הסיפורים של האביר שבלב
ניצחת! את יכולה להתחיל לשמוח. ניצחת אותי, אני כבר לא יכול לשכוח. ניסיתי, באמת שנתתי את הכל. ניסיתי, נגמרו לי הכוחות, אני כבר לא יכול. אני לא יכול לסלוח, אני […]
קמת והלכת, אבל לא שברת לי את הלב. הלב שלי כבר רגיל לספוג כאב. קמת והלכת, למרות שהבטחת. אמרת שאת שונה, אמרת שאת לא כמו כולן, אבל מבחינתי את בדיוק […]
לאהוב אותך בסתר, זאת אמת לא שקר. לאהוב אותך בסתר זה לפעמים לסבול. לאהוב אותך בסתר זה לפחד לשאול. לשאול אם הוא אוהב בחזרה, לשאול מה דעתו או מה דעתה. […]
גם אם נדמה לך שזה לא נכון, גם אם נדמה שלך שאין בי יתרון. גם אם נדמה לך שכולי עשוי מאבנים, כולנו בעצם אנשים. גם אני נלחץ לפני מבחן, גם […]
"את הדבר הכי יפה שראיתי בחיים" אמרתי לה. "אני אוהבת אותך" היא הסתכלה לי בעיניים וחייכה. ראיתי איך העיניים החומות דבש שלה מסתכלות על השפתיים שלי. אני באמת נמצא עכשיו […]
עוד כמה שעות כבר האורחים יתחילו להגיע. חיכינו לאבא שלי חצי שעה והוא הגיע. אבא ויובל הם אלו שאמורים לדאוג לקטע הלוגיסטי של היום הזה. לי אמרו שאני רק צריכה […]
יום החתונה הגיע ואני לא ישנתי כל הלילה. כל הלילה רק הסתכלתי על יובל וכמה הוא חמוד כשהוא ישן. יובל עוד ישן אבל מי ישן ביום כזה ולכן קפצתי עליו […]
פשוט ישבתי ליד השולחן ובכיתי בלי הפסקה. אוריין מיד התקשרה לאודי כדי לנסות ולראות איך שלומי יצא מהכלא. "יהיה בסדר" התיישבה לידנו אישה מבוגרת עם חיוך רך ונעים. "אני מבטיחה […]
בבוקר למחרת כבר הלכתי עם אוריין שוב לבחור לי שמלה, רק שהפעם השמחה הייתה גדולה יותר מפעם קודמת, הפעם התרגשתי יותר. נכנסו לאותה חנות ואפילו המוכרת כבר זכרה אותנו. התחלתי […]
החודשיים הנוספים שעברו היו לא קלים בכלל. הבטן כבר ממש יצאה ומעבר בין בית חולים לבית שלנו עם בטן כזאת זה לא פשוט. "איך את מרגישה הבוקר?" שאלה אותי אוריין […]
"מה זה?" שאלתי את אמא והצבעתי לעבר הארובות הגדולות. "זה גן עדן" היא ענתה לי וחייכה. אמא תמיד ענתה על כל השאלות שלי. "ומה זה העשן הלבן הזה?" – "זה […]
האחות אמרה לי שסתם הוא חיבר לו אותיות. היא גם אמרה שאלו אותיות שקלות לכתיבה ובמקרה הוא רשם אותם בסדר הזה. "אל תייחסי לזה חשיבות" היא אמרה וראיתי איך הבעת […]
עמדתי מחוץ לחדר נסערת. לא הבנתי מה קורה בדיוק. שלושה רופאים שרצים לחדר של יובל ומוציאים אותי במהירות החוצה, זה לא דבר טוב, זה בטוח. הרופאים יצאו אחרי כמה דקות […]
************************************************************************************ "אתם קשורים ליובל?" שאל אותנו מישהו לבוש בחלוק לבן והעיר אותנו. "כן מה קורה איתו?" שאלתי בזמן שניסינו להתעורר. "הוא כרגע בחדר התאוששות, הוא אחרי ניתוח" הוא אמר. "יופי" […]
"איפה הוא?" צעקתי על אודי ודחפתי אותו פנימה. "תרגעי" הוא אמר לי. "איך תרגעי?" השתגעתי ממה שהוא אמר. "באתי לפה בשביל לקחת אותך איתי לבית החולים" אודי הסביר. "אז הוא […]
*********************************************************************************** קיפלתי את המכתב ורשמתי "ספיר אהבת חיי" על המעטפה. "אתם מוכנים" שאל דוד. "עד כמה שאפשר" עניתי לו. הפעם אפשר היה לראות את הלחץ על הפנים של דוד. "אנחנו […]
************************************************************************************ " יקרה שלי, אמרו לי לכתוב לך מכתב קצר שנייה לפני שאני נכנס פנימה. חשוב לי להגיד לך, שאם את קוראת את המכתב הזה אז כנראה שאת יודעת מה. […]
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בהתרגשות. "מה נגמרה המלחמה?" שאלתי בלי אפשרות לתת לו לענות על השאלה הקודמת. יובל שם את ידו על הפה שלי ואמר : "יפה שלי אני […]
כבר שלושה ימים שאין לי קשר עם יובל. שלושה ימים "שהמבצע החשאי" בפעולה, ואני כבר די בטוחה שאפשר לקרוא לזה מלחמה. אני מתפללת שהוא בסדר, אני מתפללת שהוא יגיע כבר […]
"רואים, רואים את הבטן" אוריין אמרה לי וצחקה בלי הפסקה. "די תפסיקי, אין מצב! יובל ואני עוד לא מוכנים לזה, אפילו לא התחתנו" עניתי לה במעט עצבים, כאילו היא אשמה […]
על המעטפה היה רשום בטוש שחור "לספיר בלבד." האמת שאחרי מה שקרה לאבא חששתי בכלל להסתכל על מעטפה זרה כזאת. "איך הגיעה לכאן מעטפה?" שאלתי את יובל. "פשוט תפתחי מה […]
נכנסתי לרכב ובדרך לבית החולים בכיתי בלי הפסקה. הייתי צריכה את יובל לידי, אבל כמובן שהוא לא יכול להיות פה, כי הוא נמצא עכשיו בבסיס. "את יכולה להכנס לחדר 103" […]
אני מצליח לכתוב רק כאן, למרות שהגיע הזמן להפסיק לברוח. אני חושב עלייך כבר מזמן, למרות שהגיע הזמן לשכוח. אני תקוע במקום ולא מתפתח, למרות שהגיע הזמן לפרוח. לפעמים אני […]
מיהרתי לסגור את הדלת, אבל אחד מהבחורים שם מנע ממני לסגור. "מי גר כאן?" הוא שאל. התחלתי לבכות כי ידעתי מזה אומר. "עופו מפה רק תגידו לי שזה לא יובל" […]
התחלתי לבכות. יובל ניסה לגעת בי ולהרגיע אותי אבל העפתי את היד שלו ממני. "אתה לא יודע מה קורה בצבא?!" שאלתי אותו בצרחה. "אתה לא יודע שעלולים למות שם" אמרתי […]
השארתי את יובל בבית והחלטתי לצאת לסיבוב. התחלתי ללכת ברגל לכיוון השכונה הישנה שלי. משהו הרגיש לי שאני צריכה להגיע לאבא. התקרבתי לבית של אבא ודפקתי על הדלת. אבא פתח […]
לא הצלחתי להירדם בלילה. אני כבר שעתיים במיטה, יובל כבר ישן מזמן, ורק אני מסתכלת על היד שלי, מסתכלת על הטבעת שהוא קנה לי, מנסה לעכל את מה שקרה היום. […]
שנים שחייתי בתוך בועה, שנים שלא שמתי לב למה שאת עושה. חיוכים, בדיחות וצחוק מזויף, כשהיית לצידי הרגשתי איך אני עף. מרגיש שאני בעננים עם ציפורים לידי, מי חשב אז […]
בבוקר קמתי שבורה. קמתי בשעות הצהריים. השיער שלי היה נראה כמו אחרי מלחמה אבל הלב שלי זה מה שכאב לי באמת. "זהו זרקתי את יובל מהבית" אמרתי לאוריין ולא ממש […]
צלצול בדלת. "לך תפתח זה בשבילך" אמרתי ליובל בעצבים. "כן חיים שלי" הוא ענה לי וניסה לתת לי נשיקה, אבל אני החלטתי ללכת להסגר בחדר. "היי לילך מה שלומך?" שמעתי […]