הסיפורים של Elya Minor Achord
נסעתי באוטובוס. ראיתי איש. איש עם שקית מאלה בכל מיני ממתקים ומשחקים כאלו, לילדים קטנים. רובי מיים, צמידים, עוגיות, גומי……. כאלו דברים הוא נראה איש מסכן, עצוב וגלמוד. ירדתי איתו […]
כן… להסתכל עליו כאב בעיינים. בגלל זה אי אפשר לתאר אותו. הדבר היחיד שראיתי, זה אור, שעומר על ענן, ושתיי כנפיים יוצאות ממנו. " WT?…?" אמרתי, בקול רם מדי. מלאך, […]
" אתה חייב להיות כזה?!" צרחה מימי למעלה. דרקון, אדום, גדול ויפה ומרשים, עופף מעלייה, מחיייך. " לעזאזל איתך! אמא שלך הייתה הרבה יותר טובה!" הדרקון נחת בשלמות, וכרך את […]
הוא עמד מולי. אפוף אור לבנבן, זוהר קהילה חלושה המתרכזת במרכז ראשו. עייניו הכחולות בערו, ולא תרתי משמע. להבות קטנות בערו בתוך עייניו הגדולות, והקרות. או החמימות? שתיי כנפיים צמחו […]
ישבנו מול המדורה, כל ה13 ילד של הקבוצה " המטופלים!". כולנו היינו מכיתה טיפולית. טוב ככה קראנו לה. למען האמת אנחנו ביכתה רגילה. בכיתה ז', עולים לז', מגמת תאטרון. איזה […]
די!!! אני חייבת להפסיק לחושב עליו!!!!!!!! חבטתי בכרית בכוח. השעה היא 12:00 בלילה. כולי מזיעה, נוטפת מים. כועסת, זועמת. על עצמי. מאוהבת, בו. שונאת, אותו. רוצה לבעוט לו בתחת. שיעוף […]
זה לא נגמר עדיין. ביום שלישי אחרי המקרה, היה לנו שיעור תאטרון. בעצם, אפשר לקרוא לזה קולנוע. הפקנו סרט על זומבים. ואם כך. מישהו צריך ללחום בזומבים, עם חרב. אנה […]
נסענו חזרה הביתה באוטובוס, אנה נראתה תרודה מתמיד. " ג'וני?" שאלתי. היא הנהנה. נאנחתי בדרמטיות היא שלכה בי מבט מצליף וכועס. "מה אמרתי?" מילמלתי בשקט, ובעטתי בה, כמו בכל נסיעה. […]
עליתי במדרגות לכיתה. אנה השתרכה מאחוריי. "אפילו אחרי שנתיים אני לא מתרגלת לעלות את כל המדרגות האלו!" נאנחה בדרמטיות כשהגענו למעלה. ספרתי את הילדים: " ראשונה, שניה, שלישית, רביעית, חמישית…" […]
" אז איך היה?" הוא שאל בשנית. " למה אתה מתכוון?" שאלתי. הוא הרכין את ראשו " אז…. את לא זוכרת כלום?" הוא שאל אותי. " לא…." הייתי חשדנית למדי. […]
פעם הייתה לי חברההיא היייתה מאוד סתומההיא אמרה לי לכתובשיר, שאמור להיות טוב התיישבתי על המחשבחשבתי…. שעות?סליחה דקותמאוד מאוד ארוכות ואז הגיעה לי הרעיוןלכתוב סיפור על יום ראשוןאו שני, או […]
עמדתי באמצע שום מקום, והתקווה האחרונה שלי הייתה שביל עפר נטוש שניצב במרחק כמה צעדים ממני. 'רק עוד קצת…' חשבתי לעצמי. השעה הייתה שעת צהריים, והשמש הקופחת הלמה של ראשי,בשמיים […]
הסתכלתי על הרופא בבהלה, ואז על עצמי. מיששתי את שיערי ה… שחור?! שוב התפלאתי. הרופא חייך אלי ומילמל משהו בשפתו. לא! זה לא היה בצרפתית. הוא מילמל: " קפוט, נטורליך […]
הוא המשיך לחבק אותי. חולצת הטריקו השחורה שלו נצמדה על גבו, הוא חייך. אבל הוא נראה מוטרד. כמה קמטים קטנים הופיעו בין רגע, ולרגע, על מצחו. " מה קרה?" שאלתי. […]
הסתכלתי עליו במבט מוזר. חולמניות… אולי? " אתה בטוח? אתה יודע שזה יפגע, ובהרבה." הפעם בנימת הכל שלי הדאגה נשמעה בבירור מוחלט. הוא החזיק בשתי ידי וקירב אותן על חזו. […]
כשנינה הגיעה יום למחרת לאקדמיה, ניית'ן שלך לעברה חיוך של ניצחון, ונינה הרגישה כאילו האגרוף שלו נותן לה מכה בבטן. וזה כואב יותר מכל אגרוף אחר. היא הפנתה אליו חיוך […]
" המתנה שלי?!" אמרה נינה, כעס התגנב לקולה. "אהא…" הינהן במבוכה וגירד שוב מאחורי אוזנו. נינה הרגישה שהיא מאדימה, וראשה העטור תלתלים זהובים הולך לעוף על לאוריאון שבשמיים, והוא ישחק […]
נינה הילכה ברחבי היער, מסתכל סביב, נהנית מהשלווה עד שהיא שומעת "זוזי!" ופגיון נורה לעברה, במהירות הבזק נינה לקחה את חרבה המיוחדת, חרב פרשים מעוקלת, בעלת עיטורים בשפה שלה, באלפית. […]
כמה מילים,כמה מילים כתבות,לרגע אני שמחהובפעם הבאה באות הדמעות. אני שואלת עם אפשרומילה אחת: לא!והכל נפל.כל תקווה כל חלום.נשארתי בדדואף אחד יבוא לניחום. שואלי עם שרדתיאני סתם מחייכת…אבל מבפניםאני דועכת.האור […]