הסיפורים של החולמנית
את חולמת על הים, שקט מלא כרישים. את משתוקקת לגלים, אל האופק המרדים. כשהפחד עוד אוכל מחלחל עמוק עמוק. את שוטפת את העיניים, לעיתים מכבה את המילים. עוד שיר מהנפש […]
את הרגשות את משתיקה, מילה ועוד מילה, מוחבאת מתחת לשמיכה. הלילה עוד קר, כשבחוץ דם מר, מטפטף על המדרכה. שוחרת שלום, מחפשת בתום, את שבריר השנייה שאבד. ועם הדממה שנותרה, […]
את השיער למשוך לאחור, למשוך, למשוך, למשוך. את הקצווה לסדר? לא לסדר. מה עם השבונצים? הם נוראיים! הצבע מעצבן, לא מתאים לגבות. פתאום הוא נראה בהיר, תראו, עם ברק. הריח […]
אני מכונה "מתקן הלבבות", פשוטו כמשמעו. פטיש ומסמר, מכות חשמל, התעסקויות דקות בכלים מזעריים והאיבר מתוקן. מידי שבוע באים אליי לקוחות, מכל הסוגים, מכל המינים. פעם הוא ופעם היא. זמני […]
הו. משב הרוח הנעים. שאון כנפי המטוס חותכים את האוויר. מבטי מופנה למעלה, אל הגבולות האינסופיים של הרקיעים, גבולות האדם, ההיגיון הבריא, מחסום החלומות. מעולם לא הפסקתי לחלום, איך אוכל? […]
אנו צועדים יחד, כקבוצה, לבושי חולצת משלחת "נדר נדרתי להיות להם לקול", תחת השלט הלגלגני "העבודה משחררת" פרי עטו של המוח המעוות של הנאצים. איזה הוא הומור, הרי ברור שמי […]
עזבנו את הבית אל הרי השלג של פולין. יצאנו מהשקט אל המלחמה. יצאנו חסרי מנוח, חדורי תקווה. יצאנו לדרך חדשה ונחזור משונה. יצאנו למצוא אדמת אחינו ולבכות על קרבן העם. […]
אני לא יכולה לחדול מבכי. אני מחפשת תעסוקה אחרת, אך לא מסוגלת להרחיק את המחשבות הללו ממוחי. הסרט "מקום מבטחים" עורר בי את אותם הרגשות של האובדן, הכיסופים לעבר ולזיכרון […]
לא ברור לאן אני הולכת, רגליי נושאות אותי, וודאי למקום חדש, או שמא לישן? הזיכרון ינחה פניי, התקווה הקלושה והאמונה בגופי, בגורל. הו איזו מילה מצחיקה. גורל. ההנחה כי הכל […]
איך הפסקת לחייך? האור בעינייך כבה ומת.התקרה מתפוררת,נשמטת מעל,דורסת, מוחצת, לבד. הוא חוצה את הקווים,דמיון פועם לו ולא מסתיר,שקר מושמע,עוד אכזבה כאובה, תקווה קלושה. איך הפסקת לחייך?הצעדים של רגליה קפאו […]
*שפשפתי את עיניי אבל לא טעיתי. זו היא. כך. גלויה לאור יום. הפטרוזיליה. אתם בטח מחייכים לעצמכם, אבל אני במקומכם הייתי מוחק את החיוך מיד. פטרוזיליה זו היא עניין רציני […]
גשם זלעפות מתדפק לו בעצמה, אני עוצמת עיניים, מדמיינת אותו ברוחי. ציוץ ציפורים כבר מזמן לא נשמע, רק קול רוחות שורקות מהדהד באוזניי. את ריח רטיבות האדמה נחיריי שואפים וזמזום […]
זיכרון אינו דבר של מה בכך, אלא רגעים המצטברים לתמונה אחת שכל שנייה נוספים אליה עוד ועוד חלקי פאזל. אני זוכר את היום שבו טיילנו תחת עצי האלון הגבוהים, צמרותיהם […]
במועקה עוטפת גוף אני יושבת אל מול המחשב כשמשב רוח נעים של המזגן נושף על עורפי. לא קר לי ולא יותר מידי חם. החלון סגור ואין כל דרך לדעת מה […]
**היום. זה היום. היום סוף-סוף קילפתי את עצמי מהספה וקניתי בלוק חדש. נכון, הבטחתי לעצמי זאת כבר במשך חצי שנה וניתן להאשים אותי כבר בדחיינות כרונית. אבל…עשיתי זאת. פתחתי את […]
סודות, אמרה סתומה או מעשה חשאי הקבורים כביכול מתחת לפני האדמה, אך לא באמת, הרי כל סוד מוצא את דרכו החוצה. "על מה את מדברת?" שואל ג'ון ועיניו מתערפלות, פחות […]
היה היה כלב קטן, מהסוג של יורקשייר טרייר, אשר נולד בחמישי למאי, לפני כמעט חצי שנה, למשפחה מרובת גורים, לאימא שעירה עם קוקו ורוד ואבא שנראה כמו מטאטא עם קוקו […]
על הצאן הוא בחר לשמור ואני? עובד אדמה. שנינו ממשים את ציווי האל, הישות אשר יצרה את כל העולם ואף אותנו על פי הורינו, מתחילי האנושות. כל ערב חוזר אני, […]
באחד הבקרים, התעוררתי משנתי ומצאתי את אחד מחושיי מועצמים מהרגיל. לא הראיה היא זו שהשתפרה, לא המגע ואף לא השמיעה אלא חוש הריח. כילדים, הייתם בוחרים בכוח-על "סופר ריח"? לא […]
השמיים אפורים כשרגלי חובטות בחולות המדבר, השמש קופחת מעל ראשינו כשאני מהדקת את אחיזתי ברוז', אחי הקטן בן הארבע, היושב על גבי. אנחנו בורחים, כל כך מהר, כל כך רחוק. […]
מבריחה את הדממה- חלק אחד עשר כשאת ילדה, שום דבר לא משנה, אין שום שאלות שמטרידות את נפשך. כמובן שכילד אתה שואל את כל השאלות העולות על רוחך, אך הן […]
אף פעם אל תאמר אף פעם החיים כמו שאני מכירה, יכולים להיות מלאי הפתעות. ברגע אחד את נתונה לחסדי השידוכים וברגע אחר את מאוהבת עד מעל הראש באב ילדייך. חכם […]
מבריחה את הדממה- חלק עשירי "כנראה שאנחנו צריכות לדבר," המילים של הנערה השרו בויקטוריה תחושה מחליאה, מקפיאת דם כמעט. "מי את?" שאלה בקוצר רוח. "אנג'לינה בארנינג," ענתה מבלי להסיר את […]
מבריחה את הדממה- חלק תשיעי (מפגש נשים) ויקטוריה עמדה שם, דוממת אך סוערת פנימה, אוחזת בידיה במקבץ תמונות חדישות אשר לא מאפיינות את התקופה ולמרות שעיניה מושטות אל הדלת הנפתחת, […]
הזמן…המצאה כל כך מוזרה של בני האדם. אולי תופתעו, אך המשפט הצחיק אותי. המצאה של האדם? גם אם כן, הזמן הפך ממזמן לשליט. "להגיש את העבודות, אין זמן!""כמה זמן את […]