הסיפורים של עוד_בת_אדם
פרק 1טוד הביט בחפץ המוכר, והרים בהיסוס את הסכין המבריקה. הוא העביר בזהירות את אצבעותיו על הלהב החד, מנסה לנחש איך הוא ירגיש על וורידיו. הוא קירב ברעד את קצה […]
אני רוצה להיות מיוחדת.כשאני כותבת, למה אני שואפת? אני יודעת שיש מליוני אלפים שיותר טובים ממני ברחבי העולם, אז למה בכלל לנסות? מה המטרה שלי בלהיות משהו?אז ככה.לפני מספר שנים, […]
טוד הביט בחפץ המוכר, והרים בהיסוס את הסכין המבריקה. הוא העביר בזהירות את אצבעותיו על הלהב החד, מנסה לנחש איך הוא ירגיש על וורידיו. הוא קירב ברעד את קצה הסכין […]
הדף שלי ריק.אני פוקחת את העיניים, לאט. ממצמצת בזהירות עד שתמונה חדה מתבהרת לי. קיר לבן וריק. הקיר הזה לא חדש לי, כמובן. אבל היום, נראה שאני רואה אותו קצת […]
חלק שלישי – הנפילה.12טוב, לפחות השבעה עברה מהר.הימים חלפו לי מנגד העיניים. ניחומים, איחולים וזרי ורדים. עוגות ופירות, וחמניות. כל יום חמנייה אחת צהובה ומקסימה על מפתן הדלת, מלווה בפתק […]
11פתאום הרגשתי כמו ענק, בבגדים שקטנים עליו. כאילו יש איום שאני אגדל למימדים בלתי אפשריים, אקרא את הבגדים ואשבור את התקרה. הרגשתי מוקפת באנשים שברירים כל כך, אבל זאת הייתה […]
10בדרך הביתה מבית הספר, הרגשתי מוזר. הסתתרתי בין שיחים, רצתי משיח לשיח, התכופפתי וקפצתי. אם זה היה ככה ביום רגיל, והייתי נזכרת במה שעבר עלי הבוקר, הייתי נהנת. צוחקת. אפילו, […]
9הצרחה שנחנקה בגרון שלי, שחררה את מפל הדמעות. עמדתי שם, משותקת מפחד. רוצה לרוץ, לצרוח, לעזור… אבל לא מצליחה לעשות דבר. הידיים שלי רעדו, אבל הצלחתי להתקשר למד"א כעבור חמש […]
חלק ב' – אובססיה8"את יכולה לבוא עכשיו, ליאה" קול הפעמונים המתנגן של מייק קרא לי מהמטבח. יצאתי מהחדר, חולפת בכוונה ליד הראי ומתעקשת לא להביט בה, הרי אני יודעת שאני […]
7 "אני יכול לבוא בעוד חצי שעה?" בלי להסתכן על המוען, ידעתי ממי ההודעה נשלחה. הבטתי בצג המחשב בהפתעה ובאושר, אחרי שתהיתי בחמש דקות הקודמות, תוך כדי בהייה ממושכת בקיר, […]
6בסוף היום כבר לא יכולתי לשאת את תחושת הציפייה, והיא התערבלה לי בבטן ועשתה לי בחילה. הראש שלי היה מעופף, מלא במחשבות של מה יכול לקרות. מלא בחלומות שאני מחכה […]
5מייק העלה אותי למכונית כסופה וחדשה, והסיע אותי הביתה בעוד מוזיקה חרישית מתנגנת ברקע. ברגע שהוא הדליק את החימום הבנתי כמה הייתי קפואה, והוא היה צריך לכסות אותי במעיל שלו […]
"ליאה. אדון לוי מחכה לפגוש אותך" הודיעה לי הפקידה בכול מאופק. יכולתי לקרוא בטון שלה כמה היא מרחמת עלי. הלכתי בשקט לחדר הגדול והצבוע לבן בוהק, המחולק בחציו בחלון זכוכית […]
3בסופו של דבר, יום הלימודים הראשון נגמר. ראיתי המון פרצופים חדשים וישנים, שמות שהתעקשו להיחרט לי בזיכרון וחיוכים בכל פינה. תפסיקו לחייך אנשים. העולם לא כזה יפה. רטנתי בדממה. כל […]
2הכול חזר אלי. כל הפרטים הקטנים מאותו לילה, אלה שלעולם לא ישכח. זה התחיל מקול טריקת הדלת וניחוח האלכוהול שהתפשט באוויר, כמו תמיד שאבא נכנס. אמא שלי ניסתה להתרחק, ואני […]
חושך.חשכה האופפת את השממה, כהה יותר מכל דבר שתוכל אי פעם לדמיין. גם אם תעצום את עיניך, תרוץ, תצרח, או אפילו תיילל בבכי מרב תסכול – קולך יהדהד למשך כמה […]
הוא מרים אותי, נושא אותי בצעדים מבולבלים לתוך הבית. תוהה לרגע אם אני כבדה לו, אני מתלבטת אם לשאול אותו , אבל לא יודעת איך להתמודד עם התשובה. הוא פותח […]
תחילת דבר – תוספתשדות זהובים נפרסים על קילומטרים של קילומטרים. השמש השוקעת צובעת אותם באלפי גוונים זהובים וכתומים של יופי. באלפי משיכות מברשת עדינות שיוצאות ביחד תמונה מרהיבה כל כך, […]
שדות זהובים נפרסים על קילומטרים של קילומטרים. השמש השוקעת צובעת אותם באלפי גוונים זהובים וכתומים של יופי. באלפי משיכות מברשת עדינות שיוצאות ביחד תמונה מרהיבה כל כך, שקשה לקלוט אותה […]