הסיפורים של עוגיה מלוחה.
הסופרנובה האישית שלי כאשר כל עולמי קרס לתוך עצמו וירק עצמו ממני בפיצוץ חרישי, בשאגה עילמת כל איבריי – צורותיי – צרותי לאלף עזאזל הרחק הרחק ממני שלא אדע שלא […]
אז שישבר מי שעליו להשבר (גם אם בפעם המאה) על מנת שיוכל להבנות (שוב) (ואולי) הפעם יתנפצו ההרגלים והשמש תפרוץ החוצה מתוך ולתוך (חשיכה מוחלטת) במאבק אימתני, בכאב עז בחזה […]
אני הזונה הקדושה שרפאתי לקחתי את כל עוונותיכם על עצמי ללא כל תמורה שאבתי לתוכי ושחררתי מכם את כאבכם את השדים שלכם שלא נתנו מנוח שזעקו מתוככם נעלתי בתיבה עמוק […]
ואילו רק הבטת אל תוך בשרי והיית רואה את הנעשה את אשר יצרת אתה במו ידיך בלשונך בחיסרונך שירתי פסקה ונשמתי נדמה אני אינני רק שבריר זכרון ואין בי דבר […]
אין לזאב לדאוג מאחר וכיפות אדומות תמיד יסטו מהשביל בעקבות סקרנותן הגואה אל תוך חשיכה מתמדת תוך התעלמות מוחלטת מחינוך טוב וערכים. והוא יחכה להן בחיוך רטוב ורעב עתיק יומין […]
ליבי ליבי אני אינני עונדת עור כמסיכה פני כהים כפני המוות שברי פזורים בחשיכה.
היא מעולם לא ידעה לעוף, רק בחלומותיה הייתה פורשת כנפיים וקופצת למעמקים, מסתובבת בריקוד מסחרר לעבר המוות, ריקוד אובדן שכזה, עם חיוך על הפנים. ותמיד רגע לפני פגיעה, הייתה עוצרת. […]
ענת. מה היא ענת? לאן היא הולכת? מאין באה? תמיד עוברת דרך אותה הסמטה מתחת למרפסת שלי בצעדים מהירים, תמיד עם סיגריה בפה ותמיד באותה שעה. קרוב לשנה שאני מבחין […]