הסיפורים של Hodaya97
השעה הייתה אחרי חצות. דממה שררה בחדר המועדון, פרט לקולות האש המתפצחת באח. החדר היה עטוף בצללים אך חמים ונעים. התכרבלתי בשמיכה על הספה הקרובה לאח, קוראת ספר בלחשים עתיקים […]
עשן הרכבת מילא את התחנה המלאה תלמידים הסוחבים לפניהם את עגלת המזוודה בקול קרקוש. קול פטפוטיהם הנרגשים מילא את אוזניי. גררתי אחריי את המזוודה שגלגליה הרעישו על הרצפה העשויה אבנים […]
באותו ערב, לאחר שחזרנו מהוגסמיד רועדים מקור, התקלחנו והחלפנו לבגדים יבשים, אנה ורובי פנו לפטפט בחדר ואני התיישבתי בכורסה שמול האח. הכנתי את שיעורי הבית בתורת הצמחים עד שארוחת הערב […]
"את רצינית?" "מה?" "ככה את באה? לא הגזמת קצת, ממש ממש טיפה?" אנה השפילה מבט וסקרה את הבגדים שלגופה. "למה, מה לא בסדר?" שאלה בפאניקה קלה. רובי הרימה גבות. "את […]
"נו, כמובן!" רובי פסעה ברוגז ברחבי החדר לאחר שסיפרתי לה את קורות הצהריים. "אין בשבילו אופציה שהוא טועה! הוא צועק על כולם כאילו אנחנו טיפשים והוא החכם!" שכבתי במיטה ובהיתי […]
"החלטנו להצטרף אליכם." רובי ואני התיישבנו בכורסאות מול הקונדסאים, שלשם שינוי ישבו והכינו שיעורי בית. הארבעה נראו מופתעים, ורמוס הזדקף, ופנה אל הנמוך שבחבורה. "תולעוני, אתה בטוח שאתה מעוניין להצטרף?" […]
בשבת בבוקר תוכנן משחק קווידיץ' בין גריפינדור לרייבנקלו. הסיכויים, כמובן, היו לטובתנו. אבל מזג האוויר לא. כמעט כל תלמיד שנכנס לארוחת הבוקר באולם הגדול, העיף מבט חושש בתקרה המכושפת. מזג […]
באותו ערב, ירדתי במדרגות תוך כדי קליעת צמה בשערי הארוך. הבחנתי בחבורת הקונדסאים שישבו באחת הפינות בחדר המועדון. פניתי אל ג'יימס, "אתה בא?" ג'יימס הנהן וקם מהכורסה. איתו קמו גם […]
ניסיתי לקום ממקומי בבת אחת, שוכחת מהמכה בצלעות, אבל כאב חד הזכיר לי זאת בבירור. פלטתי אנקה, ורכנתי קדימה כך שכפות ידיי נשענו על ברכיי. "מה קרה?" ג'יימס הושיט לי […]
כיוון, כוננות, כוונה… סיבוב במקום. כיוון, כוננות, כוונה… סיבוב במקום. כיוון. כוננות. כוונה! סיבוב במקום! נשפתי בתסכול. היה זה השיעור השלישי שלנו בהתעתקות, ועוד לא הצלחתי – כמו כולם, פרט […]
פרופסור סלגהורן הניף את שרביטו וחלונות כיתת השיקויים נפתחו בנקישה אחת. הוא רוקן בנפנוף שרביט נוסף את תכולת הקדרה של נער שחור-שיער מגושם במיוחד, שבמקום להשיג את הגוון הכתום-רך שהתבקש, […]
רק אציין שהפרק הזה נכתב בצורה שונה משאר הפרקים – הפעם לילי היא המספרת. רציתי לנסות משהו חדש, אז תגידו לי אם אהבתם ואם יש לכם העדפה לגרסה הזו. יכול […]
כל רגשותיה צפו ועלו למעלה. הדמעות שחנקו את גרונה עכשיו זלגו באיטיות, ולילי מיד הפנתה את גבה מג'יימס, וניגבה את הדמעות במהירות. קול תגובתו של ג'יימס היה מעט מבועת. "לילי…." […]
"עם מי את הולכת למסיבת ליל כל הקדושים של סלגהורן?" שאלה אמילי בהתעניינות, נשכבת במיטתה. "בינתיים עם אף אחד," לילי ענתה, מבהירה בנימת קולה שאין שום דבר מוזר בזה. היא […]
"להבריז?!" לילי כמעט התפלצה. "אין סיכוי!" "בטח שכן. להזכירך, לחצת לי את היד," "ואני הייתי העד שלכם," סיריוס חייך חיוך מרוצה. "אבל אמרת שלא תשפיל אותי!" "זה בכלל לא משפיל. […]
בוקר למחרת לילי התעוררה לקריאות מזל טוב מצד חברותיה, ולערימת מתנות לצד מיטתה, לכבוד יום הולדתה השבע-עשרה. היא קיבלה מתנה נוספת מהוריה: ערימת בגדים חדשים, שאמילי התפעלה מהם כל כך, […]
"לשיעור הבא כולכם מגישים לי סיכום באורך מטר על אנימאגוסים, עליהם נלמד בהרחבה בשיעורים הבאים," אמרה פרופסור מקגונגל. קולות מחאה נשמעו מהתלמידים. "ואתם משוחררים. אוואנס, גשי אליי בבקשה לכמה רגעים." […]
"איפה ג'יימס, לעזאזל, כשצריכים אותו?" לילי התהלכה בחדר המועדון הריק הלוך וחזור. כמה אירוני, בכל הפעמים אני רק מנסה להיפטר ממנו, ועכשיו אני טורחת לחפש אותו… "פשוט תודי," מרי חייכה […]
זמן קצר אחרי שהתאוששה מהבכי בעקבות היציאה עם ג'יימס, הלכה לספרייה על מנת להשלים עם חברותיה. תחילה אמילי התייחסה אליה בקרירות, והשיבה לשאלותיה בעוקצנות, אך לאחר שלילי ניסתה לפייסה (וגם […]
פרק זה הוא סונגפיק מנקודת מבטו של ג'יימס על מה שהתרחש בפרק הקודם. סונגפיק הוא פרק כשברקע שומעים שיר שאמור להכניס אתכם לאווירה מסוימת. הפעילו את השיר, וקראו את הפרק […]
בימים הבאים לילי לא החליפה מילה עם שכנתה לחדר, אמילי, ובמקום לפטפט איתן בערבים ישבה על הכורסה בפינת חדר המועדון ושקדה על הכנת העבודה לשיעור שינויי צורה, עד שעיניה כמעט […]
לילי הסתובבה במהירות לכיוון הקול. ג'יימס פוטר עמד מולה בשרביט שלוף ובמבט נדהם. אמילי, שניצבה לידה בעיני עגל חוששות – בפעם השנייה באותו ערב – מרפקה את לילי בלחץ, ומלמלה, […]
לילי שכבה במיטתה וניסתה לסלק את המחשבות בנוגע להבטחה של ג'יימס, אך ללא הצלחה. היא תהתה איך הוא בדיוק מתכוון לגרום לה לצאת איתו, בהתחשב בעובדה שהיא לא סובלת אותו, […]
השענתי את ראשי כנגד זכוכית חלון הרכבת בייאוש. נמאס כבר מהפוטר הזה. כמה פעמים צריך לצעוק עליו, והוא עוד לא יבין? כמה פעמים צריך להזכיר לו שעוד לא שיניתי את […]