הסיפורים של גאיה
מתי מגיע הרגע שבו הקוועץ' הזה בלב נעלם? מתי הלב חוזר להתכווץ ולהרפות ולהתכווץ ולהרפות וכך הוא ימשיך, וימשיך וימשיך וימשיך, בריא וחזק.
בפורים אעטה בגדי מכשפה (עד עכשיו הם הוחבאו עמוק בארוני) ואתם תצודו אותי ותדקרו אותי עד שאדמם למוות. אם אשרוד תעלו אותי על המוקד ואז אמות. בלאו הכי זהו גורלן […]
אני רוצה שתחיי היום בערב תחיי לנצח בלי בתי חולים ותרופות וניתוחים והקרנות. אני רוצה שתחיי כמו שאת אמורה לחיות לא כמו שהודג'קין אמר.
התיבה של סאנקאן נשברה דיסוננטים נתצו אותה שברו אותה לחתיכות עץ קטנות ומתוך התיבה יצאו כל הצרות והכאב הגדול ובתוכה לא הייתה שום תקווה.
"האחר הוא אני" זו בסך הכל סיסמה שנאמרת לתלמידים ונכתבת בכל מקום בבית הספר. לאף אחד לא אכפת מהמשמעות האמיתית שלה. אולי כדאי שבמקום שמישהו באמת יתייחס אליה ולמשמעותה הפשוטה, […]
מציפורים שבורות כנף איש לא מצפה שיעופו. אולי מצופה מהן ללכת, במקרה הטוב. מציפורים מתות איש לא מצפה שיזוזו אולי מצופה מהן שיעלמו, כדי שלא יהפכו לפגרים מרקיבים. מציפורים עם […]
אל תאמינו לשקר שהאדריכל הטיפש ניסה למכור לכם. האודיטוריום אינו אינסופי, הקירות שלו פשוט נמוכים יותר מהתקרה ומחוץ לו יש חלל קטנטן וצר, עם קירות שחורים וגבוהים יותר. אל תתפתו […]
הנעליים האפורות מכסות בקביעות את כפות הרגליים החיוורות והקטנות. הורידים הבולטים שבהן, אלה שהעור בקושי מצליח לכסות, מוסתרים היטב בתוך הגרביים, שמוסתרים בתוך הנעליים. כמו הורידים, גם הציפורניים העקומות מוצפנות […]
מתוך ההריסות ילבלבו בקרוב עלים ירוקים. לתוך ההריסות שקעה זה מכבר ילדות של מישהו.
סדק קטן מעטר את פני החרסינה העקומים. בלאו הכי הם לא היו מושלמים, והסדק הזה מפלח אותם ונותן לגיטימציה לכיעור שלהם. לפני שהופיע, איש לא שאל את בובת החרסינה דבר. […]
אולי יום אחד אהיה כבדה מדי עבור רשת הביטחון האיתנה שלי. עד שיגיע אותו יום, אני מעדיפה להמשיך לשכב עליה, מעורסלת בחום, אהבה וסבלנות אינסופית כמו שרק רשתות בטחון יכולות […]
בשנה הבאה כבר לא ישאר זכר לחדר של שרון. הפרות החמודות והקטנות יצאו ממנו, וצלצולי פעמונים ילוו את יציאתן. שתי הכריות הגדולות יתרוקנו מכדורי הקלקר, וישארו מהן שתי יריעות בד […]
אני לא אוהבת להסתובב בלי המשקפיים שלי. גם אם אני צריכה לרוץ, אני לא מוכנה להניח אותם בצד, אף לא לרגע. אני אוהבת להניח אותם לידי רק במקרה אחד: כשאני […]
גידול קטן ובהיר מתחת לעין השמאלית נראה לי כמו דמעה שנכלאה מתחת לעור. כשהדמעה תצליח לחמוק החוצה היא תוציא עמה עוד דמעות והמון רגשות שהסתתרו להם מתחת לגידול.
מעניין אותי לדעת אם כאשר אמות גם עליי יכתבו עשרים וחמש הודעות קרות שאומרות לקרוביי שכולם משתתפים בצערם. מעניין אותי לדעת אם כאשר אמות קרוביי יתחשבו בכל הטפותיי ולא יכתבו […]
לסבא לא חוגגים יום הולדת, ואם חוגגים אז רק באיחור של כמה חודשים. כולם מסכימים על זה, ופעם גם הסכימו שלא חוגגים לו בכלל, כי ככה הוא ביקש. מעולם לא […]
שיערה החום של הנסיכה הקפואה אסוף בגומייה שחורה, ועיניה החומות, שנראות כאילו כל אחת מהן נלקחה מאדם אחר, עצומות בשלווה. למרות זאת, המשקפיים דקי המסגרת עדיין מורכבים מעליהן. עורה הבהיר […]
בין אלפי החרציות לא צמח אף פרג, בין אלפי החרציות לא גדל דבר. רק אדמה וקצת זבל ממלאים את החלל שנוצר ביניהן, אף פרג לא יפרח שם, לעולם.
הילדה השותקת עומדת באמצע החדר, עיניה החומות נעות בעקבות קרקושי נעליים, מקיר, לדלת, לחלון. המילים שכבר עמדו על קצה לשונה נסוגות חזרה לנבכי מוחה, אחת אחרי השנייה, ומותירות את החדר […]
למלאכים יש קפלים רכים של שומן ינקות-כדי שלא יקפאו בשלגולחיים סמוקות מרוב רגש. המלאכית שלי שמרה עליי-כדי שלא אקפא בסערת הרגשות שלי.חבל שעזבה וחזרה אל ביתה שבין ההרים והים.
אני רוצה להירדם כמו תינוקת המעורסלת בידי אימה.זרועותייך יחבקו אותי עד שאפסיק לבכות,ואז ארדם עם חיוך קטן ורטוב.
מבעד לערפל הבוקר המקפיא, ניתן להבחין בקצת ירוק שמלבלב בין שאריות השריפה. אני לא אוהבת לחשוב על מה שהיה במקום האפור והשחור עד לא מזמן. אני לא אוהבת לחשוב על […]