגמר הסרט, דילן ישב משמאלי ומקס על הספה השנייה. "כנראה יקפיצו אותנו. רוצה להצתרף ?" דילן שאל ומקס נעץ בו מבט רצחני. "רוצה להסביר לי […]
עייני נפתחו לרווחה בזמן שקפצתי משכיבה כל גבי לישיבה, דמי זרם במהירות ולבי פעם בחוזקה. השמש עוד לא עלתה ואני ידעתי שלא אחזור לישון. היה לי חם בכל הגוף והעפתי […]
שמעתי את נעמות המנועים של מקס ודילן והבנתי שהמסלול שלנו הוא מסביב להר בעלייה ולמטה ככה מקס סימן מקדמה. הכביש לא היה כל כך בטוח וברגע זה הודתי לעצמי ששמתי […]
שבוע שלם של אימונים מפרחים היו לפני, החלטתי שאני יכולה לאכול כמה שרק ארצה. "איפה יש לך מקום לכל זה ?" דילן שאל וצחק כשראה שסיימתי כמעת את כל הנודלס. […]
"למה עצרנו ?" שאלתי מייד ושתיהם הסתכלו עליי במבט לועג לאחר שהורידו את הקסדות מראשם. "מה ?" שאלתי שוב. "זה הבית שלך לשבוע הקרוב" דילן אמר ושתיהם ירדו באותה שנייה […]
"ניקול" אמרתי והצגתי את עצמי בפני מקס. "מקס הולך לאמן אותך בתקופה הקרובה.." דילן התחיל להסביר וקטעתי אותו. "ואו, לא רגע." התפרצתי לדבריו. "מה?" דילן שאל באי הבנה. "אפשר אותך […]
"אתה מוכן להוריד את הקסדה?" אמרתי אחרי שהורדתי את הקסדה שלי, "אל תצאי היום" הוא אמר ונסע בלי להראות לי את פניו. "אין מצב שזה קורה! " מלמלתי לעצמי ויצאתי […]
מאז… מאז, נהפכתי אחרת. מאז אותו היום שקראתי את העמוד הריאשון מהמתנה שאמא שלי השאירה לי לאחר שנפטרה. היומנים, המפתחות, כל המידע. ובעיקר אני. זה א היה אמור לקרות, בטח […]
-השבוע שעבר, עבר מהר. הוא הסתכם באריזות ומסיבות, היה לי כיף אני חושבת שמצבי באמת הולך ומשתפר. האנשים כאן כל כך נחמדים, אבל זה פשוט לא בית. אני לא יודעת […]
-פ_י_י_ל_ו_ט- המילים חולפות בראשי, המוזיקה מתנגנת מאוזניות האקסו קיי הגדולות שנשענות על ראשי החדר כבר חשוך, השעה מאוחרת ורק מנורת השולחן דולקת מעל הלפטופ הסגור. שעליו אני מסימת לכתוב את […]