הסיפורים של גאיה
כמו חלום בלהות מתמשך, פניי הבוכים וצעקותיי השקטות מציפים אותי. שוב, אני בוכה בלילות. אני בוכה אחרי שדמותך הדימיונית מתפוגגת, מחליטה שהגיע הזמן לעזוב, להשאיר אותי, לבדי, לצעוק בשקט, להתכסות […]
מעניין מה נמצא תחת עיני הפחם, איזה רגש מסתתר. אולי עורך בהיר כל כך כדי לפצות על כך, כדי להראות לי שיש בך משהו מתחת למבצר, המבצר עשוי הפחם.
לאט לאט ובזהירות אני מתפרקת מבפנים ונבנית מחדש צינית וקרה. לאט לאט אני מתחילה לחבב את החיבוקים של אחרים, כי קר לי, גם עם הסוודר הכחול.לאט לאט הם מתבוננים בי […]
הדקלים בדרך הביתה תמיד נראים מסכנים בגשם. הם עומדים להם שם, בשוליים, חיוורים וקפואים, כל כך זרים.הדקלים בדרך הביתה תמיד נראים שונים וזרים. הם גבוהים ותמריהם נפולים לצידם, בעוד עצי […]
אמא אומרת שהבעות הפנים שלי הופכות דומות לשלך. היום, למשל, חייכתי כמוך. אמא ואני אוהבת אותך, קשה שלא. את בטח מאוכזבת ממני. אני לפחות, מאוכזבת מעצמי. אני אומרת לכולם שאני […]
אני אוהבת לעלות על השיש שבחדר המקלחת, לטפס עליו כמו חתול גמיש. אני לא גמישה, ולא גבוהה מספיק, ולכן אני תמיד נעזרת בשרפרף השחור. למרות זאת, ההרגשה היא אותה ההרגשה. […]
כולנו לבושים לבן, כמו כיתה של משוגעים. אנחנו לא משוגעים, אבל הסתכלות על הלבן הזה גורמת לי להרגיש כזאת. אנחנו לא משוגעים, זה יום שישי, וחייבים להגיע עם חולצות לבנות, […]