הסיפורים של hasafranit
אני מכין עוגיות לפרנסתי. כל יום קם בארבע בבוקר, הולך למאפייה שלי, מוציא את כל הבצקים מקירור, מכניס לתנור, ומחכה לריח שיאפוף את החנות. בסיומו של יום, בסביבות תשע בערב, […]
אני נורא עצובה. אני נורא בודדה. אומרים שבין להיות בודדה לבין להיות לבד יש הבדל. אני לא מרגישה אותו. אני בודדה, ואני לבד. בדרך כלל אני לא עצובה. אני יכולה […]
קוראים לה עדי. היא לא מי שחושבים שהיא. היא לא תכשיט כמו משמעות שמה. היא לא הילדה המתוקה של אביה. היא לא הנערה האחראית של אמה. היא לא הבחורה של […]
היי, אני יודעת שזה לא מצא חן בעיני כמה מכם בעבר, אבל אני חייבת את העזרה שלכם. בעבר פרסמתי באתר הזה את הבלוג שלי – בלוג שבו אני מסקרת ספרים, […]
התחלתי לשחרר. לשחרר הכל. אותו, את הפחדים, את הריבים, את הכעסים, את העצב, את הפגיעות. התחלתי להבין שלשמור בבטן זה לא בריא. הבנתי שרק לחשוב בלי לעשות זה לא טוב. […]
אני לא יודעת מה אני מרגישה. אני לא יודעת מה מותר לי להרגיש. אני לא יודעת מה קל לי להרגיש. אני לא יודעת אם אני רוצה להרגיש. לעיתים מחשבות כאלה […]
אני לא יודעת למה בכיתי. הייתי אמורה להיות שמחה. הייתי אמורה לצווח באושר לשמיים, להודות לאלוהים על החתן שהוא הביא לי. כולם חשבו שאלו דמעות של שמחה, אבל לא הם […]
הוא מלחשש ומהפנט אנשים בעודם ישנים. הוא לא מדלג על אף אחד, ודואג שידעו זאת. כאשר הוא בא, זו כבר שעת לילה. לקול הצרצרים ולשריקת הרוח, הוא מתגנב אל תוך […]
הוא מלחשש ומהפנט אנשים בעודם ישנים. הוא דואג שכולם יושפעו ממנו, ועדיף לרעה. הוא לא מדלג על אף אחד, ודואג שידעו זאת. כאשר הוא בא, זו כבר שעת לילה. לקול […]
אני לא אוהבת את עצמי כשאני לידו. אני לא אוהבת את הצחקוק המזויף שנפלט מפי בתגובה לבדיחותיו הלא מצחיקות. אני לא אוהבת את התמימות שלי, שמעלימה עין ממעשיו. אני לא […]
אני עצבנית. אני כועסת. אני מאוכזבת. אני פגועה. אנשים לא מבינים שיש לי רגשות, לא מבינים שגם אני יכולה להיפגע, לא מבינים שיש השלכות למעשיהם. עזבו אנשים. חברים שלי. המשפחה […]
לבד. לפעמים אנחנו כלואים בתוך עצמנו. עומדים במרכזו של מעגל חברתי רחב, אבל מרגישים לבד. לפעמים אנחנו מספרים שטויות, כדי שלא ידעו את המחשבות האמיתיות שלנו. לפעמים אנחנו מחייכים כשעצוב. […]
אני אוהבת את השמש. את קולות הציפורים הנודדות בעקבות השמש. את קרניה המלטפות, החמות והעדינות, שמזכירות לי את הבית. השמש מביאה איתה זכרונות. הגשם שוטף אותם. לפעמים, כשאני יוצאת החוצה […]
סגרתי את דלתה של הרופאה מאחורי, והתקדמתי לכיוון המסדרון. בחדר ההמתנה ישבו שלוש נשים, כל אחת מהן שונה מהשנייה. הראשונה, אישה צעירה, סחבה על גופה בטן תפוחה ועגולה בצורה מושלמת. […]
אני מפחדת. לא מהחושך, ולא מחרקים. אלא, אני מפחדת שיום יבוא ואני אצטרך להיות עצמאית, להחליט החלטות לבדי, ולסמוך רק על עצמי. אני מפחדת לטעות, ולאכזב את כולם. אני מפחדת […]
התוכי שלנו מת. אחרי שלושה שבועות של חיים מלאים צבע, הוא מת. לא בגללנו, הבעיה הייתה בו. זה כמובן, מה שאמי משננת באוזני אחי הקטן הבוכי. הוא ממש אהב אותו. […]
להיות אישה זה קשה. יש שיגידו שלא, אבל הם כנראה מהמין השני. הם לא יודעים מה זה להיות אישה, ולא, אני לא מדברת על כל הדברים השובינסטים שאתם משערים שעליהם […]
"בואי נדבר על רגשות," היא אמרה. שערה המוחלק לאחור בוהק מכל תכשירי הטיפוח. משקפיה גדולים, ובוודאי מזויפים. קראתי פעם שכאשר אנשים מנסים להפוך למישהו אחר, הם משתמשים באביזרים. על מי […]
זו הרגשה מוזרה. עדיין לא הבנתי אם זה טוב או לא. אבל מה שכן, היא מעבירה בתוך עורי נחשול של תקווה. מין כוח להמשיך, להתקדם, ולהיות יותר טובה. הרגשתי ככה […]
הרוח נשבה ולקחה עמה את כל היסוסיי. פתאום קיבלתי תשובה חדה וברורה, המורה לי מה לעשות. כמו הנדנדה המצווחת שבפארק הנטוש בו צפיתי, התנדנתי בין שני הקצוות. זה היה הפארק […]
אני פייקרית. פייקרית טובה, לא כמו כל החנטרישים שרק מעתיקים. מה זה פייקרית? זייפנית. כל חיי הייתי כזאת. בין אם זה לפגוש מכר ברחוב ולזייף שאתה זוכר אותו, בין אם […]
הנהנתי לעצמי והעברתי דף. דף בספר "איך לצלוח את החיים". כאילו שזאת משימה, זה מה שהייתי חושבת לפני כמה שנים. הייתי חושבת שאנשים צריכים להנות בחייהם, בעבודתם, בלימודיהם. אבל עכשיו, […]
עיניים בצבע ים. שפתיים בטעם דובדבן. עור רך ונעים כמו שמיכת פוך עבה. שיער מלא וגולש כמו שוקולד נמס. כל אלה עלו לראשי כאשר ראיתי אותו. כאב לי הלב, כאשר […]
"מה?", שאלתי אותו, כאשר בין עיניו הופיע קמט דאגה. "כלום, את פשוט יפייפיה," הוא ענה. אבל לא השתכנעתי. הוא ליטף את גב ידי ונשק לה בחיבה. "די," אמרתי. לא מוכנה […]