הסיפורים של It is just too late
אנחנו חושבים שהכאב, הוא הדבר הכי שיכול לקרות לנו. הדבר הכי רע שאנחנו יכולים להרגיש. כאשר האמת היא, שחוסר התחושה, הוא נורא יותר. הרי חוסר התחושה, הוא כמו דממת אלחוט […]
ילדה מסכנה, ילדה קטנה ותמימה. לא מודעת לסכנה, לא יודעת שיש להרגיש אשמה. כול-כך שמחה ונמרצת, כול-כך שונה מכולם. כול- כך לא מתאימה למשבצת, לא מתאימה לעולם. עיניה מחייכות לכול […]
"אני צריך לשירותים" הוא אמר בקול ילדותי. "אני חושבת שאתה מבוגר מספיק בשביל ללכת לבד" אני מציינת, וממשיכה ללכת. "אבל השירותים נמצאים במרתף" הוא המשיך, ונעמד לידי. אני לא ממש […]
"את מוכנה לבוא?"הוא לוחש אל תוך הטלפון, בטוח שאני לא שומעת אותו. "למה?" כמעט ואי-אפשר לשמוע את הקול השקט שבוקע מהמכשיר "בגלל שהיא מפחידה אותי"הוא אומר ושלוח מבט רליי. "מה […]
"את האדם היפה בעולם" הוא אומר לי כהרגלו, אך הפעם אני לא יכולה לתת לזה פשוט לעבור מעליי. "ואיך אתה יודע?" אני שואלת בעוקצנות. "הרי מעולם לא ראיתי אותי" אני […]
"את האדם היפה ביותר בעולם" הוא אומר ומלטף את לחיי. "אך אתה יכול להיות בטוח כול-כך בזה?" אני שואלת, ולא יכולה לשלוח מבט אל עיניו החלביות. "משום שכאשר את עוברת, […]
אותן עיניים כחולות ענקיות, ואותו חיוך המזמין צרות. אותו אדם שאינו מבטיח דבר מלבד כיף. כיף וחרטות. נראה כי איתו שני הדברים הולכים יד ביד. מספיק שהוא מחייך אלייך פעם […]
"מה את חושבת עליו?" היא שאלה והצביע אל מחוץ לחלון. "את לא מכירה אותו" אני עונה בלי להרים מבט. זה תמיד ככה, היא שואלת שאלה ואני עונה בלי הרבה תשומת […]
אני חושבת שכולנו יודעים ששדים קיימים. ואני לא מדברת על היצורים האלו שמסתתרים תחת המיטה שלנו כאשר אנו ילדים קטנים. אני מדברת על היצורים שחיים בראשנו. היצורים שנמצאים שם בכול […]
"לאין את ממהרת?" שאל קול בין הצללים. לא הייתי צריכה לראות את בעל הקול בשביל לדעת מי הוא. הרי, למי עוד יכול להיות קול כול-כך מקניט? "לא יודעת" אני עונה […]
כיצד נצא מן המבוך הזה? האם בראש זקוף ובקבלה, או שנצרח ונתחנן לעוד זמן מה? האם נקח איתנו את החוויות מן המבוך, או שהן נשארות שם, בודדות, מחכות להבא בתור? […]
אף אחד במשפחה שלי לא מדבר על דברים רעים שקרו. זאת אומרת אסונות חיצוניים, כמו פיגוע או תאונה, על זה אנחנו מדברים. אבל ברגע שזה משהו פנימי, כמו ריה או […]
"אני לעולם לא אמצא אותה" הוא אמר בצורה דרמטית לחלוטין. "היי, דרמה קווין, מה אתה מחפש?" אני שואלת בשעשוע. "את אהבת חיי" הוא עונה באנחה. אני לא אומרת כלום, רק […]
"בואו פשוט נהרוג אותו" אני אומרת בשיעמום ומפהקת. "אתם לא יכולים להרוג אותי" הוא אומר קולו עולה עם כול מילה. הוא הביט סביבו, וקיווה כי אני לא מאלו שמקשיבים להם. […]
הוא יושב על קצה הצוק ומלמל לעצמו את מילים. "אני פחדן אבל חזק" לוקח לי זמן להבין שאלו המילים שהוא חוזר עליהם. הוא פשוט ישב שם ומלמל אותן, נראה כי […]
גשר גשום, באמצע שום מקום. כך זה מתחיל. טוב, האמת שזה מתחיל בשני האנשים שעמדו על אותו הגשר. האחד כורע על ברכו והשנייה עומדת, מתרגשת, לא מאמינה. "האם תתחתני איתי?" […]
לכול אדם ודת, יש את האמונה שלהם לאחר המוות. גן עדן וגיהנום, גילגול נשמות. זה לא ממש חשוב בגלל שכול זה, הומצא רק בשביל לסתום את החור השחור של הלא […]
אם אנשים היו גשם, הוא היה גשם של אחרי בצורת. הגשם הכי מתוק ומדהים שיכול להיות. זה שמסמן את סיומה של תקופה רע, ואת התחלתה של תקופה חדשה ומדהימה. ואני? […]
"היי, ג'ירפה" אמרתי אל עבר ניק. הוא בדיוק ניגן בפסנתר, אך גרמתי לו לקפוץ ולקלל. "את מוכנה להפסיק עם זה?" הוא שאל לאחר שנרגע מעט. "לא" עניתי בחיוך שובב והתיישבתי […]
אני מציע לכם לא להגיע לצד המכוער של אנשים שקרובים אליכם. למה? כי לרוב האנשים האלו, יש רשימה קטנה ושחורה, של כול דבר שעשיתם לא בסדר. ותאמינו לי, הם ישתמשו […]
מארי סאליבן, שיער שחור עם גוון כחלחל, עיניים אפורות כסערה, קטנטונת, לא מגיעה אפילו ל1.55, בת 15. היא הבת של אף-אחד, היא גדלה באחת האחוזות לא רחוק מהארמון, בהתחלה כמשרתת […]
"את יודעת למה את תצליחי במקצוע הזה?" אני שואל אותך, קולי מונוטוני, לא קול שאתם רוצים לשמוע בשיחת העידוד שלכם. "בגלל שאת לא נלחצת במצבים כאלו" אני אומר לך "את […]
"פשוט, תפסיק להיות אתה, בסדר?" אני אומרת לך, ואפילו לא מביטה בך. "זה פשוט הרבה יותר מידי קשה בשבילי" אני מוסיפה, ומביטה אל הקבר. אני אפילו לא בטוחה למה אני […]
"אני לא מכירה אותך" את אומרת. "ככול הידוע לי, אתה יכול להיות האדם הכי מדהים בעולם" את אומרת והתקרבת אליי. "יכול להיות שאם אני אפספס אותך, אני אפספס גם את […]
"רק עוד פעם, אחת אחרונה" אתה אמרת והסתכלת עליי בעיניי הכלבלב האלו שלך. "רק תבואי איתי, תירארי חמודה כמו שאת תמיד, תשכנעי אותם שאני סטרייט לחלוטין ואז תוכלי לברוח" אתה […]
"אתה בסדר? את שואלת בחשש. "למה שיהיה לך אכפת?" אני שואל ואפילו לא מרים את מבטי. "ואם את תגידי לי 'בגלל שאני חברה שלך' אני אצחק לך בפנים" אני אומר […]
"אם תמשיכי כך, את תמותי" היא אומרת לי. חלוק הרופאים גורם לה להיראות מרשימה, אך המבט בעיניה, הוא זה בעל הכוח האמיתי. "מי אומר שזאת לא מטרתי?" אני שואלת אותה, […]
אני לא בטוח למה עשיתי את זה, אבל פשוט התחלתי לרוץ. חשבתי שאם לא אשאר במקום אחד, העצבות לא צליח לתפוס אותי. נראה שטעיתי, משום שאיפשהו במשך הריצה, האמת חילחלה […]
"פשוט תקשיבי לי" אתה אומר ותופס בידי. "לא" אני אומרת, קולי חותך את הדממה הפתאומית. "נמאס לי להקשיב לך" אני אומרת ומושכת את די. "נמאס לי שאתה בטוח שאתה יותר […]
אתם יודעים, אני חוששת שהשיגרתי החלה לכלול יותר מידי ריבים. יותר מידי אנשים להתגונן מפניהם ויותר מידי אנשים לדחוף ממני. אני לא יודעת למה, אבל ריבים מרגישים כמו האפשרות הכי […]