הסיפורים של Irnich
פרק א' קר כאן. כל- כך קר, עד שאני יכולה לשער שתחת הכפפות הבלויות והשחוקות, ידיי כחולות. הכפור חודר מבעד לעצמותיי ומקפיא את דמי. הלוואי שהייתי יכולה לחזור לצריף ולו […]
פרק ט' אני מנסה להתרכז בחטיבת העצים לאחר שכדור השלג פגע בפניי, ללא כל הצלחה. במקום זאת, אני משעינה את גרזני על גזע העץ, בודקת בתשומת לב רבה שאיש אינו […]
פרק ח' מחשבות על בריחה חולפות בראשי, ביחד עם האשמה אשר כרוכה בהן. איני יכולה שלא לחשוב על כך לפעמים- שעליי להישאר פה ולסבול את המגיע לי. אך בכל זאת, […]
פרק ז' אני מרגישה בהלם המתפשט עד לעמקי נשמתי. איני יכולה לבטא אפילו את תחושתיי מרוב ההפתעה שהכתה בי, ובעצם בנו, קודם לכן. מדוע לא סיפרה לנו? השאלה הזו מנקרת […]
פרק ו' אני פוקחת את עיניי באיטיות. לשנייה, איני מבינה היכן אני נמצאת, אך, כעבור מספר רגעים, ההבנה חודרת מבעד לתודעתי ואני נזכרת במה שקרה- ההוצאה להורג, הגופות רוויות הדם, […]
פרק ה' השבוע עבר במהירות, אפילו לפני שהספקתי להבחין בכך. התקרבותם הבלתי נמנעת של ג'ראד ואלכסנדרה מרגיזה אותי, אך איני אומרת ולו מילה אחת בנוגע לכך ובאמת, מה כבר אוכל […]
פרק ד' "קומי מייד!" הוא צורח עליה במלוא קולו. היא מנסה להזדקף, אך, ללא הצלחה. הוא ממשיך להצליף בה ויללותיה מלאות הכאב קורעות את אוזניי. "ראו הוזהרתן," הוא מתבונן בנו […]
פרק ג' זוגות העיניים מוסטות מיד למקומן כאשר סוהי רצה בחופזה אל הדלת ופותחת אותה לרווחה. בפתחה, נגלית לעיניי שומרת עבה ובעלת בשר, ומאחוריה, עומדת קבוצה חדשה לגמרי של בנות. […]
פרק ב' בערב, או בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אי אפשר להבדיל ביניהם, כשאנחנו בדרכנו לצריפים, אני חווה הרגשת שמחה, הרגשה שמזמן לא חוויתי. אני אפילו לא זוכרת מתי האושר צף […]
פרק א' קר כאן, כל- כך קר עד שאני יכולה לשער שמתחת לכפפות הבלויות והשחוקות, ידיי כחולות. הקור חודר מבעד לעצמותיי ומקפיא את דמי. אני משתוקקת לחזור לצריף, אף על […]
פרק כ"דעוד יום מעצבן של חטיבת עצים,אני חושבת לעצמי.הלוואי והיו נותנים לנו יום חופש או לפחות מנוחה של כמה דקות.אבל,אני יודעת שזה בלתי אפשרי.טוב,כמו שאמרתי מקודם,אני אוהבת לחלום."רוברפור!" אני שומעת […]
פרק כ"דעוד יום מעצבן של חטיבת עצים,אני חושבת לעצמי.הלוואי והיו נותנים לנו יום חופש או לפחות מנוחה של כמה דקות.אבל,אני יודעת שזה בלתי אפשרי.טוב,כמו שאמרתי מקודם,אני אוהבת לחלום."רוברפור!" אני שומעת […]
פרק כ"גאנחנו מגיעות לחדר האוכל.למען האמת,ישנתי שנת ישרים אתמול בלילה,עד שכמעט לא התעוררתי.למזלי,הספקתי להתעורר ממש ברגע האחרון.טוב,להתחיל את הבוקר כשכולך ספוג מים,זה לא אחד הדברים הנחמדים ביותר בעולם."טיארה," אומרת לי […]
פרק כ"ב"מי את?" הוא שואל אותי בפעם השנייה,לאחר שאני לא מגיבה."תודה שהוצאת אותי מכאן." אני עונה לו חרישית."למה לעזאזל היית בחדר הזה מלכתחילה?" הוא שואל אותי,עיניו הכחולות בוחנות אותי בסקרנות."אני…אמ,בוא […]
פרק כ"א"את מוכנה להסביר לי מה לעזאזל קורה כאן?" הוא פונה אליי בכעס."אני…אני מצטערת." אני עונה לו וקמה בקושי.למה כל הדברים הרעים קורים לי,אני שואלת את עצמי."זה לא עוזר לי," […]
הבוקר הגיע, מהר מן הצפוי.אם הייתי יכולה, הייתי נשארת במיטה לפחות עוד כמה שעות,הייתי פוקחת את עיניי באיטיות,לוקחת את הזמן,ככל שאני יכולה.לאחר מכן,הייתי קמה מן המיטה ומסתכלת על הנוף הנשקף […]
"טיארה,ככה קוראים לך נכון?" אני שומעת קול מאחוריי,בזמן השיחה עם אלכסנדרה ושרה בו זמנית.אני נבהלת ונשימתי נעצרת לכמה שניות.אני מסתובבת לאחור ורואה את לוסי,אם אני לא טועה.אותה מישהי שהתנדבה לכתוב […]
"אפשר לדעת למה אתם מאחרים?" שואל אותנו ג'ראד האחראי בכעס בלתי יתואר.אני לא מאמינה שהסתבכנו עוד פעם.מוחי מסרב להבין את זה.למה הוא תופס תמיד אותנו,אני שואלת את עצמי."אנחנו…מצטערים," אני משיבה, […]
אנחנו בדרך לחדר האוכל.האווירה קודרת,כרגיל.אני לא מצליחה לראות אפילו קרן אור בודדת של שמש."טיארה," שרה פונה אליי, "אני…אני חושבת שאתחיל היום ב…""זה יהיה ממש טוב," אני אומרת לה בלחש ומשתדלת […]
"אנחנו חייבות לצאת מכאן." אני אומרת לאייטה כשהיא מסיימת לחבק אותי והיא מהנהנת.למען האמת,אני מלאת חרדה.כן,אמנם אני מרגישה גם תחושה משחררת של הקלה…אבל,החרדה גוברת עליה בינתיים.אני מניחה שכבר הפסדנו את […]
"אייטה…" אני פונה אליה,מבולבלת, "מה את עושה כאן?""אני יכולה לשאול אותך את אותו הדבר." היא עונה לי ושתינו משתתקות. כל אחת מסתכלת על האחרת בתהייה ובסקרנות."אני מניחה שאת חושבת שאת […]
"מה אתה רוצה להגיד?" אני שואלת אותו בסקרנות,לפי מבט פניו אני מניחה שאין לו דברים טובים להגיד.אולי הוא החליט לשנות את דעתו,אני חושבת לעצמי."תקשיבי…אני…" הוא ממלמל, "חשבתי על זה והגעתי […]
עברו כבר כמה ימים מאז שמייבל הלכה,או כך לפחות נדמה לי.אני יודעת שאני רגשנית מידי לגבי הדבר הזה,אך קשה לי להתרגל להיעדרה,לחלל הריק במיטה שלנו.אני מתגעגעת להרבה דברים בה.לרצינות שלה,בעיקר.עכשיו,דברים […]
כשרוצים שהזמן יעבור במהירות,כאילו בכדי לעשות דווקא,הוא עובר לאט,כמו צב.זה כל-כך נכון לגבי השבוע הזה,שהתארך והתארך.אני שמחה שהוא נגמר לבסוף,כי כל יום שעובר מקרב אותי לבריחה.אני לא אודה בזה בפני […]
אפשר לדעת איפה הייתן?" היא שואלת אותנו עוד פעם,ברוגז.שאר הבנות שהתעוררו בעקבות המהומה נועצות בנו מבטים מרוגזים,בגלל שהפרענו לשינה שלהן."אמ…היינו…הלכנו לשירותים." אומרת מייבל בהתחמקות."בשירותים?!" שואלת סוהי כאילו בתמיהה."כן," עונה במקומה […]
"טיארה,תעצרי." אני שומעת עוד פעם בבירור את קולה של שרה. המחשבה הראשונה שלי היא לעזאזל,הרבה פעמים.אני חוששת מכך שסוהי שמה לב לכך שיצאתי.היא בוודאי תעניש אותי.אני שומעת אותה מתקרבת אליי […]
אני מנסה להתרכז בכריתה,אך ללא הצלחה.במקום זאת,אני,ג'ראד ואלכסנדרה עוסקים בזריקת כדורי שלג אחד על השני.פשוט אי אפשר לעבוד במצב כזה,כשאנחנו מאושרים,פחות או יותר.נראה שאני וג'ראד פתחנו חזית אחידה כנגד אלכסנדרה.אני […]
המחשבות על בריחה חולפות בראשי.אני רוצה לצאת מכאן,אני רוצה לצאת מכאן.השאר לא מתייחסות לכך ברצינות וחושבות שקצת השתגעתי.אלו דברים מעליבים למדי,אבל אני לא אומרת להן כלום.אני מבינה למה הן חושבות […]
מזכ"ל האו"ם,חאלד סנדוקה ישב בחדרו,מהרהר במחשבותיו.הוא היה בסביבות שנות החמישים שלו,אך אותותיו של הגיל כמעט ולא נראו בו.שיערו היה עדיין שחור,עיניו בהקו והוא הקפיד לעשות כושר בכל יום.נראה שהתוצאות משתלמות […]
אני בהלם,אני לא יכולה להגיד אפילו מה שאני מרגישה מרוב שאני מופתעת.זה הדבר האחרון שציפיתי שיקרה.למה היא לא סיפרה לנו,אני שואלת את עצמי.לפתע,מייבל קמה מן הכיסא ועוזבת את חדר האוכל […]