הסיפורים של jordanmoodie
כבר מאוחר מדי כך אמרת לי אתמול פשוט, בהודעה אחת קטנה סיימת את הכל. אני זוכר את הפעם הראשונה בלטת בין כל האנשים הכי יפה באזור ואולי הכי יפה בנשים. […]
הבית כבר שקט, כולם ישנים. ורק אני מול המקלדת, מטפטף. שוב. עברו כבר חודשיים ויומיים, אבל שום דבר לא זז, הפצע לא הגליד הוא רק ממשיך לבעור בתוכי, מאיים להשתלט. […]
כמה זה מתאים, שמאז אותה שיחה בשלוש עשרה אפס שלוש, נעצרו חיי. כמה זה מתאים, שהדבר הראשון שרציתי לעשות זה לקום ממקום מושבי, כמה מאות מטרים מבית חאנון הארורה בה […]
ג'ניה קראו לה. שם רוסי כזה לא שמעתי מימיי. ועיניים קצת מלוכסנות וחיוך עצוב אבל היה בו משהו מלכותי, כאילו היא נצר של הצאר הרוסי והיא בהחלט הייתה יפה כמו […]
לבבות שבורים הם כמו פצעים קטנים על העור. באותו הרגע הם כואבים ודואבים, שותתי דם ומאיימים להיפער ולקחת איתם כל חלקה טובה בגופך. החומרים המחטאים והפלסטרים אולי מסתירים את הפצע […]
איך את תמיד יודעת להגיע דווקא ברגעים שבהם אני הכי לא מוכן אלייך. כמו אז כשבדיוק יצאתי מהבריכה עם החברים בקיבוץ, או חמש דקות אחרי שחטפנו גול בדרבי, או אפילו […]
אז בניסיון השלישי או הרביעי שלו להזמין אותה, הוא ניסה משהו אחר. הוא נזכר במשהו שראה לפני שעה שעתיים שרץ לו על הפיד, משהו על גלידות על מקל ונמל ורוח […]
באתי לכתוב לך "אז.. דייט בכיפור כמו שנה שעברה?" ואז מחקתי. ושוב כתבתי. ושוב מחקתי. לא רוצה לתת לך תתענוג הזה. בשנה שעברה, סתם זרקתי לך לפני תחילת הצום "ניפגש, […]