הסיפורים של Gray
שום דבר לא נשאר לנצח, בין אם טוב ובין אם רע. והנה. הנה צללתי שוב. אני עוד לא בקרקעית, אבל כבר עברתי חלקים חשוכים. עוד לא נפצעתי, אבל פגעו בי […]
"היי," היא אמרה כשהסקייפ נטען לבסוף. על המסך הופיע נער מומשקף ממוצע בגיל ההתבגרות, עור שזוף, חצ'קונים על המצח, עיניים ושיער בצבע חום… לעזאזל, תדמיינו לבד. "התגעגעתי אלייך," הנער שעל […]
"תכתבו את הסיפור שהייתם רוצים לקרוא", אמרה הסופרת ההיא ששכחתי את שמה כי… לעזאזל, עוד חמש דקות חצות. זו עצה לא רעה. ובחיי שאני מנסה. אבל אני סתם עוד טינאייג'ר […]
אהה. זה יכול להיות צעקה. אהה. גם יכול להיות שמישהו הבין משהו. אהה. אולי זו פשוט בדיקת גרון אצל רופא. אהה.
"היום… היום יהיה יום טוב, נכון? היום אני אצא מהבית ו… ואפגוש אנשים ולא אתחרט על כל דבר שאני עושה ברגע שאני עושה אותו. אני גם אקרא ספר היום. אולי […]
היא מתחה את האצבעות שלה והן השמיעו קולות נפץ קטנים. אוף, אני שונא 'קנאקים', זה כל כך מצמרר. עם קסדת הניטים שלה, בנדנה עם ציור של גולגולת קשורה מסביב לאף […]
We have only one, so don't you dare to brake her. To hurt her. We have only one, so don't take her away, don't let her run. We have only […]
הלכתי ברחוב ההוא, הכמעט ראשי, שמוביל לרחוב הצדדי מאוד שבו נמצא הבית שלי. הלכתי, נהנית מהשקט, צופה באנשים ההולכים האחרים. היה את הילד ההוא – או שהוא נחשב נער? – […]
"מה את עושה פה?" "כלום." "למה את בוכה?" "אני לא." "תחזרי פנימה, רוצים לעשות סיכום." "תכף."
הלכתי ברחוב. כמעט התנגשתי במישהו. אולי זכרתי למלמל סליחה. המשכתי ללכת. התנגשתי בעץ. מעדתי אחורה. לא שמתי לב שהרמזור אדום. כמעט נדרסתי על ידי משאית. בסופו של דבר הגעתי. שאלו […]
אמא נכנסה לחדר שלי וישר פתחה את ארון הבגדים. צעקתי עליה שאין לי חולצה לבנה ושאני לא הולכת עם בגדים לבנים. היא אמרה שלא אכפת לה לצאת איתי לקנות בגדים, […]
"וריק. ריק שם, את יודעת? אין שם כלום." היא צחקה, מה שלא התאים למצב הרוח הקודר שהייתי בו. "אין דבר כזה, ריק. אפילו בחלל יש אטום בכל כמה סנטימטרים." "אני […]
כשמתחת לאדמה מואר יותר ממעליה, אתה יודע שמשהו נדפק עם היקום.
רק עוד כמה מטרים והגעת, רק עוד כמה מטרים וסיימת, רק עוד קצת, רק עוד… קצת מאמץ.
אחרי כל הזמן הזה, כשאני רוצה להרגע אני עדיין נזכר בלילה ההוא. ירדנו מהאוטובוס, אני החזקתי ביד אחת את התיק שלי ובשניה את השק"ש. היינו באמצע שומקום במדבר. הסתכלתי למעלה, […]
אז מים זה רע, וגם בשר, וירקות, ופירות, ובכללי גם לנשום זה לא הכי בריא כי מי יודע מה יש באוויר. אם מכל דבר שני חולים ומכל שלישי – מתים, […]
בעולם שבו כולם מחפשים אהבה, מי עדיין מחרחר מלחמה? במדינה שבה כל בית ספר- מכללה, לאן הולכים כשמחפשים השכלה? העולם השתגע, כולם יצאו מדעתם, אבדו את שפיותם, העידן הזה תם. […]
שייקספיר אמר שכל העולם במה ושאסור לחתוך את האוויר בידיים בצורה מסויימת. קרובת משפחה של מארי אנטואנט אמרה שיאכלו עוגות. הרצל אמר שיום אחד עוד תהיה לנו מדינה. איינשטיין אמר […]
מישהו ביקש ממני להחזיק בשבילו אצבעות. לא הכרתי אותו, אבל עשיתי את זה. יש משהו נחמד בלהחזיק אצבעות, גם אם אני לא מאמין שזה באמת עושה משהו. אנשים שאלו אותי […]
למה זה לא פשוט? חשבתי שזה יהיה פשוט. אולי זה באמת פשוט. או שזה היה פשוט ועכשיו כבר לא. הראש שלי כואב.
הכרית רכה מדי, המזרן קשה מדי, השמיכה חמה מדי ומהחלון רואים רק עננים. הדלת שוב חורקת, נפתחת ונסגרת, אמא באה רק ללחוש לילה טוב. המחשבות רצות-רצות-רצות-רצות-מסתחררות בראש וזה עוד לילה […]
רעש רעש רעש כולם צועקים ומדברים וכואב לי הראש והרעש עושה לי רע זה תמיד ככה ואיך לעזאזל אני אמור לעבור עוד שעתיים ברעש הזה
אנחנו דור הסלפי. דור המסכים. דור האופניים החשמליים. דור שלא נפגש עם אנשים אמיתיים. דור שלא קורא ספרים. דור של פראיים. דור חסר ערכים. דור ללא דמיון. דור עם בעיות […]
אנחנו מקימים את מקהלת האנשים השותקים. אנא שירו שיר רועש באודישן.
באחת מהפעמים ההן ששקעתי בתוך עצמי, התחלתי לחשוב. ככה, מכודרר בתנוחת עובר בין שני קירות, תקרה משופעת והמיטה שלי, מכה בשיניי על ציפורן האגודל של ידי השמאלית, מפוחד ולחוץ ללא […]
הוא התעורר בשש וחצי בבוקר, הקשיב לרעש השקט במשך כמה דקות ואז קם מהמיטה. היא לא ישנה כל הלילה, רק התהפכה מצד לצד ורצתה לצרוח. הוא פשט את הפיג'מה שלו […]
ענני גשם, בחוץ קר, בפנים פחות, מטריה שבורה. // השמש שקעה, ספל תה רותח, הגשם מרעיש.
מה אם נמאס לי "לשחק אותה" טיפשה? מה אם נמאס לי להעמיד פני חירשת? מה אם נמאס לי לגרום לכולם להאמין שאני לא רואה את מה שנמצא לי מול העיניים? […]
אממ… היי! אז כמו שבטח ראיתם (כאילו, אם אתם מתחברים לאתר בתדירות גבוהה או בכלל נכנסים לסיפורים שלי) (סליחה, לא התכוונתי להתחיל עם כזאת הערכה עצמית נמוכה. אני אתחיל מחדש.) […]
ביום שישי בערב, פחות או יותר כרגיל, נסענו לדודה דליה. למעשה, היא בכלל לא דודה של אף אחד. כשהיו ילדים, דודה דליה וסבא שלי היו חברים טובים. מאז היא כמו […]