הסיפורים של Daphna Pilowsky
היא קמה מוקדם ונועלת נעלי התעמלות. נכנסת למטבח ועורכת על השיש מצרכים למרק. מכינה תיק גדול, מכוונת את הסלולרי למוזיקה קלאסית, שמה את האזניות הכחולות הגדולות על הראש ויוצאת. היא […]
היא מתה לפיפי ויש עוד שעה עד ההפסקה. משלבת רגל ימין על רגל שמאל ומעבירה מוצר אחרי מוצר על קורא הברקוד. היא נעצרת ומביטה בגועל על חבילת הדגים הטריים. לא […]
כבר כמה שנים שהיא מגיעה לפינה הזאת. מדי יום, בארבע אחרי הצהריים, היא נשרכת בצעדים כושלים ובגב כפוף ומתיישבת כשגבה נשען על קיר התחנה המרכזית החדשה. יושבת בראש מורכן ומושיטה […]
בצעדים איטיים הוא הולך בשדרה. מעט כפוף. ביד אחת אוחז נרתיק גיטרה ובשניה – שקית ניילון שחורה. מתיישב על ספסל בצל ופותח את הנרתיק. שקית הניילון האטומה מונחת על הספסל […]
דברת צידון עולה על האוטובוס בשעה עשר וחצי בדיוק. באחת עשרה יש לה ישיבה עם לקוח ואסור לה לאחר. בדיוק הבוקר לא הצליח הרכב שלה להניע. משה יצא כבר מזמן […]
איש מעולם לא ראה אותו נכנס. איש מעולם לא ראה אותו יוצא. יכול להיות שהוא נמוג ומתמצק חזרה כרצונו. כשהאשנב פתוח, יודעים שהוא נמצא. יושב בדוכן הכתום-כחול שלו וממתין. אנשים […]
יום חג היום. זה יום החתונה של נכדה הבכור איזי. איזי, שנקרא על שם בנה שנהרג לפני כל כך הרבה שנים. כבר חשבה שלא תזכה, שהרי מזמן כבר חצתה את […]
אני יודע שאני כדורגלן גדול. מגיל שלוש אני עם כדור. מכדרד ובועט. נרשמתי לקבוצת הילדים של מכבי ואיתם המשכתי לנוער ולבוגרים, אבל יצא ככה שכל פעם הביאו לנו מאמנים סוג […]
בחמש לפנות בוקר היא מגיעה לשדה. המונית מורידה אותה בפתח בית הנתיבות. היא מסתכלת בלוח הטיסות. אין עיכובים. עשרות אנשים כבר מחכים בין החבלים לבידוק הביטחוני. קריר ונעים באולם. המאבטח […]
ארבעים שנה הם היו נשואים. את הפגישה הראשונה שלהם היא זוכרת כאילו היתה אתמול. היא היתה בדרך למסיבת כיתה. לבשה שמלה שחורה קטנה, נעלה נעלי עקב מכאיבות וצעדה במורד הרחוב. […]
סוף סוף הגיע האוטובוס. מלא. כבר חשבה שתצטרך לעמוד כל הדרך אבל, איזה מזל, בדיוק לידה קם בחור צעיר, צלצל בפעמון והתחיל ללכת לכיוון הדלת. מיהרה לתפוס את מקומו והתיישבה […]
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם…" רק את זה אדי זוכר. כשהיה מבקר אצל סבא היה שומע אותו אומר זאת בכל בוקר. על מה הוא ברך, את זה הוא לא […]
תרבות תרבות תרבות. היא ספגה אותה מיום היוולדה. מאז שהיא זוכרת את עצמה היתה עטופה בה. גם בבית וגם בבית-ספר. בפטיפון הגדול שבבית היתה מאזינה למוזיקה קלאסית יום יום. בבית-ספר […]
בעשר וחצי בדיוק יצאו ג'וזפה, פרנקו ומיקלה מהכנסיה. רוברטו לא הגיע. אמרו ששוכב חולה במיטה. שלושתם בז'קטים חומים שכבר ראו ימים יפים יותר ובחולצות לבנות שצווארוניהם הצהיבו במקצת עם השנים. […]
הן קבעו להפגש בבית קפה. ארבעים שנה, מאז שסיימו תיכון, לא שמעה מהן. בזמנו היתה היא מלכת הכיתה והן נתינותיה הנאמנות. ציפי, דנה ושרית. הלכו אחריה לכל מקום. לפני חודש […]
הוא התקבל לתזמורת. זיגי קייזלר. נגן כינור וחבר התזמורת. כמה היתה גאה בו. תמיד ידעה שהוא מיוחד ויגיע לגדולות. עוד כשהיה קטן היא הבינה שהכינור יהיה העתיד שלו. כמה דחפה […]
היא עלתה לאוטובוס בתחנה המרכזית. אישה כבת 60 בשמלה פרחונית ותיק נפוח. התיישבה במושב השלישי ליד החלון. “איפה אני צריכה לרדת כדי להגיע ליגאל אלון?” שאלה. בקושי הספיקה לשאול וכבר […]
היא כיבתה את הטלפון. שלא יתקשרו אליה מהעבודה עם בעיות שוטפות. יום חופש זה יום חופש. אם יש בעיה שיפנו לסגניתה. הגדול מתגייס היום. הם ליוו אותו ללשכת הגיוס. הוא […]