הסיפורים של nevermore
הימים היו ארוכים, והשמש שקעה בשעה שש, אחרי שהעיר נצבעה זהב וכתום ואדום. אני זוכרת שהלכנו, אז, ביחד, והמילים זרמו ממני אלייך. אני זוכרת שהלכנו את כל השדרה הראשית, אני […]
ז'ול הביט בה כמהופנט. אור הכוכבים מהחלון פרש את נקודתיו עליה, שיווה לה צבע אדום-כסוף. נקודות קטנות של אור התפרשו על פניה, וז'ול הביט בה בעיניים בורקות. היא הייתה קטנה, […]
כשפקחתי את עיניי שוב הכאב והצער הלמו בי כגלים. חיכיתי שהם ימותו אל הקצף כשהתעוררתי אל תוך חדר זר. המחוגים נעו בדממה, והזיכרונות צפו עם כל תנועת מחוג. הדממה הייתה […]
הריצה הייתה מהירה, הפצצה מהירה אפילו יותר. היא מחתה את הבניין והשאירה רק גופות ורסיסים של כל התקוות שהיינו מטומטמים מספיק כדי לקוות. שברים ורהיטים מהבניין כיסו את הרחוב, וכשדרכתי […]
זה התחיל בבוקר נורמטיבי לחלוטין. השעה עוד הייתה מוקדמת, החשכה עטפה את יופיים הפסטורלי של ההרים שנראו באופק, מעט מטושטשים לנוכח ערפל הבוקר שאפף את האוויר, היו ניגוד מוחלט למה […]
השלג כיסה את המרצפות העגולות והשחוקות לגמרי, ולא יכולתי לראות דבר מלבד לבן מסנוור. הוא עוד המשיך לרדת, והבטתי בו יורד, מנקה את הרחוב מכל הסבל שאפף אותו, כאילו נתן […]
עוד הייתה חשדנות מהוססת בינינו לבין שון וליזל באותה התקופה, אבל היא פחתה והתחממה ככל שהצינון שלי השתפר. סוואן סיפק להם מפתח לדירה משמאלנו, והוא נראה כמעט זהה למפתח ששלף […]
בסופו של דבר הייתי עטופה עדיין בשמיכות כמו גולם. לא רציתי לצאת מהן, לפחות לא עד שאהפוך לפרפר, מה שלא צפוי היה לקרות בזמן הקרוב. הייתי חולה, ואפי נטף באופן […]
אני דווקא די מרוצה. – פניו של סוואן היו מסותתות בעצב החודר של החיים המתים למחצה, החיים שחלק מהם כבר מת. הוא היה ריק, ויכולתי לראות את העצב נוטף ממנו, […]
נו, טוב. פרק קצר שסם מגלה בו אכזריות בלתי נמנעת. הגרסא הנורמלית יותר של הפרק, לדעתי כמובן. שוב, למי שמעוניין, מומלץ לשמוע את השיר dark paradise של לנה דל ריי. […]
סוג של פרק מעבר. בפרק הבא העלילה באמת תתקדם לאיזשהו מקום ותגיע לנקודת מפנה. אם זה מעניין מישהו, מומלץ להקשיב לשיר warrior של Beth Crowley בזמן הקריאה. קישור ב'רציתי להוסיף'. […]
את זוכרת?- טריגר הפרעת אכילה את זוכרת את המטרה? את הבטן השטוחה, הרגליים הדקיקות, הצלעות שרואים דרך העור, הרווח בין הירכיים, ה"איזו כוסית" שרצית כל כך שיגידו לך? את זוכרת […]
הטמפרטורות ירדו ככל שחודש ינואר התקרב. באותו הזמן הן ריקדו באכזריות בין נקודת האפס לקצת פחות ממנה. היה קר, כמובן. כל כך קר עד שנאלצתי ללבוש לשוה סוודרים, מעיל וצעיף, […]
לצייר את סוואן. השתמשתי בעיפרון פחם, גווני שחור לצללים הכהים שמתחת לעיניו, שבין אפו לשפתיו. לבן לחיוורון הבוהק של עור פניו. שחור בהיר, על גבול האפור, לעיניו. אפור בהיר לברק […]
אשמה || סקיי "רק קפה, בבקשה." המלצרית מיששה ביד אחת את קצה צמתה הבלונדינית. סינרה הלבן התקמט כאשר טופפה עליו בידה האחרת בעט כחול. "בסדר, אם זה כל מה שאתה […]
חרוטה על עפעפיו || סקיי בכל פעם שעצם את עיניו דמותה עלתה, כאלו נחרטה על עפעפיו. היא נראתה כמו באותו הלילה. שיערה השחור פזור, שפתיה משוחות ארגמן, עיניה כהות כמצולות […]
עקב טיסה לברצלונה, וחזרה רק בעוד שלושה שבועות, כל הסיפורים בהמשכים שלי מוקפאים עד השיבה לארץ. מצטערת אם אני מאכזבת מישהו בעיכוב של כמה פרקים מובטחים, אבל טיסה בהפתעה זה […]
לאנה-פליסיה לא היו הרבה אופציות בחירה. היא יכלה להישאר בבית, בברצלונה, ולממן לבדה שכר דירה, לימודים, אוכל, ולחיות כאדם בוגר כבר בגיל ארבע-עשרה, או להצטרף להוריה ולעבור לגור בגרמניה. גרמניה […]
אוקיי. אחרי התלבטות קשה בחרתי לאישה את השם "רלו" (לדוברי הספרדית למיניהם- היי, דוברי ספרדית -reloj- שעון. אני ממש אוהבת קישורים כאלה- גם הצלחתי לשלב בין אחת משפות האם שלי […]
אחרי חמש תגובות (מאוד נדיר באתר) שעודדו אותי להמשיך לכתוב, הנה הפרק הראשון. למי שאוהב להאזין למוזיקה בזמן הקריאה- מומלץ להקשיב למנגינה שבקישור ב'רציתי להוסיף' דממה אפלה השתררה זה מכבר […]
היא הגיעה לכיכר הקטנה בדיוק בזמן. שמלתה הארוכה והשחורה התנופפה מאחוריה, חושפת את גרביונים שקופים למחצה, שנצבעו בצבע שחור. מגפיה הארוכים הגיעו כמעט עד לברכיה, והיו שחורים גם הם. מחשוף […]
ונוס לבשה את מיטב בגדיה, שמלת קטיפה ארוכה שצבעה לבן. היא הייתה צמודה יחסית לגופה עד המותן, שם התרחבה מעט כדי לאפשר הליכה נוחה. היא הברישה את שיערה הכהה ואספה […]
ונוס הביטה בירח התלוי בשמיים. קו כסוף של אור הזדחל לחדר השינה שלה, והיא עצמה את עיניה והשתקעה במיטה. הסדינים היו קרים וצוננים נגד גופה, והיא אספה את שיערה הכהה […]
ונוס הייתה לבד. לא שזה השפיע עליה במיוחד; רוב ימי חייה היא הייתה לבד. היה משהו מנחם בשהייה לבד. היא העדיפה בהרבה להיות לבד מאשר לסבול את המולת ההמונים. הטירה […]